חולמת בגדול: ג'ניפר אבסירה על ההשראה שמאחורי התערוכה החדשה

לקראת פתיחת תערוכת היחיד "We Live as We Dream – Alone" ב-26.6, האמנית התל אביבית מספרת על ההשראה שמאחורי כמה מהעבודות הבולטות שיוצגו בה

"We Live As We Dream - Alone"
"We Live As We Dream - Alone"

"We Live As We Dream – Alone"

העבודה הגדולה ביותר בתערוכה שגם נושאת את שמה. אני רואה אותה כמן תמונת עירום שלי משום שהיא העבודה היחידה שצולמה באור יום ללא פלאש (המאפיין המרכזי שעומד בכל עבודותיי) ולא עברה שום עיבוד. שיש מסמל עבורי אינטנסיביות, אצילות והיסטוריה. בעבודה זו השיש פשוט מונח במפעל, בצורתו הגולמית. הדימוי הפשוט הזה מאוד מרגש אותי, כמו לראות את נפוליאון בבגדים תחתונים.

"We Live As We Dream - Alone"

"Living In One Room"

כל חיי התגוררתי בדירת חדר. בקרוב זה הולך להשתנות וזו נקודת מפנה עצומה עבורי. עבודה זו מסמלת את השינוי מפני שבחרתי לעבוד באופן שהוא חדש לי: ציירתי על עמוד מספר שלאחר מכן סרקתי. זו העבודה השנייה בגודלה בתערוכה. תמיד מרתקת אותי הדיכוטומיה שבין המוח שלנו המשרה אשליה של עולם שלם בו אנו בשליטה, לבין העובדה שאנחנו כה מושפעים בקלות מהחלל בו אנו נמצאים בכל רגע נתון. הפרדוקס שבחיים – אנחנו מסוגלים להכל ולכלום בו זמנית.

"Living In One Room"
"Living In One Room"

"I Have Decided to Be Happy, Because It's Good For My Health"

זהו ציטוט של הפילוסוף הצרפתי וולטר (מהמאה ה-18). העבודות שלי משלבות מוטיבים של צמחייה משום שזה נושא שמרגש אותי, בתל אביב ובכלל. הדקלים של תל אביב מלווים אותי מהרגע שעליתי ארצה מפריז בגיל 7 וחצי. דווקא בתערוכה לא רציתי שיהיו צילומי דקלים, אלא רק ייצוג שלהם בעבודה אחת (העבודה הזו). בפרויקט אלסטיק אני משלבת עבודות שלי עם דימויים מהרשת, ודרך היד שלי אני מנכיחה את עצמי. זו העבודה הראשונה בה היד מזהב, מעין הכרזה על תקופה חדשה, בעיקר בעקבות השינויים הרבים שעברתי אחרי תאונה שקרתה לפני שנה.

"I have decided to be happy, because it's good for my health"

"Giotto & Moi"

עבודה מפרויקט אלסטיק שהתחלתי ב-2011. מדובר בפרויקט מתמשך, שפה שאני מפתחת ביני לבין החוץ, דיאלוג אינסופי. פרויקט אלסטיק מאפשר לי לברוא עולמות חדשים ולחדד את המוח שלי כל הזמן תוך כדי שאני שומרת עליו ערני לסביבה, אלסטיק מאפשר לי לשמש גם כאוצרת, בעבודה זו אני מחברת בין הרגליים שלי עם גרביי זהב (עבודה משנת 2012) לתקריב מציור של ג'וטו (מאה 14). בשבילי העבר הוא ההווה, המלאך קושר לי את השרוכים. למה לא?

"Giotto & Moi - Elastique Project"

(Candies" (Picasso) & "Fake fruits" (Matisse"

פיקאסו ומאטיס מרתקים אותי בגלל האופן שבו הם חוו את חייהם. העבודות שלהם והקצב הרציף והמטורף שבו הם יצרו ועבדו עד סוף חייהם מעניק לי הרבה כוח. כיום, אני מרגישה שאנחנו אבודים בשלל אינסופי של אפשרויות. פיקאסו ומאטיס הם עבורי חוף מבטחים שטוב לי להגיע אליו כשאני מחפשת משמעות. עבודות אלה הן דיאלוג עם שני אמנים שהלוואי והייתי מכירה. לא מאמינה בחוקיות באמנות, פיקאסו אמר "אמנים טובים מעתיקים, אמנים חשובים גונבים". אם אתה שלם עם מה ומי שאתה, אתה לא חייב דבר לאף אחד.

Candies" on Picasso"
Candies" on Picasso"
Fake fruits" on Matisse"
Fake fruits" on Matisse"

"The Occident VS. Africa"

גם היא מפרויקט אלסטיק. בעבודה זו אני מציבה שני דימויים מאותן שנים (שנות ה-60). השמאל : עבודה אהובה עליי במיוחד של אלסוורת' קלי, הימני : תקריב על בד אפריקאי. בהצבת הדימויים רציתי לדמות את אופן החשיבה המערבי לעומת אופן החשיבה האפריקאי – אותם צבעי בסיס (אדום, צהוב וכחול), בשתיהן עיגולים, אבל דרך שונה לחלוטין להציג אותם. חשבתי על ה"ריזום",  מושג של דלז וגואטרי. המערב כמעט ולא מסוגל לחשוב ללא מסגרת וסדר, כמו בעבודה של קלי. לעומת זאת, החשיבה הריזומטית מבטאת את הנטיה הבסיסית והטבעית יותר של בני האדם לחוסר סדר, כמו הריזום (שורש תת קרקעי) הבא לידי ביטוי בעבודה בהדפס על הבד האפריקאי.

The Occident VS Africa" - Elastique Project"

התערוכה "We Live as We Dream – Alone" תוצג בגלריה ארטסטיישן בתאריכים 26.6-16.8