דמויות חינוכיות: מוני מושונוב וטל פרידמן מתחברים לדור הצעיר

כך קרה שטאלנטים בסדר הגודל של מוני מושונוב וטל פרידמן חזרו לעשות טלוויזיה לילדים בחינוכית 23

טל פרידמן בכאן ואומן. צילום: שרונה גיא
טל פרידמן בכאן ואומן. צילום: שרונה גיא
7 בנובמבר 2016

"אני לא מאמין שבשנת 2016 אני מדבר על מושגים שבתור ישראלי חשבתי שעברו מהעולם. מדברים פה על חופש בחירה? חופש ביטוי?". הקובלנה הזאת יוצאת מפיו של שחקן שזה עתה סיים 170 פרקים של תוכנית לחינוכית שבה הוא משחק בלוגר מבולבל שנעזר באינטרנט כדי ללמוד קצת היסטוריה. מוני מושונוב – עד לפני כמה שנים לא בדיוק השחקן שהייתם מהמרים שיככב בתוכנית טלוויזיה היסטורית לילדים – הוא רק אחד מטאלנטים רבים שאחרי המון שנות פעילות על הבמה ובתפקידים דרמטיים עומדים לתרום לקהל לא פחות ביקורתי ולא פחות קשה לפיצוח: ילדים.

עוד כתבות מעניינות:
לעבור את הקיר: מחזיר את האמון בז'אנר הקומדיה הרומנטית
8 משחקי קופסה שיעבירו לילדים את החופש
סדרת האנימציה דוברת הרוסית "מאשה והדוב" כובשת את העולם

"אני הרי התחלתי את הקריירה שלי בחינוכית, עוד לפני 'זהו זה'. כסטודנט באוניברסיטה הקראתי סיפורים לילדים בחינוכית, אי שם בתחילת שנות ה־70, ואחר כך 'זהו זה' שהייתה בהתחלה תוכנית שמיועדת לנוער. יצאתי מזה ולפני שלוש שנים יצא מכרז לתוכניות ולתכנים לחינוכית, ואמרתי שזה יעניין אותי רק בתנאי שזה חינוכי ולא בידורי, כי יש תכנים שהם כמעט בלי תוכן והיה לי חשוב שזה לא יהיה המצב. ישבנו וקיבלו את ההצעה שלנו ומ־28 תוכניות יצאנו ל־170".

התוכנית המדוברת היא "שרגא בישגדא", סדרה שמנסה להכיר לילדים דמויות היסטוריות, החל מהפנטומימאי מרסל מרסו ועד מיכלאנג'לו, תוך כדי הנחלה של טיפים על חיפוש מידע ברשת. "שרגא בישגדא" היא גם רק חלק מגל שלם שהתחיל לפני שלוש שנים פחות או יותר. לצדה אפשר למנות את "כאן ואומן" שבה משחקים טל פרידמן ומעיין בלום, את "מה זה מוזה" של ירון לונדון וכן הפקות חיצוניות שכללו שחקנים כגון דרור קרן, עידן אלתרמן וירדן בר־כוכבא. בקיצור, חתך סופר איכותי של שחקנים ויוצרים ישראלים שהיו יכולים להיכלל בכיף כקאסט של סדרת דרמה חדשה או של הצגה בתיאטרון רפרטוארי, ובמקום זה פונים ליצור תכנים לילדים, חלקם עושים זאת עשרות שנים לאחר הפעם האחרונה שבה השתייכו לז'אנר. אבל רגע, ממתי טלוויזיה לילדים היא "ז'אנר"? הרי בימי הערוץ היחיד שחקנים (וסופרים) שפנו לילדים היו כמה מהאנשים הכי חזקים בתרבות הישראלית, ממושונוב עצמו עד ספי ריבלין ולאה גולדברג. אז למה התרגלנו לעשות את ההפרדה?

