בנחישות וברגישות: מאהל ארלוזורוב פונה, מה קורה כעת עם דרי הרחוב?

מי שיעבור היום בצומת הרחובות ארלוזורוב־נמיר לא יבחין בזכר למאהל מחוסרי הדיור ששכן שם בחמש השנים האחרונות, מה שהתחיל כפתרון זמני למפוני מחאת האוהלים ברוטשילד. בשטח, שהפך במהרה לביתם של עשרות אנשים חסרי מוצא אחר, לא נותר אלא אתר עבודה גנרי, ארוז בפוסטרים מהודקים של הרכבת הקלה. בעוד טרקטורים וכורי מנהרות הופכים את האדמה על פיה, אלו שעד לפני חודש הגדירו את המקום כבית מפוזרים ברחבי הארץ ומנסים להרכיב את חייהם מחדש.

בתום משא ומתן ממושך הגיעה עיריית תל אביב־יפו להסכם עם "קהילת נמיר" שהתגבשה במקום, ובמסגרתו נאלצו אנשיה לעזוב את המקום. כדי לעזור להם להסתגל למציאות החדשה, ובהוראת בית המשפט, עובד סוציאלי מטעמה מלווה את המפונים, שמרביתם התמקמו מאז בדירות. "אני שמח שכל אחד מצא את פתרונו, אבל גם מרגיש פספוס על זה שלא יהיה יותר מקום למחאה", מספר אלכס רוסוב (38), ממנהיגי המאהל, המתגורר כיום בדירה שכורה בראשון לציון. "אנשים צריכים מקום שאליו הם יכולים לבוא למחות, אם זה על מחיר עגבנייה או שחיתות בממשלה. נתנו את המאהל בחזרה לעירייה בכזאת קלות. אף עירייה לא תמהר לאפשר מקום דומה בשטחה פעם נוספת".

עוד כתבות מעניינות בנושא:
חידון הצלילים הנוסטלגיים הגדול
10 הצמתים המסוכנים בתל אביב
למה הבריכות בעיר כל כך יקרות? לא תאמינו כמה זה עולה בפריז

מחאה בצד, האתגר העיקרי הוא בשיקום דרי המאהל. מבין 43 הדיירים שנשארו בו בחודשים האחרונים, תשעה עזבו את המקום טרם הפינוי ולהערכת העירייה "הסתדרו בכוחות עצמם". אלה שכן חתמו על מתווה הפינוי קיבלו "מענק הסתגלות" חד פעמי בסך 7,500 ש"ח, והצעירים שבהם, שלהבדיל מהמבוגרים אינם זכאים בחוק לדיור מוגן, מקבלים גם סיוע חודשי בגובה 1,100 ש"ח. "חלק מהדיירים סירבו לחתום על המתווה, אך עבור מי שכן חתם, משרד השיכון החריג את נהליו והעניק סיוע מוגדל", מספר מנהל היחידה לדרי רחוב בעירייה, יואב בן ארצי. לדבריו, "לכל אחד מהם נבנתה תוכנית ליווי לתקופה של שנה לפחות. מי שיזדקק לסיוע סוציאלי מעבר לתקופת הזמן הזו – יקבל אותו מהרשות המקומית שבה הוא מתגורר. אנחנו עובדים כדי לעזור להם להשתלב בקהילה ולמנוע הידרדרות נוספת לחיי רחוב".

"אני שמח שכל אחד מצא פתרון, אבל מרגיש פספוס על כך שלא יהיה מקום למחאה". מאהל ארלוזורוב (מתוך פייסבוק)

מאהל ארלוזורוב (מתוך פייסבוק)

מפאת גילם המבוגר, מחלות נפשיות ובעיות התמכרות, רק תשעה ממפוני המאהל התחילו לעבוד. רוסוב, שמצא עבודה בתמיכה טכנית, מדגיש: "לא כולם הצליחו להתאזן. יש מקרים שהעובד הסוציאלי מצליח – אבל לפעמים בן אדם צריך לנסות לעזור לעצמו. מישהו יכול להיות עכשיו באיזושהי דירה, לשלם עליה 2,000 ש"ח בחודש באמצעות הסיוע הכספי שניתן לו, אבל בסוף הוא נשאר שם לבד – וממשיך לשתות".

לטענת הפעיל החברתי איליאן מרשק, שליווה את אנשי המאהל לאורך השנים, "ברגע שאחריות העירייה תפוג, הם עשויים למצוא את עצמם ברחובות שוב. הומלסים שיוצאים מהמעגל הרבה פעמים חוזרים אליו כיוון שמדובר בתפיסה. לתת לבן אדם 1,000־2,000 ש"ח בחודש ולצפות שהוא יעמוד על הרגליים בעצמו זה לא מספיק". לדבריו, "המערכת שנותנת להם את הכסף זו אותה מערכת שפלטה אותם והתייחסה אליהם בחמש השנים האחרונות כזבל של החברה. מה יכול לצאת טוב מזה?".

מאהל ארלוזורוב כיום (צילום: שלומי יוסף)

בניגוד לטענות, בעירייה מזהים אנחות רווחה בקרב המפונים. "מדובר באנשים שחיו שנים ברחוב והיום חיים בתנאים הרבה יותר טובים", מסביר בן ארצי. "אי אפשר לקבוע שזה מעבר ממקום רע למקום מצוין כיוון שדרושה הסתגלות, אבל הרבה מהם מעידים על שיפור במצבם, אין בכלל ספק". לפיו, לקהילה שנוצרה במאהל הייתה השפעה רעה על אנשיה. "זה חיבוק דוב מאוד בעייתי. ה'ביחד' עשה פעולה הפוכה והחזיק אותם במקום מאוד נמוך – זו לא הייתה התאגדות שיכלה להציל אותם. היום, לאחר שמצאו דירות, כל אחד בביתו יכול לחיות את חייו".