חוצות את הכביש: איך הפכה גבעתיים ללסבו-וויל?

תמיד ידענו שיש משהו קצת קווירי ברחוב כצנלסון, אבל לא תיארנו לעצמנו שהוא יהפוך למלכת הנשף. לאט לאט קמה לה מושבת לסביות פעילה ושוקקת בגבעתיים. למה? כי תל אביב

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
19 בינואר 2016

נשים את זה על השולחן: אני סך כל הסטריאוטיפים הלסביים שאתם מכירים. לא מתאפרת, לובשת (גם) בגדי גברים, מתופפת, צמחונית וגרה בגבעתיים. ממש בקרוב אצבור את הוותק הנדרש כדי לקבל חתול. כשהגעתי לגבעתיים עוד לא ידעתי את זה, אבל הפארקים כאן מלאים באימא ואימא ובשביל להיתקל בלסבית או ביסקסואלית כל מה שצריך לעשות הוא לחצות את הכביש, או הכי הרבה לקפוץ לפאב הספסל הרמת גני. אז החלטתי שהגיע הזמן לבדוק: איך הפכה העיר הבורגנית והישישה הזאת ללסבו־וויל?

לפני שניגשתי לחפש מושאות מחקר ניסיתי להיזכר איך הגעתי לפה. ככל שזה נגע לי, יכולתי לעשות אל"ף־סטופ ולחפש דירה בגדרה, אבל בת הזוג התעקשה שנהיה קרובות לתל אביב. רמת גן נפסלה מהר מאוד. "הכל שם סחי וזקן", פסקה אז. רמת גן אמנם זולה יותר מגבעתיים, אבל השכונות בה סגורות ומתקלפות והפאבים כמעט לא קיימים. רחוב כצנלסון, לעומת זאת, הסתמן כילד הרע שמרעיש לזקנה מלמעלה בין 21:00־23:50 על פי חוק, עם לא פחות מארבעה פאבים ואורות מנצנצים על העצים. גבעתיים איט איז.

אם גבעתיים הייתה בחורה

התמה הראשונה שעולה מראיונות שערכתי עם נשים שגרות בגבעתיים־רמת גן היא תל אביב. זאת אומרת, הגרסה המשופרת שלה. "לפני שעברתי לגור עם בת הזוג שלי חיפשנו כמה דירות בתל אביב, אבל אז גילינו שהן ממש מעפנות", אומרת רות אלבז (27) מגבעתיים. "שכרתי דירה בגבעתיים עוד לפני הזוגיות, אבל חיפשנו שם כי זה סוג של חלום. 'כולם עוברים לתל אביב', יש שם כמובן גם את עניין הנוכחות הגדולה של הקהילה הגאה. אז למה בסוף גבעתיים? אני אוהבת את העיר הזאת. היא כמו תל אביב רק שקטה יותר, יפה ונעימה יותר".

אכן, הדמיון הוויזואלי בין תל אביב לגבעתיים מסתכם בעיקר בכמות המופרזת של סניפי שופרסל שלי. רחובותיה המצוחצחים של גבעתיים מגיעים אולי עם ארנונה של גדולים, אבל כל מי שחיפשה דירה בשתי הערים האלו מכירה את המשוואה: חדר שותפים מרוהט בכיור, או דירת שני חדרים וחצי עם תקרה מונעת גשם. מה שמביא אותנו לסיבה השנייה להגירה הגאה לגבעתיים־רמת גן (להלן גר"ג): כסף. הכינו את הפרצוף המופתע שלכם: זוג נשים עדיין מרוויחות פחות מזוג סטרייטים – שלא לומר זוג גייז – ולכן הערים האלה הרבה יותר ריאליות מבחינה כלכלית. ודיברנו רק על נשים שחיות בזוגיות ונהנות משתי משכורות.

"בחרתי לגור בגבעתיים בגלל הקרבה לתל אביב, לעבודה ולחיי החברה. המחיר היה משהו שיכולתי להרשות לעצמי, בניגוד לתל אביב", אומרת מירב שקורי (38) ששוכרת לבדה דירה בגבעתיים. "אני חושבת שהרבה נשים עוברות לגור כאן בגלל העלויות השפויות והעובדה שהקהילה כאן הולכת וגדלה".

ייתכן ששתי ההשערות שמציעה שקורי הן סיבה ותוצאה: המחירים השפויים אטרקטיביים יותר לנשים שמגיעות לגר"ג עם כוונות רציניות, וכך נוצרת קהילה שעצם קיומה מושך עוד ועוד נשים. אבל לכו תבינו מי הביצה ומי התרנגולת ותמצאו טבעונית עם דימוי מוצלח יותר.

