הממותה בחדר: התערוכה שמחזירה את האבולוציה לקונצנזוס

הניינטיז היו עשור מלא תקווה, אסקפיזם, ניצני גלובליות ואופטימיות בכל פינה. עשור שבו התהלכו בינינו ענקים שהיום השאירו אחריהם רק שרידים עתיקים: דנה דבורין, שי קפון ודן שילון. בשנים האחרונות הניינטיז חווים פריחה מחודשת בתחומים כמו אופנה ועיצוב, ואנחנו עדים ללא מעט טרנדים שעשו קאמבק, מוצדק יותר או פחות. מעניין שהטרנד הזה קורה בעשור שבו מדינת ישראל הופכת לתמונת מראה של המדינה ההיא מלפני 20 שנה: חברה מסוגרת יותר, שמרנית, בדלנית, שלא מקבלת את העולם בזרועות פתוחות אלא מרגישה שהוא כולו נגדה. למעשה חוץ מאשר גל הטרור הנוכחי, קשה להאמין שמדובר באותה מדינה. אבל רכבת הטרנדים לא עוצרת ובמהלך הקיץ תתארח על שטח ענקי במוזיאון ארץ ישראל התערוכה "עידן הקרח והדינוזאורים".

התערוכה – הכוללת פסלים ורובוטים ענקיים של דינוזאורים לצד יונקים ענקיים מעידן הקרח ופעילויות כמו חשיפת שלדי מאובנים והיכרות עם תהליך היווצרות הדינוזאורים – מגיעה לארץ דווקא בתקופה שבה עם ישראל נוטש יותר ויותר את תיאוריית האבולוציה ומתייחס לכדור הארץ כעל משהו שנוצר באלפי השנים האחרונות.

"יכול להיות שחלק מהמשפחות הדתיות מספרות את זה כמעשייה, אבל יש משפחות שבשבילן זה לא סותר בשום צורה, הן לא חושבות על ההבדלים בין התנ"ך לתורת האבולוציה", אומרת ד"ר שרית אשכנזי־פוליבודה, חוקרת מאובני דינוזאורים מאוניבסיטת בן גוריון בנגב, שרק לפני שנה חשפה שלד של אלסמוזאור (דינוזאור ימי ענקי) באזור פראן שבערבה. "יש איתי המון חוקרים גיאולוגים דתיים, והסתירה הזאת לא מפריעה להם. הם לא מחפשים את ההקשרים האלה. הם משאירים את הדת במקום שלה ואת העבודה שלהם במקום אחר".

איך זה מתקשר לטרנדים שחוזרים? זה בכלל משהו שמקושר לתקופה? הרי זו היסטוריה.

"זה תמיד מרתק ילדים. אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשני דברים: אחד, דינוזאור זה כמו דרקון. זה כמו יצור מיתי, יצור מהאגדות, אבל יצור שבאמת היה קיים. יש המון סוגים, המון מינים, זה עולם שלם של יצורים אגדתיים שהיו פה ובכל פעם מגלים עוד מהם, בצורות שונות ומקומות שונים, בכל פינה בכדור הארץ. הדבר השני הוא שיום אחד הם פשוט נעלמו, הם היו על כדור הארץ ואז נעלמו במכה אחת, וילדים מטורפים על הרעיון של מין ששלט בכדור הארץ ונעלם. מלבד זאת זה נושא שתמיד בכותרות: תמיד יש תגליות חדשות. בשנות ה־90 מילא הסרט 'פארק היורה' תפקיד ענקי בפופולריות שלהם. הסרט ריתק אליו צופים בגלל האפשרויות שהתגלו באותה התקופה בתחום ההנדסה הגנטית. כיום מדענים מנסים לשבט דינוזאור בוגר מעוברי תרנגולת, שמקושרת אליהם גנטית. תמיד יש עוד תגליות שמקפיצות את העניין בדינוזאורים.

עידן הקרח והדינוזאורים. צילום: אביב חופי

"העובדה שהדינוזאורים ויונקי עידן הקרח הם יצורים מיתיים שבאמת הלכו על אותה אדמה שעליה עומד כיום, למשל, מוזיאון ארץ ישראל, היא שורש המהות וההצלחה של תערוכות כאלה. אפשר להתרשם מדרקון יורק אש ב'משחקי הכס', אבל הדרקונים נשארים בדמיון. הידיעה כי גרסה חיה ואולי גדולה יותר של הפסל העצום במרכז המוזיאון התקיימה במציאות על אותו כוכב לכת (ובמקרים של יונקי עידן הקרח, ממש נלחמה על אותם שטחים עם בני האדם הראשונים) הופכת את עניין התצוגה למשהו הרבה יותר ריאליסטי, וזה אפילו לא עניין של ביצוע".

״זה דבר אחד ללכת לראות דרקון בקולנוע, ודבר אחר לגמרי לראות טירנוזאורוס רקס בגובה אמיתי, שזז, ששואג, שאפשר לרכוב עליו", מציין דודי ברקוביץ', ראש חברת הדרן שהביאה את התערוכה לישראל. ברקוביץ' זיהה את הצורך בתערוכות חינוכיות, כאלו שיוצגו גם במוזיאונים ולא רק במתחמי ענק כמו האנגר 11 (שם הוצגה תערוכה מוקטנת של התערוכה – מבחינת היקף, לא מבחינה גודל הדינוזאורים – לפני כארבע שנים) או גני התערוכה. "ב־2012, אחרי התערוכה בנמל, זיהינו כמה הקהל צמא לתערוכות שהן גם לימודיות, כאלו שייכנסו למוזיאונים. בסופו של יום דינוזאור זה משהו שלא מפסיק לעניין, בלי קשר לתקופה או למקום. גם בישראל הקהל הדתי מגיע. צריך לזכור שהפן המדעי עובר להורים, עבור הילדים יש פה אלמנט משחקי בשביל הילדים. בכל מקרה אף אחד לא מגיע לראות את זה ויוצא עם מחשבות שליליות".

אף שמדובר בתמרור אזהרה בשביל כל המין האנושי, ששולט היום בכדור הארץ, הנושא כמעט לא עולה בקרב הילדים או ההורים, שנהנים לחשוף את הילדים למין ששלט בפלנטה הזו ונכחד עקב אסון פתאומי. "לפעמים לא חושבים על הקשר הזה", אומרת ד"ר אשכנזי־פוליבודה. "אי אפשר לצפות מהם שיעשו תמיד את ההקשרים האלה כשהם באים לבלות, אפשר ליהנות בלי להכיר את הבסיס המדעי. ילדים הם ילדים".

עידן הקרח והדינוזאורים, מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2 תל אביב, 89 ש"ח