הכינו נפשכם לקיץ

למקרה ושכחתם, ממש אחרי המבחנים יש חופש. ואחרי החופש יש את התחושה שגם הפעם בזבזנו אותו. אולי הגיע הזמן להרגיש אחרת?

photo by pixabay.com
photo by pixabay.com
20 ביולי 2014

אתם מריחים אותה? מעבר למעטה האבק ששוכב על ספרי הבחינות אפשר כבר לשמוע את אוושת הגלים, לטעום את הבירה הקרה הניתזת אל כוסות זכוכית, לחוש את השמש החמימה חורכת את העור ולדמיין את חופשת הקיץ. נראה שבלי הציפיות המתוקות הללו לא יכלנו לשרוד את תקופת המבחנים. אבל למרות שלקראת יולי-אוגוסט כולנו מתכננים איך, כמו ג'ניס ג'ופלין, נפרוש כנפיים ונמריא מעלה, הציפיות הללו לעתים מתרסקות חזרה אל הקרקע כאשר אנחנו אוספים את עצמנו באוקטובר, מסתכלים לאחור ושואלים: "מה בעצם עשיתי עם עצמי בחופש? לאן כל הזמן הזה ברח?"

לדברי טליה דור, מאמנת אישית בשיטת האימון הקו-אקטיבית, הרגשות הללו הם אך טבעיים. "המילה חופש מעוררת אצל כל אדם תגובה אחרת. אצל חלקנו היא מעוררת שמחה ורוגע ואצל אחרים – לחץ וציפיות. רובנו שואפים לחופש, אבל לא תמיד יודעים מה לעשות איתו ברגע שהוא ניתן לנו. לכן זה רק טבעי שמגוון רגשות יעלו, לפני החופש ואחריו".

איך אפשר להתכונן לקראת החופש?

"אני מציעה להתחיל בלקחת רגע ולהתבונן – דרך איזו נקודת מבט, אילו 'משקפיים' אני מסתכל על החופש הצפוי לי? האם אני בלחץ? האם יש לי המון ציפיות לקראתו? האם יש לי רשימה עצומה של דברים שאני רוצה לעשות בו, או שמא אני לא בכלל רוצה לתכנן וללכת עם מה שקורה? קודם כל להסתכל בלי שיפוטיות על נקודת המבט הנוכחית שלי על העניין, ואז אפשר להתחיל 'לשחק' ולחשוב, באילו עוד דרכים אני יכול להסתכל על החופש. אולי נרצה לאמץ נקודת מבט שונה עליו? אולי נקודת מבט של ילד קטן שמתרכז רק במה שמולו ולא מתכנן תכניות ארוכות מדי? או אולי נמצא דימוי שעובד לנו – האם נרצה להיות בחופש הזה כמו מטפס הרים שכובש עוד ועוד פסגות? או אולי נרצה להיות בתחושה של ציפה על הגב בים, ללא כיוון? אחרי שנמצא נקודת מבט חדשה שנרגיש שעובדת לנו אפשר לקחת כמה דקות וממש לכתוב, או פשוט להרהר: אם אאמץ את נקודת המבט הזו – מה יהיה אפשרי בשבילי בחופש? לאחר שתרגישו איזו נקודת מבט הכי משמחת אתכם, יהיה קל יותר לתכנן את החופש. אפשר כמובן גם לבחור כמה נקודות מבט – לדוגמה, אחת לתחילת החופש ואחת לסופו".

טליה גם ממליצה לנו למצוא משהו קטן שיזכיר לנו את נקודת המבט הזו שבחרנו. "זה יכול להיות שיר שמזכיר לכם את הלך הרוח שתרצו להיות בו, תמונה שתתלו בחדר או כל דבר ממשי שיזכיר לכם מי אתם רוצים להיות בחופש הזה".

למה את הכי ממליצה לשים לב?

