לא רק צרפתים: העלייה האיטלקית משתלטת על תל אביב

לה דולצ'ה פיתה: אוזן מזוינת דיה שנקלעה באחרונה לאזור בן יהודה יכולה הייתה להבחין בנקל בהסתננותם של ניבים איטלקיים, המאיימים על דומיננטיות השפה הצרפתית באקס טריטוריה התל אביבית. במקביל לקהילה הצרפתית המשגשגת, יותר ויותר עולים חדשים מאיטליה – רובם צעירים יהודים שמאסו בחיפוש אחר עבודה בארץ מוצאם – משתכנים בשנים האחרונות בתל אביב בקרבת הים. על פי נתוני העירייה, בשנים 2014־2015 השתכנו בתל אביב 270 עולים חדשים מאיטליה, בהשוואה ל־92 עולים בלבד בשנתיים שקדמו להן. כעת, עם התאקלמות גלי העלייה האחרונים, מתגבשת הקהילה וקונה לה אחיזה במקומות המזוהים עמה ומופעלים על ידי איטלקים, מהמסעדות פנקינה ונונו אנג'לו, דרך גלידה ארטה ועד המניין האיטלקי בבית הכנסת איחוד עולם (כולם, אגב, באזור בן יהודה).

"בהתחלה היינו בקושי עשרה אנשים, המינימום למניין", אומר אריק בנדאוד (37), ממייסדי המניין האיטלקי שעלה ארצה בשנת 2008 וכיום משמש כיו"ר עמותת מרכז עולי איטליה בתל אביב. "עם הזמן, גם בגלל המשבר הכלכלי באיטליה, הקהילה גדלה והיום אנו מונים כמה מאות. יש בעיקר צעירים המגיעים לכאן בגלל קשיים במציאת עבודה, ובשלוש השנים האחרונות גם משפחות. היהודים באיטליה עוסקים בעיקר במסחר, ומשפחות נאלצו לסגור את בתי העסק שלהם ולאחר מכן החליטו לעבור לפה. כיהודי באיטליה אתה מרגיש שאתה כמו בגטו, בין יהודים, וכשאתה מגיע לפה אתה מרגיש חופשי".

"כיהודי באיטליה אתה מרגיש כמו בגטו, וכשאתה מגיע לפה אתה מרגיש חופשי" אריק בנדאוד (צילום: דין אהרוני רולנד)

גיל ריינך, פרויקטורית קליטת עלייה בעירייה, מאשרת שזו לא רק תחושה – האיטלקים באמת כאן. "בהחלט מרגישים שיש מגמה מתגברת של עולים חדשים מאיטליה בעיר", היא קובעת. "היא מורכבת גם מעולים צעירים וגם מיוצאי פנסיה. הם בדרך כלל אמידים ואקדמאים, ויש להם שאיפות מקצועיות – אם בהקמת בתי עסק בתל אביב ואם בהשתלבות בהייטק, ב'סטארטאפ ניישן'. מבחינה זו אפשר למצוא כמה קווים מקבילים לאופי של העולים מצרפת, אף שמדובר במספרים קטנים יותר".

היא אמנם נמצאת רק בראשית צמיחתה, אך הקהילה האיטלקית מגוונת ומכילה עולים מרקעים שונים בעלי ומוטיבציות שונות. רובן ויונטי (28) גדל ברומא וכנער יהודי השתלב בתנועת השומר הצעיר. אחרי שעשה בישראל שנת שירות ושירות צבאי מבחירה, השתקע בתל אביב והחל לעבוד בענקית ההייטק המקומית WIX (סטארטאפ ניישן כבר אמרנו). "הכרתי את הקהילה האיטלקית כאן דרך מכרים. כשהגעתי לעיר, מפה לאוזן, מצאתי שותף איטלקי".

אולי זו היהדות, אולי זה המזג המקומי או האווירה, אך האיטלקים נטמעו מהר מאוד בווייב התל אביבי. "גם כשומר מצוות אני וחבריי השתלבנו גם בסצנת המסיבות המקומית כאן, כיחצנים בקלרה או בגלינה", מעיד בנדאוד. "בשנים האחרונות אני עובד בחברה גדולה ויש לי חברים ישראלים, ואני מרגיש תל אביבי לכל דבר", הוא מעיד. גם ויונטי מרגיש מקומי לכל דבר, אצלו זה דרך הכדורגל השבועי עם החברים. "כיהודי צעיר אתה כבר מראש מגיע עם תחושה של שייכות, מאחר שרובנו בילינו פה חופשות ארוכות עם המשפחה במהלך החיים, וגם כי המצב סבבה", הוא אומר. "אפשר למצוא פה עבודה והאיטלקית היא יתרון – יש חברות שמחפשות עבודות תרגום או שיווק בשפות שונות. בגלל שתל אביב עיר קטנה האיכות של הצעירים פה גבוהה מאוד. ברומא חיים כחמישה מיליון אנשים, והגיל הממוצע מבוגר בהרבה. כאן הווייב חיובי, לא משנה באיזה יום תצא הברים יהיו מלאים והמרחקים קטנים. באיטליה המחירים זולים יותר, במיוחד בשכר הדירה, אבל כל זה לא משנה אם בסופו של דבר אתה לא מצליח למצוא עבודה".

