101 המשפיעים: תרבות

אופיר טובול

די.ג'יי, מפיק ומייסד "קפה גיברלטר" (30)

כבר כמה שנים שאופיר טובול דבק במשימה החשובה של הענקת חשיפה ומקום לתכנים תרבותיים מהסוג שלא בדיוק נפוץ בפריים טיים של ערוץ 2. מגזין התרבות שהקים, "קפה גיברלטר", חוגג בימים אלה ארבע שנים. בתקופה זו הוא העניק בית לשירה, למוזיקה, לספרות ולדעות שמביך לגלות שעדיין נמצאות בשוליים של הדברים. האג'נדה של טובול ושל שותפיו לדרך גלשה גם למציאות התרבותית של העיר – בדמות המסיבות הגלוקאליות של הליין לסה פסה והוצאת הספרים טנג'יר. גם אם נמאס לכם מהשיח העדתי וגם אם דבריו של טובול יכולים להרתיח, העיר הזאת לא הייתה אותו דבר בלעדיו.

על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"על יותר מדי דברים, מה שמביא אותי לפנטזיה שאולי צריך להכריז על דרום תל אביב ויפו כעיר נפרדת, ואז אולי יהיה יותר פשוט למשל לפרק את התחנה המרכזית, לבנות בית ספר עיוני ולתת לאנשים דברים שבצפון העיר ברורים מאליהם, כמו היכולת להסתובב בשכונה שלך בביטחון".

שאול מזרחי

בעליו של מועדון הבארבי (46)

קשה לדמיין את סצנת המוזיקה בעיר ללא הבארבי, ובלי שאול שעומד בכניסה לפני כל הופעה. מבית קפה עם במה קטנה ביונה הנביא, הפך הבארבי למפלצת במובן הכי טוב של המילה. מעטים האמנים הישראלים שלא עברו בו – בהם אגדות חיות כמו ברי סחרוף, אהוד בנאי ושלום חנוך. גם אמנים מחו"ל מצאו בו בית, ועל אחורי הקלעים במקום נאמר: "לו רק הספות יכלו לדבר".

על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"על המצב הביטחוני. חוץ מזה, הייתי רוצה לשנות את זה שאנשים תמיד מגיעים בדקה ה־90".

מי לדעתך משפיע עכשיו על תל אביב?
"אנשי הפסאז'. הם הדור שבא אחרי האוזןבר שבא אחרי הלבונטין 7. הם נכנסו למשחק באנרגיות טובות והמקום מזכיר לי את הגת רימון".

לאון פלדמן

שדרן רדיו וקריין (43)

"לאון נפולאון" הוא אחד האנשים המוכרים והעסוקים ביותר בסצנת מוזיקת האינדי הישראלית. מ־102FM, דרך רדיו הקצה ועד קול הקמפוס – פלדמן עורך ומגיש תוכניות המוקדשות לטיפוח ולחשיפה של מוזיקאים שלא היו זוכים לחשיפה במקום אחר, ולא סתם הוא זכה לכינוי "סנדק האינדי הישראלי". סביר להניח שבלעדיו רבים מאיתנו לא היו יכולים להשוויץ בידע המוזיקלי האזוטרי להפליא שלהם.

על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"הייתי רוצה לשנות את ההחלטה האומללה של אנשי המכללה למינהל – לפטר את מנהלי קול הקמפוס, תחנת הרדיו האלטרנטיבית המשדרת זה 18 שנה לקהל תל אביבי סקרן, שמעדיף את המוזיקה שלו בלי דיווחי תנועה ופרסומות. הלוואי שיכולתי להיאבק על השארת התחנה, שהיא גם ביתי התרבותי השני, בחיים".

ברי סחרוף

מוזיקאי (57)

נסיך הרוק הישראלי, סמל מושלם לקוּליות התל אביבית, אדם צנוע וחתיך הורס בכל גיל ובכל תקופה. צריך יותר מזה? אה כן – לציין שהוא גיטריסט בחסד ואחד הזמרים המרגשים שחיים כאן. מימי מינימל קומפקט ופוריין אפייר ברחבי אירופה של שנות ה־80, דרך הדואו המלכותי פורטיסחרוף וכלה בשמונת אלבומי הסולו הנהדרים שהוציא מאז תחילת שנות ה־90 – סחרוף תמיד מקדים את כולם בכמה צעדים ואף פעם לא מתיישר לפי מה שחם או בהכרח מוכר. חשוב מכל – מדובר בשואו הכי טוב בעיר כבר יותר מ־20 שנה, פרפורמנס שמעניק השראה ומעצב דורות רבים של מוזיקאים.

דורי מנור

משורר, מתרגם ועורך כתב העת "הו!" (43)

כבר שנים שדורי מנור פעיל בסצנת השירה המקומית: מאחוריו ארבעה ספרי שירה מוערכים, תרגום שירה למשוררים כבודלר, רמבו, ואלרי ומלארמה, תוכניות רדיו אהודות כ"ציפורי לילה מתפייטות" ומגוון פרסים ספרותיים. אך 2014 היא השנה של מנור בשל הגיליון העשירי של "הו!" – כתב העת שהוא עורך ומוציא כבר עשור, שלא מפסיק להשתנות, להתחדש ובו בזמן לשמור על זהותו המובחנת. הגיליון העשירי שלו הוא חגיגה לחובבי שירה והוא מהווה השפעה משמעותית על עולם השירה והרוח בעיר.

