ללא הבדל דת וגזע
יש ימים שנועדו להזכיר לנו שהעולם יכול להתנהל טוב יותר, ושאנחנו לא בדיוק איפה שהיינו רוצים להיות כחברה. אבל אולי הם בעצם מה שגורם לכך מלכתחילה?
בואו נשים את הקלפים על השולחן – כן, רוב הבדיחות השוביניסטיות שהופיעו בגיליונות האחרונים הן, ברוב המכריע של המקרים, שלי. ולא, זה לא כי אני באמת חושב שנשים פחות טובות מגברים, אלא פשוט כי זה סגנון ההומור שלנו היום: פרסים קמצנים, רוסים שיכורים ונשים לא יודעות לנהוג, ועצם העובדה שאתמול בלילה ראיתי גבר נוהג ברכב בלי אורות לא תשנה את זה. זה הומור – צריך לזכור לקחת את זה בפרופורציה ולא להתעצבן מזה.
אבל הרשו לי לחלוק אתכם מה באמת מעצבן אותי – יום האישה. עכשיו, לפני שתתלו אותי על תורן, תנו לי להסביר למה: יום האישה, מעצם הווייתו, מחזיר לשיח היומי את מעמד האישה בחברה המודרנית, ומזכיר לכולנו שנשים עדיין נאלצות להסתכל על גברים מלמטה, ולא מכורח העובדה שהן נמוכות יותר באופן טבעי. ולמה זה מעצבן? כי אילו היה מתקיים "יום היהודי" פעם בשנה, היו נשמעות זעקות שטוענות, ובצדק, שיום כזה מפלה את היהודים משאר החברה, והרי ברור לכולנו שכל בני האדם שווים, ללא הבדל דת. ואילו היה "יום האדם השחור"? גם אז – במה שונה האדם השחור מהאדם הלבן? הרי כולנו שווים, ללא הבדל גזע. אבל יום האישה? זה בסדר. החברה האנושית בעצם אומרת לעצמה שכן – נשים לא שוות לגברים, בלי שום ניסיון להסתיר או אפילו טיפה להסוות את זה. נשים אינן כמו שאר האוכלוסייה, כאשר שאר האוכלוסייה היא, ובכן, גברים, כי זה כל מה שנשאר. אז כולנו שווים ללא הבדל דת, גזע ו… זהו.
וזה מה שמעצבן אותי. האמת, זה לא סתם מעצבן, זה מרתיח. אני מסרב לקבל את העובדה שאני חי בחברה כל-כך מתקדמת, כזו שמתפארת במאמצים האדירים שהיא עושה על מנת לאפשר, לכל אדם באשר הוא, לחיות את חייו בצורה שווה ולקבל את אותן הזדמנויות, בין אם הוא נורמטיבי, בעל נכות פיזית או נפשית, בין אם נולד כאן או שם או מאמין בו או בהם – אבל עד שזה מגיע לנשים. הן משהו אחר, הן במעמד נחות יותר, והעולם מנסה כביכול להוקיע תופעה שהוא עצמו יוצר, משמר ומציג בגאווה לעיני כל.
והשאלה שהכי לא ברורה לי, היא איך זה קרה – או יותר נכון, איך זה נשאר ככה? מישהו באמת חושב שנשים לא יכולות להיות מנהיגות דגולות (גולדה מאיר, אנגלה מרקל), מנהלות בכירות (מריסה מאייר) מדעניות מהשורה הראשונה (מארי קירי, אמי נתר) או להוביל מהפכה (רוזה פארקס)?
מעבר לכך, בואו נודה במציאות – ברור לכולנו שנשים מסובבות אותנו, הגברים, על האצבע הקטנה. נסה להסביר לאמא שלך למה אתה לא בא לארוחת שישי. נסה לא לעשות לחברה שלך "נעימי" כשהיא רוצה. נסה לא לאסוף את הבחורה שהכרת ולשלם עליה בדייט הראשון. והשני. אתה יודע מה? גם השלישי עדיין תופס. כלומר, אם נסתכל על כל העובדות, נגלה שאלו הן שמושכות בחוטים, ובכל זאת מוכנות להסתפק "רק" במעמד שווה. וזו בדיוק הבעיה שלנו – שאנחנו, כחברה, כבני-אדם, לא מסוגלים לראות את זה.
זו האמת. תהיו גברים ותתמודדו עם זה.