דחפור הוא לא הפיתרון: הריסת כיכר דיזנגוף היא טעות

רוח הקרב ההנדסית שתוקפת את העיר לא תמיד מביאה עמה בשורות גדולות לתושבים עצמם, אלא לכל היותר למבקרים בעיר. טור דעה

כיכר דיזנגוף (צילום: דנה כספ לביא)
כיכר דיזנגוף (צילום: דנה כספ לביא)
20 באוקטובר 2016

בעוד כחודשיים יעלו הדחפורים על כיכר צינה, אחד מסמליה הבולטים של תל אביב, ויהרסו אותה במטרה לבנות במקומה כיכר בגובה הרחוב, שתוקף במעגל תנועה. העירייה הכריזה על המהלך בתום ״סקר תושבים״ שערכה לפני חמש שנים (נצח במונחים תל אביביים), ובו הצביעו רוב הנשאלים בעד חלופות שהוצגו להם להנמכת הכיכר. בסקר השתתפו אז כ-2,500 איש, בהם עוברי אורח ברחובות העיר.

לא ברור מה בדיוק המנדט של מי שאינו תושב השכונה, או שכלל אינו תושב העיר, להשפיע בהחלטה דרמטית כל כך, ולא ברור מדוע נתח מזערי כל כך מתושבי השכונה (400 מהנשאלים) והעיר הוא הצידוק להריסת הכיכר. לא ברור לי מה בעיני דורשי החורבן היה נורא כל כך בכיכר המוגבהת, לא ברור לי מה היה המטרד הגדול בהומלסים שישנו מתחת לכיכר, ולא ברור לי מה היה לך כהולך רגל לחפש מתחת לכיכר, ״המוזנחת והמושתנת״, כביכול, אם הרי הגביהו את הכיכר כדי שתחצה אותה מעליה. גם לא ברור לי מה היה האסון הגדול ב-11 עצי הפיקוס שהעניקו רגע נדיר של צל בעיר הזאת, צל שכל כך חסר בה, וכעת ייעקרו, אחרי 82 שנות תל אביביות.

כן ברור לי שכיכר צינה הייתה מקרה נדיר שבו הולכי רגל הצליחו ללכת בבטחה בתל אביב, בנועם ובשקט לצד (מעל?) כלי רכב שיכלו לנוע במהירות בציר סואן. כן ברור לי שהכיכר הזו הצליחה איכשהו לספק לתושביה פינת חמד לשבת בה באמצע דיזנגוף, בלי להרגיש שאתה תחוב באחוריו של אוטובוס מזהמם ומסריח, כמו ביתר חלקי הרחוב.

כן ברור לי שהריסת הכיכר וחסימת התנועה סביבה לשנה שלמה (!) היא מכת מוות לתחבורה בשכונה, עם השבתתו של עורק התחבורה החשוב ביותר בלב העיר, על עשרות קווי האוטובוס שעוברים בו, ובהם קו 5, יבדל"א. כן ברור לי שעל אף שהכיכר תיהרס בין היתר בשם הכוונה לצמצם את השימוש ברכב פרטי, ההליך הזה מרסק את המוטיבציה של התל-אביבים (והמבקרים) להשתמש בתחבורה הציבורית, שתהפוך כעת מוגבלת עוד יותר.

הכלבה אומה משתאה. צילום: אמנון הררי
הכלבה אומה משתאה. צילום: אמנון הררי

כן ברור לי שהדבר האחרון שמרכז העיר צריך בימים אלה, שבהם אנחנו רק מתחילים להתרגל לנטל העבודות על הרכבת הקלה, היא חסימה של עוד ציר מרכזי, ועבודות ברעש היסטרי, כמעט מסביב לשעון (מהשעה 07:00 עד לשעה 23:00, לפי הפרסומים). כן ברור לי שכשמדובר בנקודה כל-כך מרכזית בעיר, תחבורתית ואחרת, ובחסימתה לתקופה כל-כך ארוכה, השלכות שלב ההריסה והבנייה עצמו אמור להיות שיקול בהחלטה אם להרוס, לשנות או לבנות אותה מחדש.

כן ברור לי שגם אחרי שיושלמו העבודות, תקשה הכיכר משמעותית על האוטובוסים, המכוניות ואפילו על הולכי הרגל, אלה שלשמם "הונמכה". כל אלה יידרשו למצוא דרך לחיות בהרמוניה דרך מעגל תנועה ענק ואיטי עם מעברי חצייה שפרושים לאורכו – חוויה איטית, פקוקה, מזהמת ומסוכנת לכל הצדדים – שעד היום נחסכה מאיתנו.

כן ברור לי שהשנה הקרובה, והכיכר החדשה שנקבל בסיומה, תהיה הוכחה נוספת לכך שרוח הקרב ההנדסית שתוקפת את העיר לא תמיד מביאה עמה בשורות גדולות לתושבים עצמם, אלא לכל היותר למבקרים בעיר. שדחפור הוא לא הפיתרון לכל בעיה בעיר. שאם הכיכר מסריחה ומושתנת אז צריך פשוט לנקות אותה, ושאם הריצוף בה מתבקע אז צריך פשוט להחליף אותו. וגם ברור לי שממש כמו יתר תושבי השכונה – אלה שבאמת מושפעים מהתהליך, אלה שהכיכר באמת חשובה להם, פרקטית וגם סמלית – גם כלבתי האהובה אומה, שהייתה יושבת ומשתאה במשך שעות מ"מים ואש", תתגעגע אל הכיכר הזאת מאוד ☹