[tmwdfpad]על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"הייתי נוטע בתל אביב 20 כנסיות גותיות, 15 מסגדים תמירי צריח, שני הרים מושלגים (אחד בלוינסקי/העלייה ואחד ליד רדינג), 40 חנויות ספרים מצוינות, שתי אוניברסיטאות עתיקות, מוזיאון טוב אחד לאמנות קלאסית, גשר שייצא מחוף הצוק ויסתיים באיסטנבול, רשת מסועפת של חשמליות קומתיים, ואינספור זוגות מעורבים מכל גזע ומין. הייתי מחזיר את הקרוזינג לגן העצמאות, את הטעם לאבטיחים, את שדה דב לתושבים, את נפוליאון לגבעת נפוליאון, והעיקר: הייתי מפריד מחדש בין תל אביב ליפו, ומשיב לכלת הים את כבודה האבוד".

מיקי דותן

בעלי האוזן השלישית (62)

יש אנשים שבשבילם מוכרי דיסקים הם עדיין המקור הכי מהימן לגילוי מוזיקה חדשה. אף שחנויות דיסקים נעלמות עם כל שנה שעוברת, האוזן השלישית שהקים מיקי דותן נותרת מוסד תל אביבי חזק. מאז הקמתה ב־1987 החנות עברה משינקין לקינג ג'ורג', התרחבה למועדון הופעות וקולנוע ולאחרונה אפילו צירפה מסעדה לשורותיה. לצד זאת, האוזן השלישית היא עדיין חנות השכרת הסרטים הכי מקיפה ומגוונת בעיר. לא בכדי החנות, במיקומה המקורי, מופיעה בסרט "הבועה" מ־2006, שמתאר את הוויית הצעירים הבורגנים של תל אביב.

קותימן

מוזיקאי (32)

לא תמיד צריך להיות אסרטיבי כדי להשפיע. תראו את קותימן. הוא אחראי לאחת ההמצאות התרבותיות המשמעותיות בשנים האחרונות מחדרו הקטן. הפרויקט Thru-you שיצר לפני כחמש שנים הפך לוויראלי ברחבי העולם ושינה את האופן שבו אנשים תופסים אתרי תוכן גולשים כמו יוטיוב – זה לא רק תוכן, זה גם חומר גלם. מעבר להד העולמי של הפרויקט, קותימן עומד כמפיק בלב סצנת הגרוב המקומית המתגברת, וכעדות ניתן לראות את נבחרת הגרוב אולסטארז שאסף סביבו להופעותיו המרשימות.

ערן אריאלי

מפיק ומייסד חברת ההפקות נרנג'ה (30)

אריאלי הוא ה"שוקי וייס" של הופעות האינדי. רק השנה הוא הביא לתל אביב את פיט דוהרטי, M.ward, אוף מונטריאול והקאלטס. בדומה לוייס, גם הפעילות של אריאלי נפגעה בעקבות המצב הביטחוני, אבל נדמה שהחורף הקרוב יהיה לוהט לא פחות מהקיץ, הרבה בזכותו. אריאלי מביא לארץ אמנים שהוא מאמין בהם ושקרובים ללבו ולאוזנו, ונותן לתושבי תל אביב אפשרות להרגיש לרגע כאילו הם חיים בבירה אירופית מעודכנת ונורמלית.

אתגר קרת

סופר ועורך (47)

עשרות אלפי מילים כבר נכתבו על חשיבותו של אתגר קרת – לעולם הספרות הישראלי והבינלאומי, לקולנוע, לטלוויזיה ולאלפי תיכוניסטים שצילמו סרטי גמר לפי הסיפורים הקצרים שלו. וכמה מעצבן, הכל נכון. הפרויקט האחרון של קרת הפך אותו גם לשגריר הצד האפל של העיר. "תל אביב נואר", קובץ סיפורים שערך קרת לצד אסף גברון, האיר את הפינות החשוכות והמטונפות ביותר בעיר ובמוח האנושי, כשהתוצאה מטלטלת וסוחפת. ואם כל זה לא מספיק, קרת הזדווג לאחת ממשפחות האצולה המשמעותיות של העיר, מה שהפך אותו ואת ואשתו המוכשרת גם כן, שירה גפן, לפאוור קאפל מתוק במיוחד.

אודי אפלבוים ורונן מיילי

במוצאי השבת האחרונה הרקידה ליידי גאגא יותר מ־30 אלף איש בפארק הירקון, וחתמה בטעם מתוק קיץ רווי ביטולים. הקהל הישראלי, שהורגל להסתפק באמנים מזדקנים וחצי רלוונטיים, זוכה ליהנות בשנים האחרונות מהופעות טובות באמת של כוכבים מתחת לגיל העמידה. לאפלבוים ומיילי, המשתפים פעולה כבר שנתיים, יש חלק גדול בכך: נוסף לגאגא, הם הביאו לכאן בין היתר גם את ג'סטין טימברלייק, ובימים אלה עובדים על תאריך חדש להופעתה של לנה דל ריי, שהייתה אמורה להתקיים באוגוסט.

