בכוח המוח

העידן המודרני, יחד עם המדע והרפואה, מאפשרים כיום לבני אדם לחיות שנים ארוכות, ומקנים עמידות למחלות ותופעות פיזיות שהביאו למותם של אנשים בגיל צעיר במאות הקודמות, כך שיותר אנשים מגיעים כיום לגילאים מופלגים. עם זאת, יחד עם עליית ממוצע הגילאים, החלו לצוץ מחלות הקשורות לזקנה שלא היו ידועות לאנושות קודם לכן. דוגמאות מוכרות הן מחלות כדוגמת סרטן הפרוסטטה, התוקף כ-80% מהגברים בשנות ה-70 לחייהם, והאלצהיימר, בו לוקים כ-5% מהאוכלוסיה מעל גיל 65 ו20% מעל גיל 85. מחלות אלו דורשות מענה מידי במטרה להקנות גם איכות לכמות.

מחלת האלצהיימר מתחילה לתת אותותיה לרוב בעשור השביעי של החיים. שלבי המחלה מתבטאים בהדרדרות הדרגתית במצבו של החולה ממצב של בלבול וחוסר מודעות לסביבה, דרך אי יכולת לזהות אנשים, אובדן זיכרון וחשיבה לוגית, אובדן של יכולות קוגנטיביות, ניתוק מוחלט מהסובבים ומוות. גילויו הראשון של האלצהיימר התרחש בתחילת המאה ה-20 על ידי החוקרים הגרמנים אלואיס אלצהיימר ואמיל קרפלין, שפגשו פציינטית מבוגרת שהתלוננה על בלבול. כשזו הלכה לעולמה, חקרו השניים את מוחה וגילו כי הוא קטן בהרבה ממוח של אדם בריא ומכיל משקעים חלבוניים תוך וחוץ תאיים. מכאן ואילך, גילו מדענים כי הירידה ביכולת התפקודית נגרמת ממוות של תאי העצב במוח ועקב כך גם הצטמקותו (המוח יכול לאבד עד כ-17% ממשקלו הבריא!).

החלבונים יורדים מהפסים

בתאי העצב, המהווים חלק נכבד מהמוח, קיים חלבון הנקרא טובולין, כמו בכל תא אחר בגוף. חלבון זה מהווה אבן-בניין לשלד המבני של התא, ובלעדיו התא אינו יציב. מבני הטובולין חשובים במיוחד בשלוחות הארוכות של תאי העצב, הנקראות אקסונים. שלד התא מהווה גם מערכת תקשורת בין איזורים שונים בתא, עליו נעים חלבונים וחומרים אחרים כמו על מסילת רכבת. "מסילה" זו עטופה במספר חלבוני טובולין מאוגדים, שיחדיו נקראים מיקרוטובולי. אחד החלבונים המייצבים את מסילות המיקרוטובולי (כפסי הרכבת), נקרא TAU, ואצל אנשים חולים הוא נופל מהמסילות ויוצר את המשקעים שמצאו אלצהיימר וקרפלין, מגלי המחלה.

פרופ' אילנה גוזס, מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, חרטה על דגלה למצוא את הסיבה לנפילת חלבון ה-TAU מהמיקרוטובולי, אשר גורמת גם לפירוק המיקרוטובולי, וכך למוות של התא. בהמצא הסיבה, ניתן יהיה להגן על החלבונים הללו ולשמור אותם במסלולם הנכון, ובכך למנוע את הדרדרות המחלה.

על אף שמחלת האלצהיימר אינה מוגדרת כיום כמחלה גנטית, קיימים גנים המקושרים אליה באופנים שונים. במעבדתה של גוזס התגלה אחד הגנים הנמצא ב-DNA האנושי, ונמצא כי הוא מקודד לחלבון הנקרא ADNP. חלבון זה אחראי לויסות 400 גנים אחרים, אשר נמצאו קשורים באופן ישיר להתפתחות המוח בעוברים. "הגן שמצאנו הינו בעצם 'מאסטר-גן' שעובר מוטציה בגנום של חולים הסובלים מאוטיזם, והחלבונים אותם הוא מבטא משתנים ביחס לגנים דומים במוחות חולי סכיזופרניה. ריכוז החלבון ADNP אותו מבטא גן זה יורד באופן משמעותי בדמם של חולי אלצהיימר" מסבירה פרופ' גוזס. בניסיונות שנעשו על עכברים במעבדה, נלמד כי בביטול של גן זה על-ידי הנדסה גנטית, ועל ידי כך הפסקת ייצור החלבון על ידי התאים, נוצרו עוברים ללא מוח – שכמובן לא נולדו. מכאן הוסק כי ה-ADNP חיוני באופן חד משמעי והכרחי לקיום מוח ביונקים. במחקריה של פרופ' גוזס התחקו אחר פעילותו של החלבון, וחתכו ממנו מקטע קצר, המחקה חלק מפעילותו החיונית ונקרא NAP. רצף קצר של חומצות אמינו (אבני הבניין של החלבונים), נקרא בעגה מקצועית פפטיד. במקרה של NAP, זהו פפטיד המורכב משמונה חומצות אמינו בלבד. "הסיבה לשימוש בפפטיד שנגזר מהחלבון ולא בחלבון השלם טמונה במספר גורמים. האחד הוא שהחלבון יקר והשני הוא שהחלבון כולו גדול יחסית וקרוב לוודאי שלא יצליח לעבור מהדם למוח וכך מסתבכת דרך החדרת התרופה למוחו של החולה".

