דנה דבורין מסבירה איך עושים הצגת תיאטרון לדור הסנאפצ'ט. ריאיון

לדנה דבורין לא אכפת אם היא נתפסת ככוכבת עבר. היא כבר מזמן עברה לאחורי הקלעים, שם היא עסוקה מעל הראש - עכשיו בתור מנהלת פסטיבל תיאטרון הילדים "חלום של תיאטרון"

דנה דבורין (צילום: בן קלמר)
דנה דבורין (צילום: בן קלמר)
4 באוגוסט 2016

דנה דבורין כבר מזמן השאירה את הניינטיז מאחוריה. גם את הפרונט של הבמה. דבורין, שהייתה אחד הפרצופים הכי מזוהים עם תור הזהב של ערוץ הילדים, עברה לאחורי הקלעים, ובשנים האחרונות היא אחראית על יותר ויותר הפקות תיאטרון: מהצגות ללא דיאלוגים לגיל הרך ועד עבודה קרובה על הצגה שמעבדת לתיאטרון סיפורים של נשים מוכות. בימים אלה היא עסוקה עד מעל לראש עם ההפקה של פסטיבל "חלום של תיאטרון", בשיתוף אסיטז' ישראל (המרכז הבין לאומי לתיאטרוני ילדים ונוער) ותיאטרון הבימה.

"כל במאי מבחינתי הוא אלוהים". דנה דבורין (צילום: בן קלמר)
"כל במאי מבחינתי הוא אלוהים". דנה דבורין (צילום: בן קלמר)

איך את מרגישה כרגע מבחינת הקריירה?

"את המעבר לבימוי והפקה עשיתי כבר לפני עשור, זה לא בא ביום אחד. העניין של לעבור להיות במאית לא חדש, אבל הייתי פרפורמרית וזה כבר לא עניין אותי, זה לא הגיע לשום מקום מעניין. רציתי להמשיך בזה רק אם יש לי עניין".

את חושבת שיותר קל לך לבטא את עצמך מחוץ לבמה ומאחורי הקלעים, כשאת מכתיבה טון או נושא או טקסט?

"ברור. יש אנשים שאומרים על מי שמאחורי הקלעים 'אוי באמת, למה לא המשכת על המסך', וזה ממש לא ככה. יש בזה משהו מאוד טבעי בעיניי, טבעי לשחקן להפוך לבמאי. זו דרך הרבה יותר טובה מבחינתי להעביר מסרים לקהל, לנסות ליצור דברים חדשים שהולכים לאיבוד. כל במאי מבחינתי הוא אלוהים, על אחת כמה ושכמה כשעושים משהו ללא מילים, מבחינת רמת הקושי והמורכבות זה משהו אחר לגמרי".

תיאטרון ילדים הוא כלי לביטוי אישי בשבילך או כלי חינוכי? כבמאית ויוצרת, איפה זה מתחיל? ממשהו שלך או ממחשבה על הקהל?

"אני קודם כל חושבת על מה מעניין אותי לעשות. הרעיון להצגה בא מתוך רצון לספר סיפור ולא משום מקום אחר. הצגה צריכה להעביר מסר, לא להיות דידקטית אבל להעביר מסר שמעניין אותי ולהעביר תכנים שחשובים לך וליצור שיח, זה הדבר הכי חשוב בעיניי. ליצור שיח חברתי, כזה שילד יוצא מהצגה ומדבר עליו עם החברים או ההורים".

אז המטרה היא לחולל את הדיון?

"המטרה היא קודם כל להעביר חוויה תיאטרונית ולספר סיפור. בעיניי גם הצגה שהדעות עליה חלוקות היא חשובה בתחום הזה, זה יוצר דיון. בדיוק כמו לתיאטרון למבוגרים, המטרה בתיאטרון לילדים ונוער, בניגוד לפעוטות, היא אותה מטרה של תיאטרון למבוגרים – לא להאכיל בכפית איזשהו מסר אלא להעלות בעיה או נושא לקהל. להוביל לפעולה ולהפעיל את מנעד הרגשות של הקהל שאולי היום קצת התקלקל עקב הפעילות הענפה מול הסלולר והרשתות החברתיות. אחד הדברים שאני מרגישה היום הוא שאין שיח בין אישי אצל הילדים, ואז המסר לא עובר".

"כל דור חושב שהדור הבא שונה". דנה דבורין (צילום: בן קלמר)
"כל דור חושב שהדור הבא שונה". דנה דבורין (צילום: בן קלמר)

זה מעניין, כי את מופיעה מול ילדים ועובדת מולם כל החיים הבוגרים שלך, ממש מאז שהיית נערה. בטח יש לך מה להגיד על איך ילדים השתנו.

"כל דור חושב שהדור הבא שונה, אבל הדבר המשמעותי של הדור הנוכחי הוא השיח הווירטואלי, שרוב האינטארקציות עוברות לטלפון. המשקל של הדיון עובר למכשיר".

וזה משפיע עליהם בתור קהל? הם מגיבים אחרת ליצירה?

"אני חושבת שבתור קהל תיאטרון, ברגע שאתה מתעסק עם רגשות, אז הרגשות זהים אם ההצגה טובה. אבל השיח הבין אישי שההצגה יכולה ליצור הוא שונה לגמרי".

אבל למה? מה זה משנה אם אחר כך הם מדברים בארבע עיניים או בווטסאפ או בסנאפצ'ט?

"אתה יכול להשוות שיחה בארבע עיניים לשיחה בווטסאפ?".

אני לא, כי בשבילי זה לא אורגני, לא גדלתי על זה מגיל אפס, אבל גדל דור שבשבילו זה רמה אחרת שלא אני ולא את מכירים.

"אני מכירה את זה כאימא. אני לא פוסלת את זה, כן? גם ההורים שלנו אמרו עלינו דברים והכל היה בסדר, גם היום יכול להיות שזה בסדר. אבל אינטראקציה בין אנשים חשובה כדי לשמור על היחסים, אחרת זה יכולת שהולכת לאיבוד. קדמה זה דבר חשוב, אבל אם מתעסקים ברגשות וביחסים, זה דברים שמתפתחים בשיח בין אישי וצריך לשמור על זה בצורה הזאת".

תיאטראות גם ככה תלויים בתמיכה של משרד החינוך. בתיאטרון ילדים זה מגיע מעוד כיוון, כי הקהל הרבה פעמים מגיע להצגות דרך רכישות שנעשות על ידי מוסדות החינוך ולא רק דרך ההורים. זה משפיע על התכנים?

"זו שאלה מאוד רגישה. אני לא ארד לעומק כי אני לא מספיק בקיאה בפרטים היבשים, אבל יש משולש בין יוצרים, בין התיאטראות לבין משרד התרבות וזה משולש עם עליות וירידות תמידיות במערכת היחסים. היוצרים כל הזמן רוצים להכניס תכנים שחשובים בשבילם ושהם רוצים להעביר הלאה. התיאטרון מעוניין לקחת את היוצר ויודע שהרעיון שלו חשוב ומצד שני צריך לעבוד איתו ועם הרעיונות שלו מול הסל שדורשת המדינה. זה מתח שתמיד קיים, יש תיאטראות שמתפשרים במקום אחד ויש כאלה שמתפשרים במקום השני, ולכן זה משחק מורכב ועדין מאוד שצריך לשחק כל הזמן".

פסטיבל חלום של תיאטרון, הבימה, 15.8־29.8