"שיתוף הפעולה בינינו החל עוד בימי האומן 17 בתל אביב לפני כשמונה שנים", מסביר מיילי, יו"ר איגוד הברים ומבעלי החתול והכלב והברקפסט. "עבדנו על הפקות משותפות והבאנו די.ג'ייז בינלאומיים כמו טייסטו וארמין ואן ביורן, לצד יבוא של די.ג'ייז לאירועים פרטיים ועסקיים כאן בארץ".

מה מנחה אתכם בבחירת האמנים שאתם מביאים?
"אנחנו משתדלים להביא אמנים ממגוון רחב של ז'אנרים ולקלוע לטעם של קהלים שונים", מסביר אפלבוים, יזם ואיש לילה ותיק. "חשוב לנו להביא את האמנים הכי חמים כמו טימברלייק וגאגא, אבל במקביל גם אמנים נישתיים יותר שיש להם קהל מעריצים מגובש בארץ כמו דיפ פרפל, אלאניס מוריסט ואפילו מקהלת הצבא האדום".

הקהל הישראלי אוהב הכל?
"הוא פתוח מאוד לז'אנרים חדשים", אומר מיילי. "אבל זה תלוי באיכות שהוא מקבל", אפלבוים מוסיף. "הישראלים לא מתפשרים על איכות המופע ומצפים לקבל כאן את אותה תמורה שהם מקבלים באירופה".

הייתם אומרים שהעבודה שלכם בחיי הלילה תורמת לעבודה בחברת ההפקות?
"המוטו שלנו בשניהם הוא 'רק המעז מנצח"'. אומר מיילי. "חוץ מזה, אני יכול להגיד שאותם אנשים שמבלים אצלי בלילות הם אלו שמובילים איתי במהלך היום את הקמפיינים הגדולים יותר הקשורים להופעות".

על מה הייתם רוצים להשפיע בעיר אם הייתם יכולים?
אפלבוים: "הייתי שמח להשפיע על זירוז בניית הרכבת התחתית".

מי לדעתכם משפיע כיום על תל אביב?
מיילי: "סגן ראש העירייה אסף זמיר. התקווה היחידה להישאר לגור בתל אביב".
ותגידו, מה קורה עם לנה דל ריי?
מיילי: "לנה מלכה, ואנחנו עובדים מולה בימים אלה על תאריך חדש להופעה".

אודי ניב

מנהל הלייבל BLDG5,י(34)

הגיע הזמן שמישהו יפיץ את המוזיקה הישראלית העכשווית לעולם, ואת הכפפה הרים הלייבל האלקטרוני הצעיר BLDG5, שפועל תחת חברת התקליטים אנובה. השאלה "אבל למה הם שרים באנגלית" הפכה אנכרוניסטית ומיותרת גם בזכותו, לאור המוזיקאים הישראלים שהפכו למצרך חם בבלוגים בינלאומיים. ביניהם רותם אור (Totemo), או את Garden City Movement שהופיעו בפסטיבל גלסטנוברי האחרון.

אבי ניר

מנכ"ל קשת (53)

"אבי ניר הוא שר החינוך בפועל של מדינת ישראל", טען פעם אורי רוזנווקס (יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים לשעבר), ויש לו נקודה טובה. מאז שמונה למנכ"ל שידורי קשת בשנת 2002, ניר מתפקד כאיש החזק בגוף התקשורת המצליח במדינה, והוא הערכאה הגבוהה בקביעת התכנים המשודרים למיליוני ישראלים.

איתי טיראן

במאי ושחקן (34)

מי שזכה לצפות בטיראן ובאשתו מלאני פרס צועדים בשדרות רוטשילד, יודע שמדובר בחיזיון אמיתי. הזוג המושלם מהווה את תמצית האריסטוקרטיות והקלאסה, מה שלבדו מעלה את ערכו של הנדל"ן בעיר. קנאה בצד, מדובר במי שהוכתר לא פעם כגדול שחקני דורו, בנציגו של וויליאם שייקספיר עלי אדמות וגם במי שהצליח לחצות את הקווים ולזכות לשבחים על עבודתו כבמאי.

רועי צ'יקי ארד ויהושע סימון

עיתונאי, מוזיקאי ומשורר (38) ומנהל מוזיאוני בת ים (35), עורכיו של כתב העת "מעין"

כשהגיליון הראשון של "מעין" ראה אור, טענו שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות, שהוא משועשע מעצמו, מהפכני להכעיס, שכך לא כותבים שירה ובטח שכך לא מפרסמים אותה. תשע שנים ותשעה גיליונות אחר כך, ו"מעין" עדיין שומר על מקום מרכזי בעולם השירה, דווקא בגלל התכונות הללו. רועי צ'יקי ארד ויהושע סימון, שלצד "מעין" עורכים גם את המגזינים "מערבון" ו"החדש והרע", מקפידים לטפח את הדימוי העולץ, אבל מתחת למעטפת השמחה תוכלו למצוא שירה חשובה, משמעותית, פוליטית, כועסת. סצנת השירה בעיר נמצאת בעלייה בתקופה האחרונה, אל תשכחו מי היו שם קודם.

