"קול המדינה הבאה" מכריח אתכם לחשוב על היום שאחרי הכיבוש

עומר קריגר, אמן, אוצר וממייסדי תנועה ציבורית, מסתייג מהמושג ארטיביזם ומעדיף לכנות את העשייה שלו "אמנות ציבורית". קריגר מסכים ששדה האמנות עובר שינוי בכל הנוגע למעורבות חברתית ופוליטית. "אומרים שעבודות אמנות שרוצות להיות אפקטיביות הן פחות טובות, שהעידון האמיתי נמצא בפורמליזם או באובייקט", הוא אומר. "אני חושב שהזמנים האלו עברו. אמנים עוברים לשינוי של החברה ולא ליצירה של אובייקט מושלם. המוסד הזה של הצפייה הוא בעייתי מבחינה פוליטית. האמנות כאירוע היא גם דבר מגונה בעיניי. הנה אני הולך לפתיחה, הנה אני מסתכל על תמונה".

בדצמבר האחרון החל קריגר להפעיל יחד עם הלל רומן ואמנים נוספים את "קול המדינה הבאה", תחנת שידור ניידת שמארחת דוברים ודוברות ש"מציגים את החזון שלהם למדינה הבאה, בדגש על היום שאחרי הכיבוש, מציאות של חיים משותפים ליהודים וערבים ושלום אזורי", מציין קריגר. לאחר הצהרה מפי הדוברים, הציבור מוזמן להגיב במיקרופון הפתוח שמוצב ברחבה או בקומנטים של השידור החי בפייסבוק. עד כה קריגר ורומן התארחו בתל אביב, בערד ובאום אל פחם, וברביעי הקרוב יגיעו לשכונת רמת אליהו בראשון לציון.

"השאלה היא איך אנחנו רוצים לראות את ישראל, בהנחה שמה שקורה פה לא טוב – ההגבלות על חופש הביטוי, ההשתלטות העוינת של הממשלה על התקשורת ותחושת הניכור בין האנשים", מסביר קריגר. "הפלטפורמה היא מודל להתנהגות או סוג חדש של התכנסות. אני חושב שהתאספות כזאת מייצרת דמוקרטיה בריאה ותרבות מעניינת. ברור לי שהעמדות שאנחנו משמיעים ורוצים לקדם הן במיעוט כרגע, הן נרדפות".

דמיינו את העתיד. התכנסות של "קול המדינה הבאה". צילום: עומר קריגר

אתה מרגיש נרדף?

"כן. דיברתי עם יותר ממנהלת מוזיאון אחת שאמרה לי שהיא מפחדת. אני שומע את זה הרבה. מפחדים מהעירייה, מפחדים ממשרד התרבות. מפחדים גם מהציבור, מתגובות ימניות או פשיסטיות. התפקיד שלנו הוא להיות אמיצים".

בוא נחזור אחורה רגע, למה זאת בעצם אמנות?

"את יכולה לשאול, האם זה חדש? האם זה יפה? להפסיק את הכיבוש זה דבר יפה. אולי לא יופי אסתטי, אבל יש לזה מקום".

אנשים מבינים שזאת אמנות? שואלים אותך מה זה?

"כל הזמן שואלים מה זה ומבחינתי זה דבר טוב. עבודה הצליחה אם שאלו אותך מה זה. אם יודעים שזה אמנות, זה משעמם אותי – לקחת משהו מהמציאות ולעשות לו איזה שפצור קטן. מה שאנחנו מציעים זה פעולה בממשי, זאת האמנות של העתיד. זה כבר קורה ומדובר במעבר דרמטי. יותר ויותר אמנים משתעממים מהמוזיאון, הם מבינים שהם צריכים לפעול בחוץ".