60 תיקים פתוחים: איך מחפשים את הנעדרים התל אביביים?

לפני שנתיים וחצי נראה לאחרונה דניאל מיניביצקי בדיזנגוף סנטר, ומאז נעלמו עקבותיו. המשפחה שלו עשתה הכל כדי לאתר אותו, אבל נותרה בלי תשובות. עשרות תיקים כמו שלו נפתחו בעשרות השנים האחרונות בתל אביב. הם מייצגים עשרות משפחות שנותרו במקום

נעדרים בתל אביב (צילום: shutterstock)
נעדרים בתל אביב (צילום: shutterstock)
25 במאי 2017

נוכח נפקד: הפעם האחרונה שבה נראה דניאל מיניביצקי, בן 38 מרמת אביב ג', שהתגורר עם הוריו, הייתה ב־11 באוקטובר 2014. מצלמות האבטחה בכספומט בנק לאומי בדיזנגוף סנטר זיהו אותו מושך כ־2,000 ש"ח, ומאז נעלמו עקבותיו. "באותו שבוע הוא אמר לי שהוא כבר יודע שהוא לא יתחתן, והיה מתוסכל מכך שלחברים שלו כבר יש ילדים ושרק הוא נותר מאחור", נזכרת אמו ורדה מיניביצקי. "דניאל אהב מאוד את הדרום, והיו כמה פעמים שהוא נסע לשם להתבודד. מהניסיון שלי, אני מעריכה שהוא לקח לשם מונית ספיישל ואז משהו קרה. קשה לדעת מה קרה לו, אבל אני משוכנעת שמשהו השתבש. רק משהו הזוי יביא לכדי כך שדניאל לא ייצור קשר איתנו. היינו משפחה קשורה מאוד".

שנתיים וחצי חלפו מאז שדניאל נעלם, וסימן השאלה המרחף מעל היעדרותו אינו מניח למשפחה. לפני כשנה הם הקימו את עמותת "בלעדיהם" שמטרתה להעניק למשפחות שיקיריהן נעדרים את רשת התמיכה שהמדינה ממעטת לספק, אם בכלל, במקרים של נעדרים אזרחיים. במסגרת העמותה המשפחות תומכות זו בזו במפגשים ובקבוצות ווטסאפ, ומקבלות שירות פסיכולוגי, יחסי ציבור ממשרד רונן צור וגב ממשרד חקירות – הכל בהתנדבות אנשי המקצוע. "אנחנו מקווים שנמשיך להתקדם ושיום אחד יהיה למדינה גוף רציני שמטפל בזה. יש לנו מזל שאנחנו חזקים, ושלא נזקקנו לטיפול פסיכולוגי ממושך, אבל יש אנשים שלא יכולים לממן את זה".

עמותת בלעדיהם איננה משמשת רק כנדבה מטעם משפחת מיניביצקי למשפחות הנעדרים האחרות. הפעילות במסגרתה היא הדבר היחיד שיכול להניח את דעתם במידה הנחוצה כדי להמשיך בשגרה. "אחרי שנתיים וחצי כבר אין מה לחפש באופן אופרטיבי", מודה יהושע מיניביצקי, אביו של דניאל. "בחודשים הראשונים החיפוש היה אקטיבי מאוד: יצאנו עם מטוסים ועם מתנדבים מיחידת מגלן שבה דניאל שירת, פרסמנו מודעות על אוטובוסים בעזרת חברת דן. כרגע הפעילות שלנו ממוקדת בעמותה. אנחנו עושים אירועים, נפגשנו עם נשיא המדינה ומפכ"ל המשטרה, ובקרוב אנחנו מתכננים להפגין מול המכון הפתולוגי ולדרוש מהם להשקיע משאבים בהתאמה בין גופות לא מזוהות לנעדרים. בחודש הבא אנחנו נוסעים לכנס אקדמי בסקוטלנד שעוסק בהיעדרויות. במדינות אחרות הנושא הזה מטופל בצורה הרבה יותר טובה. בארץ, לדוגמה, אין אפילו מעמד חוקי לעניין של נעדר – אם יש לו חשבון בנק אתה יכול להתערב, אם יש ירושה אין לזה פתרונות, נשים לא יכולות להתגרש, וכן הלאה".