על מה הייתם רוצים להשפיע בעיר אם הייתם יכולים?
"על המדוזות. זהו קהל יעד עצום שלצערנו אדיש לגישה המו"לית החדשנית של 'מעין', 'מערבון' ו'החדש והרע'. ייתכן שהן מעדיפות את כתבי העת המתחרים".

מולי שגב ואייל קיציס

מפיק ותסריטאי בקשת (42) ומנחה "ארץ נהדרת" ו"תוכנית קיציס" (45)

לצדו של המנכ"ל אבי ניר פועלים בזכיינית קשת שניים המבינים היטב את הקהל התל אביבי: מולי שגב, עורך "ארץ נהדרת" – שקובע אילו אנשים חשובים מספיק כדי שנצחק עליהם – ואייל קיציס, זה שצוחק עליהם מול המצלמות בסרקזם חינני.
שגב, על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"אשמח אם יוקמו לתחייה הסמלים שהעיר הזאת השמידה בעקביות: גימנסיה הרצליה, כיכר דיזנגוף והכי קרוב ללבי ולביתי – קולנוע מוגרבי, שבמקומו ניצב החניון המטונף והיקר בעולם".

שוקי וייס

מפיק (62)

שוקי וייס אף פעם לא מוותר. למרות הקיץ הקשה שעבר ואף שהקהל הישראלי לא תמיד קריא, וייס תמיד יתאבד על כל פרויקט שהגה ולא משנה כמה שנים הוא יצטרך להשקיע בו. הוא אחראי להופעות הגדולות ביותר שהגיעו לעירנו הקטנה, ולשמות הכי מעוררי ציפייה. בקיץ האחרון התגשמה הפנטזיה הגדולה שלו והרולינג סטונס הגיעו להופעה, אבל אפילו זה לא מה שיגרום לו לנוח על זרי הדפנה, אנחנו בטוחים שהוא מכין לנו עוד הרבה הפתעות.

נינט טייב

זמרת ושחקנית (30)

יוצאת תוכניות הריאליטי היחידה שמצדיקה את המילה טאלנט, בזכות ולא בחסד. 11 שנה מאז זכייתה ב"כוכב נולד" וטייב עדיין הכותרת הכי מבוקשת בכל עיתון, כשהחתונה וההריון שלה זכו ליותר חשיפה מעריפת הראשים של דעא"ש. גם בגזרה המקצועית היא פורחת – בתפקיד המוצלח ב"זגורי אימפריה", עם קמפיין ל"דלתא", כדי.ג'יי מבוקשת וכמובן עם אלבומי הסולו שלה, שהולכים ומתפתחים לכיוונים מסקרנים.

רונה סגל

תסריטאית (33)

סגל היא בסך הכל תסריטאית מוכשרת שכתבה תסריט מועך קרביים לסרט שהביא לקולנוע כ־45 אלף צופים. לא המון. אלא ש"שש פעמים", בבימויו של יונתן גורפינקל, תפס מומנטום דווקא אחרי שירד מהמסכים המסחריים, ואם אפשר בכלל לדבר על קולנוע כ"משפיע", הרי שזה הסרט על תיכוניסטית שהבנים מנצלים את ההזדקקות שלה ומעבירים אותה מיד ליד. "הוא פשוט ממשיך לרוץ", מספרת סגל. "לא הרמנו אף טלפון לאף אחד, אבל כל הזמן מזמינים אותנו להקרנות סגורות בפני מורים בתיכונים, שופטים, פרקליטויות, שוטרים, חוקרי נוער, חוקרי עברות מין, מח"ש, משרד החוץ – כל הגורמים שיש להם נגיעה לנושא. אחרי ההקרנה הם רוצים לדבר איתנו ולנסות להבין מה הם ראו. אף שהסיטואציה כביכול מקצועית, זה בדרך כלל מגיע למקום שלהם כהורים והם בפאניקה לדעת אם הילדים שלהם חיים את המציאות הזאת. כיוצרת אני לוקחת את זה כמחמאה שהסרט מעורר כל כך הרבה אמוציות".

סגל מוסיפה שבהקרנות חוץ מסחריות שכאלה, הסרט הכפיל את מספר הצופים שלו. "היו גם הקרנות לנוער, והן היו הכי טובות. הם שמחים מאוד שסוף סוף מדברים איתם על זה. אבל זה קורה רק בסיטואציות בלתי פורמליות – אם מדריכת נוער ביישוב מבוסס מגדילה ראש ומזמינה אותנו. זה לא קורה בבתי ספר משום שמשרד החינוך אסר בצורה גורפת להקרין את הסרט בטענה שהוא לא מתאים".