ביאנקה אמברוזיו (27) גדלה גם היא בכרך עם קהילה יהודית גדולה – מילאנו – ועלתה לישראל בעקבות פעילותה בשומר הצעיר. לאחר גיחה לניו יורק והרהורים לא מעטים הבינה כי תל אביב היא המקום עבורה. "כשהייתי בניו יורק התגעגעתי לתל אביב מאוד. לאינטימיות של העיר, ליכולת לקפוץ לים או לחברים ברבע שעה על האופניים", היא מספרת. "בחיים בתל אביב אני עדיין מרגישה איטלקייה ומנסה לתת לזה ביטוי. אני כותבת על החוויות שלי כאן באיטלקית, חשוב לי לדבר את השפה, ובעבר גם תקלטתי באנה לולו בערב שהוקדש כולו למוזיקה איטלקית". בניגוד לסטריאוטיפ על העולה החדש, זה שתומך באופן בלתי מסויג בצבא ובממשלה הישראלית, אמברוזיו נחשפה במהלך שנת השירות שעשתה ללב הסכסוך עם הפלסטינים, ובמרוצת השנים הפכה ביקורתית יותר ועבדה גם בשורות שוברים שתיקה. "ברמה הפוליטית לא אכפת לי ממה שקורה מאיטליה, אבל כל מה שקורה פה נוגע בי. עם כל המורכבות, אני קשורה למקום הזה".

"כיהודי, איטלקי וגיי תמיד הסתמנתי כשונה". איזק קוהלי (צילום: רוי גא)

מי שתקלט לצד אמברוזיו באותו ערב באנה לולו היה איזק קוהלי (28), שעל חוויית ההגירה לתל אביב יצר את הסרט "איזק וחג המולד הטוב ביותר אי פעם" (הוא שודר ב־HOT כחלק מסדרת "מהגרים"). קוהלי גדל בפדובה כחילוני כמעט גמור, אך התייאש מהמצב החברתי והכלכלי באיטליה ועלה ארצה כדי ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב וליהנות משכר לימוד מוזל, כחלק מן ההטבות של סל הקליטה. "רוב היהודים שאני מכיר עלו בעקבות מוטיבציה ציונית. אני לא הייתי מהעולים שמגיעים לארץ וחושבים שהיא מושלמת, וכך או כך כיהודי, איטלקי וגיי תמיד הסתמנתי כשונה. אבל כשהגעתי ראיתי שאמנם יש פה איטלקים שנופלים לקלישאה, כאלה שגרו ברומא או מילאנו, גדלו כדתיים, כותבים פוסטים בפייסבוק על זה שהם בצבא, אבל מנגד יש אנשים שגם הצלחתי להתחבר אליהם".

"ברמה הפוליטית לא אכפת לי ממה שקורה באיטליה, אבל כל מה שקורה פה נוגע בי". ביאנקה אמברוזיו (צילום: רוי גיא)

מובן כי לא כל העולים מצאו בתל אביב את הנחלה המובטחת. בנדאוד מודה כי צעירים רבים שקיוו להשתלב בתחומים מפוקפקים ממילא, למשל אופציות בינאריות או הימורים באינטרנט, נתקלו בקשיים ומצאו עצמם ללא עבודה. זה לא האתגר היחיד שעומד בפני העולים כאן בלבנט. "באיטליה אין כזה דבר ללכת עם כפכפים לעבודה", אומר וינטי, כמשתף פעולה עם הקלישאה המתבקשת. "אפילו לא מכנסיים קצרים. בהתחלה אתה מקבל קצת שוק", הוא אומר. קוהלי מוסיף: "בשביל לשרוד צריך לאמץ קצת את החוצפה הישראלית, את צורת הדיבור הישירה. אנחנו צוחקים על זה בינינו, ואוהבים את זה באיזשהו מקום". ובכל זאת, האיטלקים נשארים איטלקים, ויש קושי אחד שמטריד אותם כמעט כמו הכפכפים במשרד, שממנו הם מוצאים מחסה במסעדות שלהם. "במסעדות האיטלקיות אתה יודע שמדברים באותה השפה. מגישים שם פסטה אל דנטה שישראלי ממוצע היה אומר עליה שהיא לא מבושלת". טוב שבאתם.