"כתיבה היא חסד ומתנה": שיחה עם שלומית כהן־אסיף

בימים אלה יצא לאור ספרה החדש של שלומית כהן־אסיף "בוקר טוב גדליהו" (בהוצאת עם עובד ומסדרת פיג'מה). שיחה מעוררת השראה

שלומית כהן־אסיף. צילום: מישל רדיו
שלומית כהן־אסיף. צילום: מישל רדיו
21 בספטמבר 2015

המשוררת והסופרת שלומית כהן־אסיף הוציאה כ־70 ספרים, וזכתה ב־17 פרסים שונים בתחום הספרות, בהם פרס זאב לספרות ילדים ונוער ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בשנת 1995 זכתה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום ספרות הילדים והנוער, והיא זוכת פרס ביאליק לשנת 2010.

ספרה החדש "בוקר טוב גדליהו" בהוצאת עם עובד, המלווה באיוריו של יוסי אבולעפיה, יצא בימים אלה, ומיועד להגיע בראש ובראשונה אל הצרכנים הצעירים של ספריית פיג'מה. מדובר בתוכנית מיוחדת שנוסדה על ידי קרן גרינספון ישראל בשיתוף משרד החינוך, והמעניקה מדי שנה ספרים איכותיים לכ־250 אלף ילדי גנים ברחבי הארץ, ובכך יוצרת מכנה תרבותי משותף ורחב בין ילדים ומשפחות בחברה הישראלית. החל משנת הלימודים תשע"ו תחל ספריית פיג'מה לפעול גם בתל אביב, ואלפי ילדי הגנים העירוניים בעיר יקבלו במהלך השנה שמונה ספרים איכותיים שיחולקו להם באמצעות הגנים. אחד הספרים שיחולקו לילדים הוא הספר "בוקר טוב גדליהו", ולדברי כהן־אסיף: "זהו הספר השני שלי שלובש פיג'מה. קדם לו ספרי "חומפס". בעיניי זוהי קרן אור לילדי הגנים בארץ, בעיקר לילדים שאינם יכולים לזכות בספרים מסיבה זו או אחרת. כל אחד מהספרים מופיע בסדרה בכריכה רכה, ובמקביל הם נמכרים בכריכה קשה. הספר הזה יתחיל להימכר בחנויות אחרי החגים. בינתיים נהנים ממנו ילדי גנים".

האם את כותבת בכל יום?

"כתיבה היא חסד ומתנה, לא כל יום מקבלים מתנה. יש ימים בלי ואז במקום לכתוב מוחקים".

הסיפור "בוקר טוב גדליהו" מדבר על תקופה שנעלמת מחיינו. על בעל מכולת קטנה. מה רצית להביע בסיפור הזה?

"הסיפור 'בוקר טוב גדליהו' באמת נוגע במשהו שהיה פעם ואיננו. באותן חנויות קטנות שנעלמות ובמקומן צומחות לגובה ולרוחב מפלצות שקוראים להן קניונים ורשתות שיווק. פעם האיש מן המכולת היה גם חבר. עכשיו כרטיס האשראי מתווך בין הלקוח והמוכר. לדעתי הסיפור מניח זכוכית מגדלת על תרבות הצריכה ועל הבזבוז הלא מבוקר".

עטיפת הספר "בקר טוב גדליהו"
עטיפת הספר "בקר טוב גדליהו"

באיזו צורה?

"לחנות של גדליהו נכנסות שלוש חיות. לתרנגולת הוא מציע לקנות ביצה, לעז מציג גבינה ולדבורה הוא מציע צנצנת דבש. כלומר, הוא מציע להן מה שלא נחוץ, והחיות מתנגדות לכך. הן אומרות לו שלא ימכור להן מה שכבר יש לכל אחת מהן. בסופו של הסיפור אימא של מיכאל, הילד מן הסיפור שחוגג יום הולדת (ככתוב בסיפור 'הלכתי לישון בן 4 והתעוררתי בן 5') קונה מוצרים לעוגת יום הולדת פשוטה".

ומה יש לך להגיד על דור הקוראים הנוכחי שלך, דור האייפונים והטאבלטים?

"סופר לא בוחר את הקוראים שלו. אישית, אני רוצה שכל העולם יקרא את היצירות שלי. גם עובּרים בבטן האם וגם זקנים. למזלי היצירות שלי מתווכות בהפקות שונות: השירים שלי מודפסים על בגדי גוף, פוסטרים וכרטיסי ברכה ומוטבעים על מגנטים ועל ספלים. זוהי עוד דרך לתיווך ביני ובין הקוראים. ולשאלתך, גם דור האייפון והטאבלטים זקוק לוויטמינים לנפש. השירה והסיפור הם ויטמינים נפלאים ויכולים להיות צידה לדרך גם לילד וגם למבוגר".

ולסיום, איזה שיר משלך את רוצה שנצטט?

"את השיר 'הצבע השמיני' מתוך ספרי 'הצבע השמיני' (הוצאת צלטנר) שראה אור אשתקד. הצבע השמיני הוא אותו צבע שכל אחד מאיתנו בורא לעצמו. והצבע הזה הוא רק שלו".