לשאלה אם היא מרגישה חלק מהגל הנשי העכשווי בקולנוע הישראלי, היא משיבה: "כל יוצר פועל מתוך עצמו ולא מתוך קליקה, אבל אני מאושרת ומקווה שזה נותן לי רוח גבית. אני מפנטזת גם לביים, וזה עושה לי טוב לדעת שיש הרבה נשים שסוללות את הדרך. זה לא רק שיש המון נשים שכותבות ומביימות, הן גם מביאות כסף. חשוב לי להדגיש שהסרטים הכי קופתיים בשלוש השנים האחרונות בוימו על ידי נשים – 'למלא את החלל' ו'אפס ביחסי אנוש'".

על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכולה?
"הולכים להרוס לי את הגינה ליד הבית – גינת וינר ברחוב מנדלשטם. אנחנו נאבקים בכך, אבל בינתיים העירייה הוציאה מכרז לרשיון כריתה לעץ הפיקוס הכי עתיק בתל אביב, אף על פי שהוא מוגן. יש תחושה שהם עושים דברים מתחת לאף כדי שלא נוכל להשפיע. עוד הייתי רוצה שיהיו גני ילדים ובתי ספר דו לשוניים – שהעיר תהיה באמת מעורבת. והייתי רוצה שלא יבנו בשדה דב. זה יכול להיות אקס טריטוריה עירונית נהדרת".

אלון גרבוז

מנהל סינמטק תל אביב (66)

בתחילת 2013, עם תום שיפוץ האגף הישן, הפך סינמטק תל אביב על חמשת אולמותיו המצוידים היטב להיכל קולנוע של ממש. פסטיבל רודף פסטיבל, תערוכות מתחלפות, יש זרימה בלתי פוסקת של צופים, והמקום מהווה בית אמיתי לקולנוע הישראלי העצמאי. גרבוז, המנהל נעים ההליכות, תמיד נמצא שם כדי להושיט יד וכדי להעלות את הקולנוע לראש סדר העדיפויות.

על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"חסר לי השמאל האמיתי שנעלם מתל אביב. הציבור משלים בשתיקתו עם הכיבוש ופשעי המלחמה כבר יותר מ־40 שנה. וזאת כנראה לא אצליח לשנות".

נעם סמל

מנהל תיאטרון הקאמרי (68)

פעם בכמה זמן עולה ביקורת על הקאמרי בניהולו של המנכ"ל נעם סמל; אומרים שהקדנציה שלו נמשכת כבר שני עשורים – פרק זמן שהולם יותר שליט טוטליטרי מאשר מנהל תיאטרון; שהקאמרי זה שנים מתאפיין בלא מעט התמסחרות ומעט מדי חדשנות; שסמל טרם מצא דרך להתמודד עם העלייה המתמדת בגיל המנויים ומה לא. כל זה אולי לא בלתי נכון, אבל גם במאי הפרינג' הנידח ביותר לא היה מוותר על הזדמנות לביים בקאמרי, פשוט כי מדובר בתיאטרון שיודע לנפק הצגות טובות; ממש כפי שגם אנשים שלא רואים בעצמם חובבי תיאטרון אדוקים הטריחו את עצמם השנה לצפות ב"סירנו דה ברז'רק" או ב"איש קטן מה עכשיו" ורושמים היטב ביומן לא לפספס את פסטיבל שייקספיר בנובמבר הקרוב.

אסי עזר

מנחה ויוצר טלוויזיה, שדרן רדיו (35)

עזר הוא ככל הנראה הטאלנט הכי דומיננטי בישראל היום: מהנחיית "האח הגדול" ו"הכוכב הבא", דרך תוכנית הבוקר עם דפנה לוסטיג, עבור ב220,000 עוקבים באינסטגרם וכלה בכתיבת "להיות איתה". נדמה שעזר עובד בכל הכוח כדי לבלות כמה שיותר זמן מולנו. עובדה זו בלבד לא הופכת אותו לחשוב, אבל לעובדה שמדובר בגיי מוצהר שמדבר בגלוי על המיניות ועל הזוגיות שלו, יש השפעה חשובה על צעירים שעוד מתביישים בנטייתם המינית.

על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"על מרכז הצופים שנמצא שני בלוקים מהבית שלי. פעם בשבוע הם עושים ערבי גיבוש וצורחים כמו מטורפים 'כיפאק היי' במשך שעות בזמן שאני מנסה לכתוב".

גיא שני

מפיץ סרטים (48)

לפני כמה שנים ירש גיא שני את מקומה של אמו נורית כמנכ"ל לב סרטים ובתי קולנוע. ששת האולמות הנאים בדיזנגוף סנטר הם מהמעוזים האחרונים לחובבי קולנוע בתוך העיר, ושני מביא לנו את מיטב סרטי הפסטיבלים כמו "התבגרות", "אידה" ו"גט" ומדי פעם אפילו סרטים תיעודיים כמו "הנסיך הירוק" ו"המדריך למהפכה".
על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"החלק האהוב עליי בעיר הוא החופים, וכמי שנולד וגדל בתל אביב, מתסכל אותי בכל פעם מחדש לגלות כמה המצב השתנה לרעה".
מי לדעתך משפיע כיום על תל אביב?
"רון חולדאי".

