הכדורגלן שרקד מול היטלר

בחודש שעבר חל יום הזיכרון לשואה ולגבורה וגם אם כבר שמענו אינספור סיפורים, תמיד כדאי להגיד "כן" לעוד סיפור אחד.

רוב חובבי הכדורגל לא יודעים זאת אבל לולא כל התערבות של משטרים קיצוניים בשנות ה־30 של המאה הקודמת, נבחרת אוסטריה וודאי הייתה נבחרת הכדורגל הטובה ביותר בעולם והיא הייתה צפויה להישאר כך עוד שנים רבות. נבחרת אוסטריה, שהייתה תחת שרביטו של המאמן האגדי (והיהודי) הוגו מייזל, הגיעה לחצי גמר המונדיאל ב־1934 ולגמר אולימפיאדת ברלין ב־1936, אולם בשני המקרים הפסידה לנבחרת איטליה, הפסדים שנגרמו אגב, אך ורק בגלל שוחד שנתן מוסוליני לשופטי המשחק.

למוסוליני היה חשוב מאוד להראות את עליונות מדינתו על פני מדינות אחרות במיוחד בתחום הכדורגל והספורט, משום שזה תחום שדרכו אפשר להגיע להמונים ולהשיג את אהדתם. גם היטלר ראה בספורט עוד כלי בו הוא יכול להוכיח את עליונות הגזע הארי על פני הגזעים האחרים, אולם לדאבונו, הגרמנים לא היו טובים דיים בכדורגל ואם זה לא גרוע מספיק, הרי שמי ששלט באותה התקופה בכדורגל היו דווקא היהודים. היהודים נחשבו באותה תקופה למאמנים הכי הגדולים (כמו הוגו מייזל, שאגב גם היה השופט במשחק הבינלאומי הראשון אי פעם) והן בתור השחקנים הכי הטובים שבאותה תקופה שיחקו בשלל קבוצות ונבחרות והלהיבו את ההמונים מדי שבוע בליגות השונות באירופה.

היטלר לא אהב את זה וב־1938, רגע לפני המונדיאל השלישי במספר, עלה במוחו השטני רעיון: למה לא לנצל את סיפוח אוסטריה (האנשלוס) ולחבר בין שתי הנבחרות, כלומר: כך השחקנים הטובים של נבחרת אוסטריה, אלה שמרכיבים את הנבחרת הטובה ביותר בעולם, שכונתה אז "נבחרת הפלא", יהיו שחקני נבחרת גרמניה וישחקו תחת המפלגה הנאצית כשעל חולצתם מודפס צלב הקרס המהולל.

הקולות בקרב האוהדים האוסטרים ובעיקר בקרב השחקנים געשו. היו כאלה שנכנעו ישר והסכימו לשחק עבור היטלר, היו כאלה שהביעו מחאה אך פחדו מהאיום הרציני של המפלגה הנאצית ונכנעו גם והיו כאלה שחשבו מה הוגו מייזל, המאמן היהודי שנפטר שנה קודם לכן היה עושה, שכן למעלה מ־20 שנה הוא היה אחד האנשים הכי חזקים בכדורגל האוסטרי ואולי האחראי הבלעדי לגדולתו ובוודאי היה נלחם נגד החיבור הזה עד טיפת זיעתו האחרונה. השחקן הטוב ביותר בנבחרת, מתיאס סינדלר היה שייך לסוג האחרון. הוא נולד בעיירה קוזלוב (מורביה), שנמצאת היום בצ'כיה אך אז הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו־הונגרית ובגיל צעיר עברה משפחתו לווינה, שם החל לשחק כדורגל ובמהרה הפך להיות השחקן הטוב ביותר במדינה ויש שיגידו שבימים ההם הוא היה גם השחקן הטוב ביותר בעולם.

סינדלר לא היה יהודי, אולם סלד מאוד מהמפלגה הנאצית ולחם למען חבריו היהודים (בנבחרת ומחוצה לה), שכבר אז הרגישו את עול חוקי הגזע שנגזרו עליהם. ברגע שבישרו לו שמעתה ישחק תחת נבחרת גרמניה, הוא הודיע שהוא פורש. סיבת הפרישה לפיו הייתה שהוא מאס בלשחק כדורגל, אולם הסיבה האמיתית, אותה מעולם לא יצא לו להגיד אבל משחקו האחרון הוכיח זאת, הייתה סיפוח נבחרתו לגרמניה.

משחקו האחרון היה רגע לפני השלמת החיבור בין הנבחרות, אז ערך היטלר משחק ראווה, איך לא, בין אוסטריה לגרמניה מול אלפי צופים בקהל. כולם הגיעו, חגיגה גדולה, גרמניה הקטנה מול אוסטריה הגדולה, רגע לפני שזאת הופכת להיות אחת ותשתלט על הכדורגל ועל אירופה בכלל.

בימי המפלגה הנאצית היה נהוג שמי שכובש גול רץ ליציע בו יושב היטלר ומצדיע לו במועל יד. אירוני משהו, הגול הראשון נכבש על ידי סינדלר עצמו, 1-0 ענק לאוסטריה. סינדלר ידע את אשר עליו לעשות ורץ לעבר הפיהרר המבסוט בקהל. היטלר הביט עליו בגאווה, שמא סוף סוף השתכנע ויצטרף לנבחרת העל של הנאצים. סינדלר נעמד מול היטלר, רק שבמקום ההצדעה לה הפיהרר חיכה, צחק והתחיל לרקוד מול עיניו.

שבועיים לאחר מכן נמצא מתיאס סינדלר שכוב מת בדירתו בווינה, כשלידו גופת חברתו היהודייה. 20,000 אנשים הגיעו להלווייתו, מספר אסטרונומי לכדורגלן בתקופה ההיא. סינדלר נפטר בגיל צעיר, כאשר יש הטוענים שאם הוא היה ממשיך לשחק, וודאי היה הופך לכדורגלן הגדול ביותר בעולם אי פעם, אך את זה לעולם לא נדע. מה שכן, אף על פי שקריירת הכדורגל שלו נקטעה באמצע, סינדלר עדיין נבחר לספורטאי האוסטרי הגדול ביותר בכל הזמנים, לכדורגלן האוסטרי הטוב יותר במאה ה־20 וכן, דורג במקום ה־22 ברשימת הכדורגלנים הגדולים בכל הזמנים.

ודווקא היום, כשאנחנו כבר מדינה חזקה, זוהי חובתנו להעביר לדור הבא את זיכרון השואה, קודם כול למען אלו שנרצחו, לאחר מכן, עבור אלה שניצלו ולבסוף, למען גיבורים כמו מתיאס סינדלר, שבתוך כל ימי הפחד והאימה האלו עמד מול השטן וצחק לו בפנים.