מוני מושונוב בדמותו של שרגא בישגאדא. צילום: שרונה גיא
מוני מושונוב בדמותו של שרגא בישגאדא. צילום: שרונה גיא

"לא צריך לחשוב על זה כעל תחומים שונים. זה לא ז'אנר, זה מקום עבודה בשבילי", אומר מושונוב. "גם אז היו אמנים שפעלו רק לילדים, והיום זה ככה כי יש ריבוי ערוצים. פעם היה ערוץ אחד, אז מן הסתם רק הוא שידר תכנים לקהל הצעיר. לאט לאט הגיעו ערוץ הילדים וערוצים לקטנטנים. השאלה היא אם העושר הכמותי הזה הוא עושר איכותי. במובן הזה אני שמח שאני עושה את זה, כי המטרה היא לא לבדר אלא קודם כל להתייחס בכבוד לילד, לא כמו ששאר התוכניות או אפילו חלק מההורים מתייחסים אליו לפעמים, כי לפעמים לא אכפת מה רואים והעיקר שיצפו. גם אני הייתי שם, אבל אני לא חושב שאפשר לעשות השוואה. הבעיה היא שיש מהלך של התבהמות כללית, של בידור על חשבון תוכן. בגלל זה אני חושב שמה שעשה לפני שלוש שנים אלדד קובלנץ הוא מהלך גדול. היום מנסים להכפיש אותו בהקשר של תאגיד השידור, אבל הוא הוכיח יכולת ניהולית מדהימה" (מושונוב מדבר על מכרז לתכנים וליוצרים חדשים שיצא ב־2013, שהביא לחינוכית טאלנטים ותיקים לצד תסריטאים צעירים שיצרו גם תוכניות כמו "החפרנים" עם דודו ארז או "חלם בהלם" עם אריאל ויסמן, ניב מג'ר ואחרים. באותה תקופה חינוכית 23 מיהרה להתחבר לזמנים ולהתחיל להעלות את כל התוכניות שלהם ליוטיוב, מה שיצר ארכיון ענקי של תוכן).

מקובל להלל את החינוכית בשנים האחרונות, אך צריך להסתכל גם על החצי השני של המשוואה: ערוץ לילדים שמדבר גם למבוגרים זה נהדר, אבל זה יכול להצביע על תהליך הפוך. "דבר ראשון, אף פעם לא הייתי יוצר לילדים, אולי אם אני הולך הרבה אחורה", אומר מעיין בלום, שכאמור משחק בסדרה "כאן ואומן" לצד טל פרידמן. "אני מניח שאם אתה מסתכל על הטלוויזיה, יש איזו הנמכה של התכנים למבוגרים כדי שיתאימו לקהל כמה שיותר רחב".

המקרה של התוכנית הזאת מעניין במיוחד, כי הוא מתבסס על המודל של "חלומות בהקיציס", קרי: מנחה קבוע שמראיין דמות היסטורית, רק שכאן יש היפוך תפקידים – פרידמן הוא המנחה ובלום משחק את האמנים שמתראיינים.
"שמע, גם 'הרצועה' הייתה תוכנית כזאת, ועכשיו הפורמט השתרש מספיק כדי שאפשר לעשות לו וריאציות".

מושונוב מצביע על מהלך הפוך ודי יוצא דופן, שגם הוא מעין הימור: הבאת טאלנטים לתוכניות ילדים, כביכול האקט הכי ממוסחר שיש, כדי ליצור תוכניות בעלות אופי יותר "מבוגר" או "חינוכי" ולא כדי למשוך רייטינג בזכות הקאסט. "הקהל זה ההורים. הם קובעים בסופו של דבר למה הילדים נחשפים. אם לא היו תכנים שיכולים ורוצים לראות אז היו ממשיכים להירדם, וככה החינוכית הייתה מתייבשת. הרי הרדימו את הטלוויזיה הזאת כמו שהרדימו את כל רשות השידור ויוכלו לסגור אותה. וצריך להסיר את הכובע בפני פרויקט כזה".

כל הפרקים של "שרגא בישגדא", "כאן ואומן" ואחרות משודרים בשידורים חוזרים בחינוכית 23 (לוח שידורים משתנה מפורסם באתר הערוץ) וכן ניתנים לצפייה ביוטיוב