רותי דירקטור

אוצרת אמנות עכשווית במוזיאון תל אביב (58)

בחודשים האחרונים כל העיניים נשואות לעבר רותי דירקטור, שלאחר כ־30 שנה כאוצרת, מבקרת, חוקרת ומרצה, מונתה לאוצרת האמנות העכשווית במוזיאון תל אביב. דירקטור בהחלט מתעתדת להביא משב רוח רענן למוסד שעד לא מזמן נתפס כארכאי ומיושן. דירקטור תמיד עם היד על הדופק בכל הקשור למגמות השולטות באמנות והיא נגישה ופתוחה לאמנים צעירים.

על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכולה?
"מיגור פירות עצי הפיקוס".

מי לדעתך משפיע כיום על תל אביב?
"יזמים וקבלנים הם כרגע המשפיעים. הנדל"ן מוביל את העיר".

יפעת גוריון ושרון טילינגר

יוזמות ומנהלות יריד צבע טרי לאמנות (46 ו־44)

בנובמבר יתקיים זו השנה השביעית יריד צבע טרי. העובדה שיפעת גוריון ושרון טילינגר מצליחות להרים מדי שנה יריד אמנות שמושך אליו קהל רב, אינה עניין של מה בכך. השתיים חוללו שינוי בתודעה הישראלית בכל הנוגע לרכישת אמנות והנגישו את האמנות הצעירה והזולה יחסית לקהל שאינו בהכרח בקיא במתרחש בסצנה המקומית. גם אמנים שעד היום נחרדו מהמשוואה של אמנות וכסף, מתדפקים כיום על דלתותיו.

מי לדעתכן משפיע כיום על תל אביב?
"הצימר – מרכז תרבות קהילתי־שיתופי, חלל הופעות וגלריה, המבוססים על התנסות בסוגים שונים של אמנות מתוך שאיפה לכינונה של אזרחות חדשה. זהו ארגון ללא מטרות רווח שמעמיד את משאביו לטובת הציבור ובכך נותן לכל אמן הזדמנות לחקור ולממש את עצמו".

טליה לביא

במאית (36)

טליה לביא היא אחת משלוש היוצרות (לצד מיכל ויניק ודניאלה דורון) של הסדרה הקומית "מי נתן לך רשיון" המשודרת בערוץ 1. אה, וגם סרטה הארוך הראשון "אפס ביחסי אנוש" השכיב מצחוק יותר מחצי מיליון צופים מרוצים. בעקבות זכייתה של הקומדיה הפמיניסטית הצבאית במקום הראשון בפסטיבל טרייבקה הנחשב, אתר חדשות הקולנוע העצמאי Indiewire, נתן ללביא מקום של כבוד ברשימה בינלאומית של 12 הבמאים הצעירים שיש לשים לב אליהם.

על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכולה?
"הייתי רוצה לפנות את כל האנשים החוצה, לשכן אותם בדיור זמני מחוץ לעיר, או בהרדמה. לסדר מחדש את כל הכבישים, המדרכות ומסלולי האופניים, לשפץ את המבנים הרעועים, להזיז כמה מגדלים, לחבר את כל השדרות לים, ואז להחזיר את כולם בחזרה".

ירון דקל ואור צלקובניק

מפקד גלי צה"ל (50) ומנהלה המוזיקלי של גלגלצ (31)

מדובר בצמד עם ההשפעה הגדולה ביותר על המוזיקה הפופולרית בישראל. כן, זה מה שקורה כשאתה בראש הפירמידה של של גל"צ ושל גלגלצ – תחנת הרדיו המואזנת ביותר במדינה. אתם יכולים לכעוס, אתם יכולים ללכלך שמתנגנת שם רק מוזיקת מיינסטרים (טענה שכבר אינה נכונה), אבל דבר לא ייקח ממפקד התחנה (זוכה פרס סוקולוב לעיתונות אלקטרונית 2008) וממנהלה המוזיקלי של גלגלצ את מעמדם ואת כוח ההשפעה שלהם.

דקל, על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"בתל אביב יש הכל, אבל עדיין הייתי רוצה לראות פה יותר שטחים פתוחים. נדרשים מקומות נוספים שאפשר יהיה להתחבר בהם לשקט, ליהנות מפיקניק ומפעילויות אחרות שנעשות בסביבה ירוקה".

צלקובניק, על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"על כל אדם או גוף שעשוי לזרז את השקת הרכבת התחתית בתל אביב".

מי לדעתך משפיע כרגע על תל אביב?
"אריק איינשטיין. קשה לעכל שבקרוב נציין שנה לפטירתו".

חנה מוניץ

מנכ"לית האופרה הישראלית החדשה והמשכן לאמנויות הבמה (68)

מוניץ היא לא רק מנהלת האופרה הישראלית החדשה, אלא גם מי שהקימה אותה אי אז ב־1985. היא כנראה מבינה דבר או שניים באופרה, אם האיטלקים בחרו להעניק לה את עיטור האבירות מטעם המסדר האיטלקי למצוינות. בתור עיר שרואה בעצמה מטרופולין שעומד בשורה אחת עם ערים מערביות בעולם, מן הראוי שתל אביב תהיה מרכז לאמנויות במה רבות והיא כזאת במידה רבה בזכות מוניץ.

