הכתובת על הקיר: פמיניסטיות מנציחות אקסים דושבגים בגרפיטי

חמש בבוקר, קר וגשום, ואני פוגשת את אמנית הרחוב תרצה בוקסבאום ברחוב בדרום העיר. היא מניחה את תיק הגב שלה על המדרכה ומוציאה פחית ספריי ושבלונות גרפיטי שעיצבה עבורי – פרצופו של גבר שעשה לי מעשה בלתי נסלח ושל משפט המרפרר לאותו המעשה, אבל כזה שרק הוא ואני נבין. אנחנו מתחילות לרסס – אחד מתחת לבית שלו, אחד מולו, אחד בהמשך הרחוב ואחד ברחוב שלי, שאוכל להביט בו ולחייך. את התחושה שאחרי הריסוס קשה להסביר במילים – מעין אופוריה משולבת בהעצמה והקלה. אמרתי את שלי, ועכשיו הוא זה שיצטרך להביט לעצמו בפרצוף מדי בוקר ואולי, רק אולי, לעשות חשבון נפש. שמו לא מוזכר והמשפט המצורף לא מסגיר דבר ממה שעשה או מזהיר נשים אחרות מפניו, כך שהתוצאה הסופית אינה נקמנית אך מעבירה את המסר – אני לא שותקת.

את הרעיון לרסס את העיר בגרפיטי של העצמה נשית קיבלה בוקסבאום, מעצבת גרפית במקצועה, לאחר מערכת יחסים עם דושבג. "אחרי שכבר לא היינו בקשר גיליתי שהוא פשוט הוליך אותי שולל. הוא מציג את עצמו כפמיניסט וזה בולשיט, כי הוא צייד. הוא מאתר מטרות, יורה, ופשוט רואה את הברווזים שנופלים".

הפות המכיל

האמת העגומה היא שלמרות הפמיניזם הגואה והשחרור הנשי, אנחנו עדיין חוששות להיכנס למשבצת הקלישאתית של האישה ההיסטרית. לבוקסבאום נמאס. זמן מה לאחר שניתקה את הקשר עם אותו דושבג, היא ניצלה את כישוריה להכנת שבלונת גרפיטי של פרצופו בליווי המשפט "What have I done to deserve you?" וריססה אותה בכניסה לבניין שבו היא גרה.

"בקטעים האלה האישה לרוב יוצאת מוחלשת, הכוח נלקח ממנה", היא מסבירה. "ברגע שעשיתי את זה הרגשתי שהכוח חוזר אליי. אתה מתנהג אליי איך שאתה רוצה? גם אני אתנהג איך שאני רוצה".

את התוצאה העלתה לחשבון הטוויטר שלה וקיבלה תגובות מפרגנות מנשים ומגברים, שגרמו לה לצאת בקול קורא. היא פרסמה ("חצי בצחוק חצי ברצינות") שתשמח לעשות את אותו הדבר עבור נשים אחרות, ללא תמורה. עבודת הריסוס היא משותפת, ובוקסבאום מציעה ללקוחות להצטרף אליה גם להכנת השבלונות. לאחר 24 שעות היא קיבלה פניות מנשים שעברו חוויות דומות – מערכות יחסים מתעללות נפשית ואפילו מקרים של בגידה בתוך נישואים. חשוב לה להבהיר שמטרת הגרפיטי אינה לפגוע באופן מהותי, רק לצבוט. "אני לא אסכים לעשות גרפיטי עם שמות מלאים או דברים שמביישים באופן מופגן. אני רוצה להשאיר את זה מעודן – קהל היעד זה את והבחור. אם זה איכשהו נגע בשניכם – הרים אותך והוריד אותו – עשיתי את שלי מבחינתי. אני קוראת לזה גרפיטי העצמה".

צרות של מגדר. צילום: יולי גורודינסקי

לא הייתה אף תגובה רעה? אפילו מגברים? לא אמרו שזה שיימינג של פמיניסטיות משוגעות?

"אני יכולה להבין למה גברים יכולים להגיד 'הבחורה משוגעת ואובססיבית', אבל זה בדיוק מה שהם גורמים לנו לעשות – להרגיש חוסר ביטחון בקשר ובעצמנו. זו ביצה ותרנגולת – את מנסה לא להיות הקלישאה של הבחורה ההיסטרית אבל מתוך כך הופכת להיות הבחורה ההיסטרית. הרבה פעמים דברים לא הסתדרו לי עם גברים וזה דווקא נגמר טוב. עובדה שהמקרה הזה הפליפ אותי. הייתי הפות הנוח והמכיל וניצלו אותי".

ומה אם גבר יבקש גרפיטי של אישה שפגעה בו?

"כרגע אני רואה את זה כהעצמה נשית, אבל אני לא שוללת שיתופי פעולה עם גברים בעתיד".