"היו ערים ל'שדונים': שדונים הם אותם קולות בראש שלנו שהרבה פעמים מפחידים אותנו, מלחיצים אותנו וגורמים לנו לחוסר תזוזה, בעיקר בזמנים שלפני שינוי, כמו חופש. כדוגמא אפשר לתת את אותו הקול שמפחיד ואומר 'בטח  גם הפעם לא תנצל את החופש נכון? כמו שקרה לך בחופש שעבר, גם הפעם תרגיש שבזבזת את הזמן…' או 'אם לא תקדיש מספיק זמן לחברים/משפחה/זוגיות הם יתאכזבו ממך..'. הקולות האלו שכולנו מכירים באים הרבה פעמים לפני שינויים גדולים ועלולים לשתק אותנו. תנו להם רגע לדבר, להשמיע את קולם; תנו להם אפילו כינוי אם צריך. יש סיכוי גדול שאחר שתעשו זאת הם ינוחו קצת. ואז, גם כשיעלו במהלך החופש תדעו כבר לזהות אותם ולא לתת להם להפריע לכם ולבזבז לכם זמן בחופש.

"חשוב מאוד גם להסתכל קדימה. תרגיל נחמד שאפשר לעשות הוא לכתוב לעצמכם כמה מילים כאילו אתם כבר בתחילת שנת הלימודים הבאה, בסוף החופש הכי נפלא ומספק שחוויתם אי פעם ולתאר: איך עבר עלי החופש? מה עשיתי שעבד בשבילי ואפשר לחופש הזה להיות כל כך נכון עבורי? מה אני יכול לייעץ לאחרים לגבי ניצול זמן בחופש בעקבות החופש הנפלא שחוויתי? במה אני הכי גאה בעצמי שעשיתי בזמן הזה? זה ייתן לכם משהו שתוכלו לחזור אליו במהלך החופש ולהיעזר בו.

"קחו בחשבון שזמן הוא דבר סובייקטיבי. הוא הרבה יותר קשור לתפיסה מאשר לשעון. ניתן כמובן לעשות רשימות וסדרי עדיפויות של דברים שרוצים להספיק – כל אחד ומה שעובד לו. אני, כאמור, ממליצה להתרכז יותר בהלך הרוח שתרצו להיות בו בחופש הזה. זה יאפשר לכם הרבה יותר חופש פנימי וגמישות ויעזור קצת לבחור מהם סדרי העדיפויות הנכונים לכם. הכי הכי חשוב – הורידו לחץ וציפיות! ישנו סיכוי גדול שלא תספיקו לעשות את כל מה שתרצו לעשות וזה ממש בסדר. אל תתנו לשדון ה'חופש המושלם' לשתק אתכם. החופש כנראה לא יהיה מושלם ויהיו בו מגוון חוויות, ככל שתכינו את עצמכם יותר לזה – כך יהיה קל יותר לעבור את תחושת סיום החופש ותוכלו לשמוח במה שכן עשיתם במקום להתרכז במה שלא עשיתם".

הקשיבו לבודהה

גם בעז עמיחי, מתרגל בודהיזם מזה כעשרים שנה, ממקימי עמותת ידידי הדהארמה שעוסקת בהבאת המסורת הטיבטית לארץ וחוקר ומורה של מדיטציה בודהיסטית חושב ש"חלק מאוד גדול מהסבל בחיינו קשור לסוגיית הציפיות, ולכן ככל שבהיר לנו יותר בתחילת החופש מה באמת אנחנו רוצים או, בשפה הבודהיסטית, מה המוטיבציה שלי, מה מניע אותי, מה באמת חשוב לי בתקופה הזו, כך יש יותר סיכוי שאני אוכל להשתמש בזמן הזה בצורה שבה אני לא אתחרט בסופו של דבר. באותו אופן, אם אנחנו מסתכלים בדיעבד, כדאי לבחון את ההסתכלות אחורה על פי מה שבאמת חשוב לנו, לא על פי מדדים חיצוניים של תפוקה, או מה החברים שלי עשו, או מה אני יכול לספר לחבר'ה, ורק לפי זה לחשוב אם יש סיבה להתחרט או לא. תראי, לפעמים זה חשוב להתחרט כדי לדעת להבא לא לבלות את כל החופש במיטה, אבל לפעמים תחושת החרטה בסוף נובעת ממשהו מאוד שטחי של השוואה או, במקרה מאוד נפוץ, אי-הכרה ואי-מתן כבוד לצורך שלנו פשוט לנוח. זה צורך שאנחנו מכירים אותו מאוד כשאנחנו עייפים, אבל אחר כך כאשר אנחנו מסתכלים אחורה אנחנו שואלים את עצמנו 'לאן הלך כל הזמן הזה?'"