כתריאל שחורי ונחמן אינגבר

מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי (67) והמנהל האמנותי של תחום הסרטים העלילתיים בקרן רבינוביץ' (76)

זה יותר מעשור שהקולנוע הישראלי זוכה לרצף של הצלחות בבית ובחו"ל – זכיות בפסטיבלים חשובים, מועמדויות לאוסקר, וגם הקהל הישראלי גילה אותו מחדש. אחד האחראים לכך הוא שחורי, מנהל הקרן שהובילה את ההתחדשות בקולנוע הישראלי ומממנת את רוב הסרטים שזוכים בפרסי אופיר. גם לאינגבר יש בכך חלק. תחת ניהולו של המורה ומבקר הקולנוע, קרן רבינוביץ' מממנת ומקדמת תמהיל מרתק של להיטים קופתיים לצד סרטים אמנותיים מאתגרים כ"הגננת" של נדב לפיד.

מי לדעתכם משפיע כיום על תל אביב?
שחורי: "ראיתי המון אכפתיות ורצון לעשות באגף התרבות בעירייה. איריס מור וצלילית בן נבט מתאמצות מאוד".

אינגבר: "האיש שעומד מאחורי הסינמטק, שהוא אחד הדברים היפים שקרו בעיר".

סרג'יו אדלשטיין

אוצר ראשי ומנהל המרכז לאמנות עכשווית (57)

כבר כמעט שלושה עשורים שסרג'יו אדלשטיין עוסק בטיפוח ובקידום אמנים צעירים, בעיקר בתחום הווידיאו ארט. המרכז לאמנות עכשווית בקלישר, שהקים בשנת 2005, הפך לחממה של תערוכות ופרויקטים איכותיים, וגם לאחר כעשור של פעילות ענפה מצליח לשמר את מעמדו כאחד ממוסדות האמנות המובילים והנחשבים בעיר, משאת נפשו של כל אמן צעיר. אדלשטיין פועל במרץ לקידום אמנות ישראלית גם מחוץ לישראל, ובין היתר אצר אמנים בביאנלה בוונציה ובסאו פאולו וכן בגלריות ובמוזיאונים ברחבי העולם.

על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"הייתי רוצה שתל אביב תהיה מכוונת יותר לתושבים ופחות ליזמים גדולים ולקבלני על. הייתי רוצה לראות השקעה ביוזמות ובתקציבים לחינוך ולתרבות, שישקפו את האנרגיה היצירתית שקיימת בעיר".

שלומי שבן

מוזיקאי (38)

שבן, תל אביבי מלידה, הוא אחד האנשים המשפיעים בעיר לא כי הוא מוזיקאי מצוין, אלא כי הוא הרבה יותר מזה. הוא ההוכחה החיה לכך שניתן ליצור מוזיקה שתפנה לטווח רחב מאוד של גילים, תדבר אל חובבי אינדי ואלטרנטיב לצד כאלה שמגיעים ממוזיקה קלאסית, ובאותו זמן תתנגן בגלגלצ מבלי להישמע חריגה בנוף התחנה. הוא מצליח לכתוב בצורה עוקצנית וסרקסטית, אך גם כנה וישירה, ומדובר באחד הפרפורמרים הכובשים והכריזמטיים בעירנו.

מי לדעתך משפיע כיום על תל אביב?
"אסיף צחר, דניאל שריד ואילן וולקוב שהקימו את לבונטין 7 ומנהלים אותו באומץ בשנים האחרונות השפיעו מאוד. הם הקפידו לבחור מוזיקאים על פי איכותם ולא על פי כוח המשיכה שלהם, ונתנו במה פתוחה למוזיקאים מכל קשת הז׳אנרים. הרבה הרכבים ופרויקטים חדשים לא היו נולדים אם לא היה לבונטין 7".

משה ולאון אדרי

מבעלי הסינמה סיטי וחברת סרטי יונייטד קינג (64 ו־67)

עם הקמת סינמה סיטי בצומת גלילות, האחים אדרי שינו את הרגלי ההליכה לקולנוע בארץ. הצופים החלו לנדוד מתוך העיר החוצה, ובעקבותיו קמו עוד מולטיפלקסים שכאלה בשולי ערים. במקביל, כמשקיעים פרטיים הפכו האחים למלכי הקולנוע הישראלי, ופרט לקרנות השונות, הם המשקיעים העיקריים ברבים מהסרטים שנוצרים כאן.

על מה הייתם רוצים להשפיע בעיר אם הייתם יכולים?
"בניית סינמה סיטי בתל אביב".

מי לדעתכם משפיע כיום על העיר תל אביב?
"רון חולדאי".

ירון ליכטנשטיין והדס מוזס ליכטנשטיין

מנכ"ל (36) ומנהלת הפיתוח העסקי של ADD,י(30)

סוכנות ADD הוקמה ב־2010 על ידי ירון ליכטנשטיין, עד אז מנכ"ל סוכנות השחקנים והדוגמניות לוק. בתוך זמן קצר, עם תמיכה מסיבית מצד נוני מוזס, אביה של הדס אשתו ושותפתו העסקית, הפכה ADD לחברת תוכן רבת זרועות שאחראית להפקות מצליחות כמו "עספור" ו"חצויה". ליכטנשטיין התחיל את הקריירה שלו בכלל במספרה של הוריו, לאחר שלמד עיצוב שיער אצל וידאל ששון בלונדון. ב־2005, לאחר שקבוצת ידיעות רכשה את סוכנות לוק, התמנה ליכטנשטיין למנכ"ל הסוכנות. כיום הוא והדס הם מהכוחות החזקים בתעשיית הבידור המקומית.

