משמרת שלישית

אחד הרוקרים הגדולים של המוזיקה הישראלית טען פעם באחד משיריו ש"אין רוק'נ'רול בעברית, אף פעם לא היה ולא יהיה" – והאמת היא שבשנים האחרונות אכן קשה למצוא במחוזותינו להקה שעושה רוק, ממש כמו פעם וממש כמו שצריך. אם כך, אתם יכולים לדמיין בוודאי את הפתעתי כאשר הגעתי לאולפן הקלטות בפינה נידחת ברחוב המסגר, ומבעד לדלת הפלדלת החסונה נישא קולה של גיטרה בסולו רוק שהחזיר אותי כמה שנים אחורה.

את חברי להקת 'רוני וודו' אני פוגש בשעת לילה מאוחרת, כזו שבה אנשים בדרך כלל מסיימים את היום שלהם. הסיבה לכך היא שכל חמשת חברי הלהקה, בוגרים במגוון תארים ממגוון מוסדות לימוד, עובדים במשרה מלאה בתחום ההייטק. סדר היום שלהם בהחלט יוצא דופן: "היום שלנו מורכב ממעין משמרות כאלה", מספר אורי ולנשטין (גיטרה וקולות). "בבוקר יש את המשמרת הראשונה של העבודה, אחר כך בבית עם המשפחה יש את המשמרת השנייה, ואת החזרה שלנו אנחנו מתחילים בסביבות 22:00 – וזו בעצם המשמרת שלישית".

איך עובד השילוב הזה בין העבודה היומיומית לבין העיסוק במוזיקה?

"אני חושב שבכל דבר שאתה עושה כמקצוע אתה נאלץ להתפשר" אומר ליאור אקרמן, סולן הלהקה. "אתה נאלץ לעשות דברים שלא היית רוצה לעשות, אבל צריך כדי להתפרנס, ובטח כאשר מדובר במוזיקה – שזה תחום שאנחנו יודעים שמעט הכסף שיש בו מתפזר בצורה מאוד לא אחידה בין המוזיקאים; יש את אלו שמצליחים לעשות קיסריה כל שבוע ולעשות מזה כסף, וכל השאר שנאלצים לעשות דברים שלא היו חלק מהחלום המקורי.  אנחנו לא החלפנו, אלא שלבנו – את ההופעות והחזרות אנחנו עושים מצד אחד, והלחם מצד שני מגיע מהעבודה שלנו שאנחנו גם מאוד אוהבים".

"מלבד העניין של חזרות שחייבות להתחיל מאוחר, בסך הכול אנחנו חיים במדינה שלא קשה לשלב בה מוזיקה עם דברים אחרים", מוסיף אורי. "הארץ שלנו קטנה, וגם אם אתה מופיע רחוק, אתה נוסע משהו כמו שעתיים, מופיע, וחוזר לישון בבית. אם מסתכלים על רוב המוזיקאים, יש מעט מאוד שיכולים להתפרנס מהמוזיקה שלהם בלבד, והרוב הגדול עוסק במשהו נוסף. אנחנו עושים הייטק".

איך המשמרת השלישית הזו מתקבלת בקרב האנשים מהמשמרות המוקדמות?

"אני מרגיש שאנחנו ברי מזל" עונה אסף אלפרט, גיטריסט וממקימי הלהקה. "יש לנו גם את הצד של המשפחה שהוא הבסיס של הכול, ובנות הזוג שלנו נותנות לנו את התמיכה הזאת של 'לעוף אחרי החלומות שלנו'. מצד שני כל אחד פה הוא איש קריירה הכי קיצוני שיש. אנחנו אנשים שאפתניים שטובים במה שאנחנו עושים, ואת השאפתנות והמקצועיות האלו אנחנו מביאים גם למוזיקה שלנו". הבסיסטית, אודליה טוויג, שגם מוצאת זמן לעבוד כשופטת כדורסל בליגות אזוריות, מוסיפה: "כבר יש כמה שופטים אצלנו שמגיעים להופעות, וגם בעבודה שלי אני מקבלת תמיכה".

בין כישוף לסונטה

עוד אחד מדברים הלא-ממש-שיגרתים בלהקה הוא השם שלה, שמזכיר יותר להקת האבי מטאל ממה שבאמת קורה כאן – אבל יש מאחוריו סיפור משעשע של טל דריגוב, המתופף: "כשהצטרפתי להרכב ניגנו את 'סונטת שרוול הנוף' שכתב רוני סומק (סופר ומשורר ישראלי). יש שורה בשיר שהולכת 'היו לך כרטיסים להוליווד וסדום',  אבל לא שמעתי את זה טוב, ובאחת החזרות בה ניגנתי על הפסנתר, שרתי 'קניתי כרטיסים לרוני וודו סטור'.  אסף שמע את זה ואחרי יומיים נפלה ההחלטה שזה הולך להיות השם הלהקה, רק בלי הסטור".

מאיפה מגיע הקשר שלכם לרוני סומק?

"כמובן שהשם שלנו קשור ישירות אליו", עונה אסף, "אבל הקשר מתחיל עוד הרבה קודם, כשרק התחלנו להתגבש כהרכב והלחנו את השיר 'סונטת שרוול הנוף'. אחרי שהבנו שאנחנו אוהבים את הביצוע שעשינו לשיר, החלטנו להתקשר לרוני סומק, והוא בגדולתו בא להופעה ואמר שהוא התחבר לעיבוד שעשינו. בהופעת ההשקה לאלבום שלנו רוני סומק הופיע איתנו, עשינו בלוז ביחד והוא העיף את הקהל. ממש בזמן האחרון התחלנו לעבוד על שיר נוסף שלו שנקרא 'שיר אהבה פיראטי'. הדרך שעברנו מהשלב של הלחנת השיר שלו, דרך הוצאתו באלבום, ועד לבצע אותו איתו ביחד, פשוט מדהימה".

"החיבור בין שירה ומוזיקה היה מאוד טבעי פעם", מוסיף אורי. "מלחינים לקחו שירים של משוררים, הלחינו אותם, ורבים מהם הפכו להמנוני רוק ופופ מאוד ידועים. איכשהו מאז זה התפצל, והיום הקטע הזה שלוקחים שיר של משורר כלשהו, מלחינים אותו ונותנים לו נופך של משהו יותר עכשווי, כבר לא נפןץ. השירים של רוני סומק הם שירים בגובה העיניים, ומדברים על הדברים שבאמת אתה יכול להזדהות איתם. לתת לזה פרשנות במוזיקה שלנו, וגם לדעת שהוא אוהב את התוצר, זה כיף מאוד גדול".