מה שנאמר כאן בעצם, הוא שפרופ' אילנה גוזס מצאה דרך פוטנציאלית להגן על תאי העצב מפני מוות מואץ ובכך לעכב את מחלת האלצהיימר. התרופות הניתנות כיום לחולים הינן תרופות "סימפטומטיות" המטפלות רק בתופעות של המחלה (מקלות במעט על הבלבול, לדוגמה), אך אינן מטפלות בשורש הבעיה. "אנחנו עדיין לא יודעים מהו הגפרור המצית את הלהבה ומה בכלל גורם לחלבון TAU ליפול ממסילות המיקרוטובולי. המדע טרם גילה מהי הסיבה שבגללה חלבוני שלד התא מפסיקים לפעול ויוצרים משקעים, ולכן עדיין אין באופק תרופה שתמנע לחלוטין התפתחות מחלות המצמקות את המוח, וביניהן מחלת האלצהיימר". למרות זאת, ניסיונות קליניים שנעשו ב-NAP, הראו כי כאשר מוחזר חלק זה של החלבון לחולה (באמצעות תרסיס אף נוח לשימוש, המאפשר גישה ישירה של הפפטיד לזרם הדם, היות ואפנו עשיר בצינוריות דם), ישנו שיפור זיכרון לטווח קצר אצל פציינטים בעלי הפרעות קוגנטיביות קלות, כלומר – בשלבים מוקדמים של המחלה. השיפור ניכר בתוצאות של מבחני זיכרון שנערכו על חולים שהתבקשו לזכור חפצים המוצגים להם וסדר מסויים של מספרים. גם אצל חולי סכיזופרניה נראה שיפור בהתנהגות היומיומית.

התרופה הניסיונית עליה עובדת פרופ' אילנה גוזס תוכל להיות מהפכנית למדי בתחום. תסמיני מחלות כגון אלצהיימר מופיעים בהדרגה ולאו דווקא מאובחנים בשלב הראשון (הרבה אנשים מבוגרים משייכים בלבול קל לזקנה עצמה ולא נבדקים). מכיוון שבמוח האנושי ישנם תאים רבים, הרבה מהם נחשבים כעודפים, ורק לאחר שרבים מהם ימותו יתחיל האדם להרגיש שמשהו לא בסדר. בשלב הזה, בו ישנו מוות נרחב של תאי עצב במוח, המצב הינו בלתי-הפיך. למרות זאת, ייתכן ותהיה אפשרות, באמצעות הטיפול העתידי אותו גוזס מציעה, לשנות את מהלך המחלה ולהגן על תאים ממוות מוקדם ומואץ.

עשו זאת בעצמכם

עד שהפפטיד NAP יהפוך לתרופה מסחרית הנמכרת בשוק (אנחנו מקווים), ממליצה פרופ' גוזס לשמור על בריאות המוח בחירוף נפש. "המוח הוא כמו שריר. אם נאמן אותו ע"י קריאה, פתרון תשבצים ועוד, הוא ישאר בכושר ולא יתנוון". מחקרים סטטיסטיים מראים קשר הפוך בין השכלה לבין פיתוח אלצהיימר בגיל מבוגר, כך שאל תופתעו יותר מגילם המופלג של הפרופסורים באקדמיה, וסמכו על כך שהם כנראה עדיין יודעים מה הם עושים. יתר על כן, גוזס מדגישה כי חיי חברה הינם מרכיב חשוב בתפקודו הבריא של המוח. ידוע כי אנשים בעלי רמה מסויימת של אוטיזם מפתחים אלצהיימר בגיל מוקדם יחסית. כמו כן, אנשים אשר במהלך חייהם תקשרו יותר עם הבריות וניהלו חיי חברה פעילים, הינם בעלי סיכוי נמוך יותר לפתח מחלות דוגמת סכיזופרניה ואלצהיימר. אז צאו עם החבר'ה המלומדים שלכם לערב שירה תרבותי, העמיקו את השיחות על נושאים ברומו של עולם ואל תשכחו לפתור את התשבץ בסוף הגיליון, כי מלבד זאת שהוא נושא פרסים- המוח שלכם יודה לכם!