ורדית גרוס

מנהלת מתחם האמנים ארטפורט (41)

מתחם האמנים ארטפורט מסתמן בשנה האחרונה כאחת מזירות האמנות הייחודיות והשוקקות בעיר, והרבה בזכות ורדית גרוס – אוצרת, עיתונאית ומפיקה. את השכלתה רכשה באוניברסיטת ניו יורק, שם גם הייתה פעילה בארגונים לקידום אמנות ישראלית בחו"ל כגון "ארטיס" ו"קריאייטיב טיים".

על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכולה?
"אף על פי שנפלא לראות איך עוד ועוד גלריות צומחות באזורים הכי עצובים של דרום תל אביב, כל האזור דורש עוד המון השקעה – מתשתיות ועד שטחים ירוקים. וגם חניה. תמיד צריך עוד חניה".

מי לדעתך משפיע כיום על תל אביב?
"סוזן לנדאו, שהרחיבה את שעות הפעילות של מוזיאון תל אביב והנגישה אותו גם לאנשים עובדים; אנשי ספריית לוינסקי ושאר העוסקים בחיבור תרבותי ואישי בין קהילת הפליטים לתושבי העיר; ויהלומה, ששינתה לנצח את מעמדו של הניוקי בחיינו".

החזון של ארטפורט הוא לקרב את האמנות לקהילה. לאמנות יש את הכוח לשנות ולהשפיע? 
"השינוי מתחיל בבסיס – אמנות טובה גורמת לך לשאול שאלות על החיים שלך, על העולם. העלאת ספקות והפסקת לקיחת המציאות כמובנת מאליה היא השלב הראשון בדרך לפעולה. האמנים מציעים התבוננות אלטרנטיבית ונוגעים באנשים לא רק דרך החשיבה הרציונלית, אלא גם דרך הרגש. תמונה אחת של זויה צ'רקסקי באמת שווה אלף מילים על מעמדם של המהגרים מרוסיה, ועבודת וידיאו אחת של נבט יצחק שווה מאה מאמרים על מצבן של קהילות מושתקות".

האם האמנות יכולה לחצות קהלים ולהגיע גם למי שאינו חובב אמנות ממוצע?
"חלק מהאחריות נמצאת בידינו. טקסטים מסובכים מדי, ז'רגון פנימי, שעות פתיחה מעצבנות ואווירת סנוביות כללית מרחיקים אנשים מהאמנות. גם הקהל צריך להפסיק לפחד – אנשים רוצים להבין על מה העבודה. כשמוותרים על הניסיון להבין ומתחילים להרגיש, כמו עם מוזיקה, נפתחת דלת לעולם עשיר ומרתק. אמנות כיום לא נעצרת בתמונה בתערוכה. היא כוללת מחקר ופעולה אקטיבית ואקטיביסטית. בשנה האחרונה בארטפורט הפעילות כללה גם בישול ארוחה אריתראית, דיון על וויקיליקס ורק השבוע הוקרן סרט דוקומנטרי שהוא חלק מפעולה אקולוגית כלל עולמית. גם זו אמנות".

תום יער

קומיקאית (27)

לפני שנה וחצי, פחות או יותר, התפוצצה בלב תל אביב פצצה מלוכלכת שמהאבק הרדיואקטיבי שהיא פיזרה אנחנו סובלים/ נהנים עד היום. לא ברור כיצד היצור המקסים והדוחה הזה נכנס לחיינו אבל לכולם ברור שהוא כאן כדי להישאר. אם זה בערבי הסטנד־אפ המבריקים שלה, הדמויות שהיא מגלמת או הסטטוסים הוולגרים והיפהפיים שלה – תום יער היא הסיבה לכך שפתאום כל החברים שלכם רוצים להיות סטנדאפיסטים. היא פתחה את הדלת, הפליצה ועכשיו נותנת לכולם ליהנות מ־15 דקות התהילה שלהם. תודה.

שלום שפילמן

אספן ומייסד מכון שפילמן לצילום (66)

שפילמן שייך לזן אספני האמנות שלקחו את התשוקה שלהם צעד אחד קדימה. לאחר שנים בעולם העסקים, התמסר לחלוטין לאהבתו הגדולה – צילום. לפני ארבע שנים הקים את אחד מחללי התצוגה המרשימים והמושקעים ביותר בעיר – מכון שפילמן, המשלב תערוכות צילום משובחות עם פעילות עיונית ומחקרית מרתקת. אמנים, אוצרים ואנשי אמנות רבים מחזרים אחר שפילמן, הידוע בנדבנותו הגדולה, במענקים ובפרסים היוקרתיים בתחום הצילום שאותם הוא מחלק.