"בזמנו אמרו לי שאין מה לחשוש כי אני גר במרכז ת"א, שזה מקום בטוח. בסוף זה קרה פה" (צילום: shutterstock)
"בזמנו אמרו לי שאין מה לחשוש כי אני גר במרכז ת"א, שזה מקום בטוח. בסוף זה קרה פה" (צילום: shutterstock)

מיניביצקי הוא כנראה הנעדר המוכר ביותר במחוז תל אביב, בעיקר מתוקף האקטואליות של היעדרותו, אך מובן כי הוא לא היחיד. על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמעודכן ל־2015, פתוחים בישראל 535 תיקי נעדרים מאז קום המדינה (במילים אחרות: 535 משפחות השרויות באי ודאות). במחוז תל אביב הוכרזו ב־25 השנים האחרונות 15,228 היעדרויות, רובן המוחלט נסגרו ונפתרו במהרה, וכ־60 תיקים (0.4 אחוזים) עדיין נותרו פתוחים. חלק מאלה הם של עבריינים שהמשטרה חושדת ש"הועלמו", אך יש גם כמה סיפורים אפופי מסתורין שפקדו משפחות נורמטיביות, ובמקרים אלה מדובר בשמות המוכרים לנו מאמצעי התקשורת: יהודית נוטר, שיצאה מביתה ברמת גן לכיוון תל אביב בפברואר 1997 ומאז נעלמו עקבותיה; עדי מרקדו, שנראה לאחרונה בכספומט בגן העיר בקיץ 2000; וכמובן עדי יעקובי, תושבת מרכז תל אביב הנעדרת זה 20 שנה, שגם היא, כמו מיניביצקי, נראתה לאחרונה באזור דיזנגוף סנטר, ואז נעלמו עקבותיה, כשהיא בת 17 בלבד.

דניאל מיניביצקי (צילום: באדיבות המשפחה)
דניאל מיניביצקי (צילום: באדיבות המשפחה)

"כשהיעדרות מתרחשת בתוך מרחב עירוני, פעילות האיתור מתמקדת בהרבה פרסום", מסביר גיל שמואלי ממשרד פוקוס לייעוץ, ביטחון וחקירות, המסייע לעמותת בלעדיהם. "מעבר למישור המודיעיני, במרחב העירוני אפשר להתמקד גם בפלאיירים ושלטי חוצות. במקרה של דניאל מיניביצקי שמנו מודעות על קווי אוטובוסים, וגם עיריית תל אביב־יפו שיתפה פעולה ואפשרה לנו לשים דמות קרטון, בגודל האמיתי של דניאל, בלובי של בניין העירייה. אנחנו אף פעם לא מרימים ידיים. הרבה פעמים כשההיעלמות קשורה בסיפור פלילי, רק אחרי כמה שנים אנשים מוכנים לדבר ולחשוף אינפורמציה. היום יש יתרון ברור גם לטכנולוגיה, אם באיתור הטלפון או במצלמות רחוב. במקרי ההיעדרויות שלפני הטכנולוגיות האלה היינו תלויים רק בגורם האנושי". בהקשר זה יש לציין שבמקרה של מיניביצקי איתור הטלפון, שהיה קריטי בשבוע האחרון לחיפושים, דווקא הכשיל את המאמצים במידת מה: הטלפון של דניאל הוחזק על ידי אדם שמצא אותו ושהה באזור הדולפינריום, ורק לאחר שבוע השיב אותו למשפחה. מסיבה זו החיפוש התמקד לשווא באזור הזה של העיר.

יוסי יעקובי, אביה של עדי, מודה שהביטחון שמשרה המרחב העירוני עשוי לפעמים לתעתע. "בזמנו אמרו לי שאין מה לחשוש כי אני גר במרכז תל אביב, שזה מקום בטוח ושילדים הולכים בו לבית הספר לבד וחוזרים לבד, שזה לבטח עדיף ממושב שבו ילדים מסתובבים באופן חופשי. בסוף זה קרה לנו פה". יעקובי, אב למוד חרדה ודאגה, מוצא לאחרונה גם הוא נחמה דרך הפעילות בעמותת בלעדיהם. "בשגרה הראש כל הזמן עובד וחושב אם אולי היה צריך לעשות ככה, מה עשינו לא בסדר. כשיושב פאנל של אנשים עם ניסיון דומה ומקדמים את הנושא יחד, יש בזה הקלה. בזמנו הרגשתי שאני לבד ושכל עניין הנעדרים היה על הגב שלי, וברגע שקמה העמותה השתחררתי מזה קצת".

עדי יעקובי (צילום: באדיבות המשפחה)
עדי יעקובי (צילום: באדיבות המשפחה)

אילו דברים הרגשת שאתה יכול לתרום מהניסיון הקשה שלך למשפחת מיניביצקי?
"אני רוצה לחשוב שיש עוד תקווה שדניאל יופיע. במקרה שלי עדי הייתה בת 17 ועבר כבר מלא זמן. אבל בחור מבוגר כמו דניאל עוד יכול לחזור ולהגיד 'סליחה, טעיתי'".

לתרומות לעמותת בלעדיהם: חשבון 556127 בסניף 532 של בנק הפועלים.