טור קיטור: כופים נמאסתם!

אלוהים בשבילי הוא כמו שלמה ארצי, אין לי בעיה עם הדמות, אבל המעריצים שלו הורגים אותי. כל הזמן מדברים על כמה שהוא מעולה, כמה היצירות הבנאליות שלו משנות חיים ובעיקר שהוא הפנים של המדינה. ואני לא מתחבר לכל זה. אני בנאדם פחות טוטאלי כנראה, אני מאמין שאי אפשר להכליל מדינה שלמה על יוצר אחד.

מבחינתי אמונה זה דבר אישי. זאת מערכת יחסים בינך לבין האל שלך, או לכלום הגדול שמסביבך. אבל מבחינת הממשלה שלנו זוהי מדינה יהודית, ועל כן יש לשמור על הצביון היהודי כשכל האמצעים, מלבד חזיר, כשרים. בין אם זה לאסור תחבורה ציבורית בשבת או לקנוס את מי שעובד בשבת, ובין אם זה להשתלט לנו על התקציבים, המוסדות, טקסי הנישואין והחיים. הם נותנים לנו ספר בכיתה ב' ואומרים לנו "כולם מנסים להרוג אותנו, אבל לנו יש אס בשרוול, לנו יש את הקב"ה!". זה מה שלימדו אותי, ואני למדתי בבית ספר חולוני חילוני.

מה הממשלה מנסה להשיג בכפייה הדתית הזו? שלחרדים יהיו פחות פיתויים? שהחילונים יעזבו את הארץ? שכולנו נחזור בתשובה? זה רעיון גרוע ממש. בדרך הזו לא יישארו אנשים שיגנו על המדינה, שיתרמו לכלכלה או שידעו מתמטיקה.  לחרדים זה גם לא מומלץ, כי אז הם אשכרה יצטרכו לחיות במדינה, לעשות את כל הדברים שצוינו למעלה ולהפסיק לחיות כמשק אוטרקי בירושלים. זה פשוט טיפשי. מה שיקרה זה שכולם לא יעבדו, ילמדו תנ"ך, ונחייה כמו חברה פרימיטיבית. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

הפיץ' הנוכחי של מדינת ישראל הוא  "תראו את האסלמים הרדיקלים האלה שמסביב, הם חיים בחברה פרימיטיבית קיצונית וחשוכה, ואנחנו? אנחנו לא כאלה בכלל". ויודעים מה? זה נכון, טכנית. זה כמו שקבוצת הכדורגל היריבה מקבלת 4 כרטיסים אדומים והקבוצה שלך מנצחת. זה לא קשה לנצח את איראן או עיראק בתחרות מוסר. אנחנו לא צריכים להתגאות בזה, אנחנו צריכים לקחת את זה כפאקינג סטנדרט. היהדות הקיצונית לא שונה מהאסלאם הקיצוני וכך גם מהנצרות הקיצונית. כדי להתפתח כמדינה וכחברה מודרנית, אנחנו צריכים לדעת כמה שיותר על הכל,  פלורליזם זה לא מה שיהרוג את הצביון היהודי של ישראל, הצביון היהודי של ישראל הוא שיהרוג את הפלורליזם.

מדינת ישראל היא מדינת היהודים? מקבל זאת, אך האם אפשר להיות יהודי על בסיס היסטורי בלבד? על בסיס גנטיקה? על בסיס תרבות ולא על פי אמונה? התרבות הישראלית היא בסופו של דבר התרבות היהודית ולה טקסים ומועדים כמו לכל תרבות אחרת. אפשר להסתכל על הבר מצווה כמקבילה תרבותית לקינסניירה של ההיספנים, או ל"סוויט סיקסטין" האמריקאי. כולנו יהודים, לכולם יש את מנטליות הקורבן ואף גדול, וכולנו בטוחים שהשמש זורחת לנו מהתחת. אבל אל תגידו לי במה להאמין ואם בכלל להאמין מלכתחילה.

אז מה הפתרון אתם שואלים? אני לא יודע. אני יכול להגיד בכיף "צאו לרחובות! צאו לבני ברק! תפגינו! כל האמצעים כשרים! כולל חזיר!" פשוט כי אף אחד לא יעשה את זה. אנחנו לא פועלים, אנחנו אריסטוקרטים. אנחנו נכתוב פוסטים זועמים ונתמרמר בדירה שלנו בתל אביב תוך כדי צפייה בסברי מרנן. ע"ע הטור הזה. אבל אני כן מאמין בפתרון שתי המדינות, אחת לנו ואחת להם. אחת לישראלים ואחת ליהודים. אחת להגיוניים ואחת לקיצוניים. קחו את איו"ש, תנו לנו את תל אביב. ככה כולם זוכים. אני לא יודע אם הרעיון הזה בר-עשייה, אבל דבר אחד אני יודע: בין אם אני מאמין בתורת היחסות של אלברט איינשטיין, שאריאל ושמרון נמצאים בתוך מדינת ישראל או שאייל גולן לא ידע שהיא קטינה, לעולם לא אחשוב שזוהי ארצי בלבד.

מצד שני המצב הנוכחי גורם לי לחשוב. אם יש לך אוכלוסיה קטנה של אנשים שלא עושים דבר בשביל המדינה, כלכלית או ביטחונית, יושבים ומתפללים כל היום, מקבלים כסף על להביא ילדים ובסופו של דבר קובעים את סדר היום למדינה שלמה, כנראה שבאמת יש אלוהים. אז איפה התפילין שלי?