המפתח להצלחה: מה סוד ההצלחה של תיאטרון המפתח ברחבי העולם?

קוריאה, ארמניה, וייטנאם, הונגריה וסין - וזו רק רשימה חלקית. דיברנו עם אבי זליכה ודקלה כץ, מקימי תיאטרון המפתח, וניסינו להבין איך פותחים את הדלת ללבם של ילדים ברחבי העולם

מתוך "הילד שלא ידע פחד" של תיאטרון המפתח
מתוך "הילד שלא ידע פחד" של תיאטרון המפתח
28 בדצמבר 2015

סטודנטית בשנתה הראשונה בחוג לקולנוע וסטודנט בשנה ד' בחוג לתיאטרון יוצאים לדייט ראשון. קצת לפני שהם נפרדים הוא אומר לה שהוא מספר סיפורים לילדים ועכשיו בדיוק את “אי המטמון". היא מקשיבה בסבלנות ואחר כך שואלת למה לא להפוך את הסיפור הזה להצגה. עד מהרה ההצגה עולה בפני מאות ילדים ברחבי הארץ. 

כל זה, כמו שאומרים באגדות, היה מזמן. לפני עשרים שנה כמעט. דקלה כץ היא היום מחזאית המשלבת בין קלאסיקה לעיבודים ולמחזאות מקורית, התמחתה בבובנאות והשנה תתחיל גם ללמוד לתואר שני במחלקה לתרבות הילד והנוער. אבי זליכה הוא שחקן שגם התמחה במהלך השנים בתיאטרון פיזי, מסיים בימים אלה כתיבת ספר ילדים ומפתח על פיו סדרת אנימציה.  “בדיוק כמו אז, הוא מעלה את הרעיון, ומשם עובר אליי השרביט לצורך עיבוד", מסבירה כץ, “הדינמיקה בינינו נשמרת באותו האופן, ובמהלך העבודה גם ראינו שיש לנו תפיסה מאוד דומה לגבי התיאטרון שלנו, עד לפרטי הפרטים של גוונים ומרקם". 

את החלום שנבט אז הם מגישימים זה 17 שנים כבעלים, יוצרים ומפעילים של המפתח – תיאטרון רב השראה ודמיון המיועד לילדי הגן ובית הספר היסודי. חוץ מזה יש להם קהל ביתי אוהד במיוחד, איה ומיכאל, שיש להם כמובן דעה על ההצגות של ההורים והם גם מצטרפים לסיורים של התיאטרון בחו"ל. בשלוש השנים האחרונות הספיקו לבקר וללוות את ההצגות בקוריאה, ארמניה, וייטנאם, הונגריה וסין, ורק לאחרונה חזרו מסיור בן שלושה שבועות שבמהלכו פתחו פסטיבל תיאטרון לילדים בטייוואן. באוקטובר תצא המשפחה שוב לסיור ממושך יחסית לסדרת מופעים בנורבגיה ובפולין.

איך אתם מסבירים את ההצלחה הזאת שלכם בעולם?

זליכה: "בסיורים האלה אנחנו מעלים הצגה אחת משלנו 'כשהכל היה ירוק', שנוצרה בהשראת 'העץ הנדיב', והיא מלווה במוזיקה של יוני טל. זוהי הצגה בלי טקסט, ובהיעדר מגבלת שפה אפשר להעלות אותה בכל העולם. גילינו בשנים האחרונות שההצגה הזאת, שבמרכזה סיפור על חברות אמת בין ילד – שהופך במהלך ההצגה למבוגר ובהמשך לזקן – לעץ נדיב; מדברת אל ילדים באשר הם כי היא נוגעת בשאלות על היחסים שלנו עם עולם הטבע, שאלות שעולות בכל גיל בלי קשר לתרבות המקומית. הרבה פעמים אחרי ההצגה אנחנו עושים מפגש עם הילדים וכל פעם מרגש לראות עד כמה, אפילו דרך מתורגמנית, ההצגה נגעה בילדים, עוררה אותם לחשוב ולהרגיש".

כץ: "זאת הצגה עם בובות, ודרך הייצוג של מערכת היחסים בין האדם לטבע אתה לומד ומרגיש יחסים באשר הם ומה קורה כאשר כל הזמן רק לוקחים".

גם התפאורה שיצרתם קשורה לנושא ההצגה.

כץ: "בהחלט. היא עשויה מ־100 ספרים שמצאנו ברחובות ומהם יצרנו את התפאורה. הספרים הם בכל מיני שפות, והרעיון הוא להזכיר לילדים וגם לנו המבוגרים שהנייר היה פעם עץ. דרך ההצגה אנחנו מדברים על עצים שהיו ואינם עוד. השפה שלנו כוללת הרבה מאוד חומרים ממוחזרים וחפצים שמשנים את פניהם גם בהצגות 'רגילות', כלומר כאלה שיש להן מחזה. בהצגה 'הלפת הענקית' יש מלחייה שבהמשך הופכת לעכבר ובבטנה של הפרה משולב משפך ועוד".

אתם מין תיאטרון נודד כזה, כך שהכל צריך להיות קומפקטי ומחושב מאוד מצד אחד, ומורכב מספיק כדי לייצר חוויה אמנותית מצד שני.

זליכה: "אנחנו קומפקטיים, אבל לא מוותרים על דבר מבחינת האיכות. יש לנו מסך ענקי שאנחנו מקימים בכל משטח ומביאים איתנו אביזרי תאורה והגברה. אנחנו משחקים ומפעילים בובות ומוזיקה, והמטרה של כל אלה היא להעניק לילדים הצצה אל מחוזות פנטסטיים וחווית צפייה שתקרב את הקהל הצעיר אל עולם התיאטרון".

כץ: "בכל פעם אחרי שאנחנו מקימים הצגה, אני מרגישה את הציפייה, את הסקרנות של הילדים שנשארים ערים מאוחר בערב ורוצים להתקרב, לשמוע ולהרגיש". 

בארץ קיים איזה חשש מסוים מהצגות נעדרות טקסט. הרבה מורים, רכזים והורים מעדיפים הצגות עם סיפור.

זליכה: "זה נכון. הקיץ למשל היה ביקוש רב ל'הלפת הענקית' ול'הילד שלא ידע פחד' – אגדה על פחדים בהשראת האחים גרים".

כץ " בעולם יש יותר פתיחות להצגות בלי טקסטים ומזמינים אותנו שוב ושוב לפסטיבלים בכל העולם. מי שיראה את 'כשהכל היה ירוק' יגלה שיש בהצגה סיפור, אך שבמקום מילים הוא מורכב מחומרי הבמה האחרים – מוזיקה, תנועה ותפאורה – שמייצרים כל פעם מחדש קסם קטן".