הנתונים נחשפים: חצי שנה לחוק השקיות, האם הוא הצליח?

סוחבים בקושי: אי שם בתחילת שנת 2017, פחי האשפה, המשולש בכיור והלחם הקפוא שנשלף בעתות קשות חוו פרידה כואבת מסטוק שקיות הסופר המוכר, "השקית של השקיות", שהפך לחלק בלתי נפרד מהמזווה של כולנו. המשבר נגרם כתוצאה מחוק השקיות, המבורך כשלעצמו, שנכנס לתוקף ב-1 בינואר ואוסר חלוקה בחינם של שקיות נשיאה חד פעמיות ברשתות הקמעונאיות הגדולות. מטרת החוק היא לצמצם את השימוש המואץ בשקיות הניילון, שעל פי נתוני המשרד להגנת הסביבה עומד על 350-400 שקיות לאדם בשנה ומזהם את הסביבה, ולחסוך בעלות הייצור שלהן במוערכת ב-80 מיליוני ש"ח בשנה.

"החוק הוא הצלחה גדולה", אומרת דוברת המשרד להגנת הסביבה. "הרשתות הגדולות חששו בהתחלה, אבל מהר מאוד הבינו שהציבור יסתגל למצב הקיים". מנתונים שפרסם המשרד עולה כי ברבעון הראשון של 2017, הראשון מאז נכנס החוק לתוקף, נמכרו כ-55 מיליון שקיות על ידי הקמעונאים הגדולים – לעומת שימוש ב-280 מיליון (!) ברבעון שלפניו. מדובר בירידה דרמטית של 80 אחוז. "80 אחוז הוא היעד של האיחוד האירופי לשנת 2020 ושעבורו ניתנו חמש שנות היערכות", אומר השר הממונה זאב אלקין. "אני גאה בציבור הישראלי שהפנים את החשיבות ושינה את ההתנהגות בקופות הסופרמרקט".

פשוט לשים שקית פלסטיק על הראש. חצי שנה לחוק השקיות (צילום: שלומי יוסף)

נתוני הממשלה משקפים אמנם שינוי צריכתי בעקבות החוק, אך לא כולם מסכימים שמדובר בשינוי שיישאר. "חוק השקיות מיותר ופופוליסטי", אומרת פרופ' אופירה אילון, ראשת החוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה. "השקיות מהוות בסך הכל 0.8 אחוזים מכלל צריכת הפלסטיק, אין הצדקה להתעסק דווקא בהן. אם המשרד יראה נתונים מוכחים על הירידה בצריכת הפלסטיק כולה – אוכל לומר שזו הצלחה חד משמעית".

חוק השקיות אינו המצאה ישראלית. במדינות רבות בעולם המערבי פותח מודל כלשהו של גביית תשלום ממבקשי השקיות (או מתן תגמול כלשהו לחסכנים), ולפי פרופ' אילון המקרים הללו מוכיחים שההתלהבות בישראל מוקדמת. "זו תופעה מאוד מוכרת בעולם – בשנה הראשונה שחוק הגבייה על השקיות נכנס לתוקף יש ירידה פנומנלית בשימוש, אבל בסוף הצרכנים מתרגלים לשלם עבור השקיות וחוזרים להשתמש בהן".

אם שואלים את הצרכנים התל אביבים, נראה שעוד מוקדם לטפוח לעצמנו על השכם. "בהתחלה הייתי מביאה שקיות ותיקים מהבית", מספרת ניצה, אם למשפחה ממרכז הארץ. "בשלב מוסים הבנתי שזו טרחה גדולה מדי: ההתארגנות מראש, שהמציאות לא תמיד מאפשרת". גם עידו, תושב העיר בן 24, טוען שעשר האגורות הללו שוות את ההוצאה. "אני חושב על זה ככה – השקית משמשת אותי בקניון עצמן, ואחר כך אני מעניק לה חיים שניים בבית שלי. מבחינתי היא מצרך בפני עצמו".