"אין לי שום שאיפה לעבור לתל אביב כי אין לי כסף לשלם תמורת רמת החיים והמגורים שאני מחפשת", מחזקת חן (29) מרמת גן, שנמצאת בזוגיות עם גבר וילדה מקשר קודם. היא מרוויחה 8,000 ש"ח בחודש, מפרישה 6,000 בחודש לטובת שכר דירה ומעידה כי לפני כן גרה ארבע שנים בתל אביב בזוגיות עם אישה וגם בלעדיה. "רמת גן זולה יותר, נעימה ומשפחתית", היא מסבירה את המעבר.

הבורגניות

חן מביאה אותנו לאחת הנקודות המרכזיות שעלו במהלך הראיונות: חיי משפחה. לא נעים לומר, אבל הצלחנו להיטמע בצורה משכנעת מאוד בקרב האוכלוסייה המנומנמת של גר"ג. "כמעט לכל החברות הלסביות שלי שגרות באזור יש ילדים", מעידה דניאלה מנור (29), נשואה פלוס ילד מגבעתיים.

ואם לא היית בזוגיות, עדיין היית גרה כאן?
"לא. אני אוהבת את גבעתיים וגם מעדיפה אותה על פני רמת גן, אבל אם היה לי כסף הייתי גרה במרכז תל אביב. מקומות הבילוי שאני יוצאת אליהם נמצאים בתל אביב. אני לא יוצאת לגבעתיים, למעט למסעדות. בתל אביב יש בעיקר את עניין הבילוי, אווירה ונוכחות מוגברת יותר של הקהילה. אבל תחושת החופש הזאת לא חסרה בגבעתיים, אני לא מרגישה שאני צריכה להיות בארון כאן".

מנור מוסיפה כי הליברליות באזור לא נופלת מהפתיחות בתל אביב וגם לא נעצרת באפשרות ללכת יד ביד ברחוב מבלי לקבל צקצוקים מזקן שהפקיע ספסל לטובת קילוף תורמוס ספורטיבי. "יש כאן אווירה טובה, הרבה ילדים ברחובות, משפחות נחמדות ופארקים מהממים. הגנים כאן גם זולים יותר מאשר בתל אביב", היא מסכמת.

"עיר מחבקת ופלורליסטית". אור-לי ניב, סגנית ראש עיריית גבעתיים (צילום: יעל צור)
"עיר מחבקת ופלורליסטית". אור-לי ניב, סגנית ראש עיריית גבעתיים (צילום: יעל צור)

"הוותיקים שאפיינו את גבעתיים במשך שנים רבות הם כבר לא הרוב", מסבירה סגנית ראש עיריית גבעתיים, אור-לי ניב, את המגמה הוורודה. "שנית, העובדה שגבעתיים היא עיר קטנה שבה כולם מכירים את כולם הופכת אותה לעיר אינטימית, מחבקת ופלורליסטית. הסיבה השלישית היא שלאחרונה הנהלת העירייה מבינה שהאוכלוסייה הזאת צריכה לקבל מענה".

ומה עשיתם בעניין?
"כנס גננות וסייעות לדוגמא, שבו הצעתי דרכים שבהן נוכל לחנך ילדים לקבל את חבריהם ממשפחות חד מיניות. בנוסף, קיימנו מפגש בין הנהלת העירייה לנציגי איגי, האגודה וחושן, וגם כנס אנשי חינוך בנושא מגדר וזהות מינית בקרב בני נוער. עצם זה שסגנית ראש העירייה מתגוררת בעיר עם בת זוגה ושלושת ילדיהן, חברת המועצה ומחזיקת תיק הנוער ויוי וולפסון מקדמת את הנושא וראש העירייה תומך ומפרגן – ללא ספק מקדמים את פניהם של הלה״טבים לעבור להתגורר בגבעתיים".

כסף, יופי ומשפחה – לפעמים דברים הם כאלה פשוטים. כיף לנו כאן ואנחנו יכולות להרשות לעצמנו את שכר הדירה. אחד הסטריאוטיפים על גבעתיים מניח שפילוח האוכלוסייה בה מורכב בעיקר מזקנים ולסביות. העיר הפרברית והמנומנמת – והליברלית באותה נשימה – היא גן עדן בורגני עם כל התוספות. הקביעה של גלעד כהנא שאין דבר כזה גבעתיים היא נחפזת. אז מה אם זה לא הארד קור ואז מה אם מעמד ביניים. אם נהיה מספיק עקביות, יום אחד כל זה יהיה שלנו.