השבר הסורי: האמנים שניצלו את משבר הפליטים
אחד הנושאים שמטרידים את מנוחתו של עולם האמנות הוא משבר הפליטים. בעוד שהתערוכה של ראגנאר קיארטנסון האיסלנדי ב־CCA בתל אביב היא דוגמה נדירה ליצירה מחושבת בנושא, אמנים כמו איי ווייוויי ובנקסי נופלים לניצול ציני של האירועים האקטואליים
אחרי ביקור הפתע של אַיי ווייוויי הסיני ברצועת עזה לפני שלושה שבועות, הגיע תורו של ראגנאר קיארטנסון האיסלנדי. ראגנאר – כוכב עולה בשמי האמנות שמוכר בעיקר בעבודות הפרפורמנס המוזיקליות שלו – ביקר בהתנחלויות בגדה המערבית ובמשך שבועיים שהה באזור וצייר כל יום ציור חדש בסגנון ציירי הנוף שיצאו לטבע. את התוצרים הסופיים הוא מציג בתערוכת היחיד שנפתחה בשבוע שעבר במרכז לאמנות עכשווית. בריאיון ב"ניו יורקר" באפריל האחרון התייחס קיארטנסון לתערוכה בישראל ואמר ש"הישראלים לא יאהבו אותה, וגם לא הפלסטינים", ואכן נראה שהמחווה הפוליטית שלו נטולת כל פאתוס הומניטרי, בניגוד גמור לביקורו המתוקשר של איי. הציורים של קיארטנסון מציגים נוף ריק מאדם ומכל סממן של סכסוך. ציורים אווריריים ושופעי אור של בתים, שאילולא דגלי יום העצמאות שמתנוססים על חלקם, היו נראים כמו עוד עיירה פרברית גנרית.
"ארכיטקטורה ומוסר", שמה של התערוכה, רומז לא רק על הקשר הלא ממש מדובר בין אדריכלות לפוליטיקה, אלא גם לשאלת מוסריותו של האמן שמבקש להתערב בתהליכים פוליטיים. קיארטנסון בוחר להתייחס לסכסוך הישראלי־פלסטיני באופן שאפשר להגדיר כחתרני, בעין של זר מזדמן המוקסם מהנוף האקזוטי והבתולי של המקום, כמו הצלמים הבריטים שהגיעו לארץ בסוף המאה ה־19. יש במחווה הזאת ביקורת על עולם האמנות הנאיבי שחוץ מלצקצק בלשונו לא יכול להוביל לשינוי של ממש. בשנה האחרונה פעולות פוליטיות של אמנים הפכו פופלריות במיוחד לנוכח משבר הפליטים הגואה.
איי ווייוויי הוא אחד המזוהים עם פעילות למען הפליטים מאפריקה ומהמזרח התיכון. ביקורו בישראל של איי, לוחם חופש ופליט בעצמו, היה חלק ממסע דילוגים במחנות פליטים ברחבי אירופה והמזרח התיכון. בדצמבר האחרון הוא העתיק את הסטודיו שלו ללסבוס, אחד מריכוזי הפליטים הגדול ביותר באירופה, שם תיעד את אורח חייהם המחפיר של הפליטים. אחת הפעולות האחרונות שיצר באי – העמדה מחודשת של גופת התינוק איילן כורדי שנסחפה לאי – עוררה הדים ותגובות קשות. הפעולה שלו נתפסה כתעלול יחצני זול וניצול ציני של הפליטים. "זה מטריד", כתבה עורכת "הוושינגטון פוסט" אליזבת צ'אנג, "האם תמונות אמיתיות של ילדים מתים לא חזקות מספיק?".
האמן הדני אולאפור אליאסון הגיב גם הוא לאחרונה למשבר הפליטים: בתערוכה "אור ירוק" שתינעל בראשון הקרוב במרכז לאמנות בווינה, הוא יצר עבודה אסתטית וחנפנית להפליא – הזמנת פליטים ומהגרים ליצור במשך שלושה חודשים מיצב שבנוי ממנורות ירוקות, מטפורה לקבלתם של הזרים לגבולות אירופה. גם אמן הגרפיטי הבריטי בנקסי פועל ללא לאות להעלאת המודעות למצבם של הפליטים, אם כי ייאמר לזכותו שהפעולות שלו קונקרטיות יותר משל האחרים: אחרי נעילת תערוכת הענק שלו "דיסמלנד" בפארק שעשועים נטוש בבריסטול, העביר בנקסי חלק מחומרי הגלם של התערוכה למחנה הפליטים בקלה שבצרפת. מאוחר יותר בא למחנה ויצר שם סדרת עבודות גרפיטי, בהן דיוקן כפליט של סטיב ג'ובס (שהיה בן למהגר סורי). הפעולות הפומפוזיות והחנפניות של אמנים כמו אליאסון ואיי מעלות את השאלה אם הפעולות האמנותיות האלו אינן מעשה נצלני ואיפה עובר הגבול בין עזרה הומניטרית למחווה סמלית. נראה שהתערוכה של ראגנאר נותנת תשובה פסימית למדי ליכולתה של האמנות להיות מנוע לשינוי חברתי ופוליטי.
"ארכיטקטורה ומוסר", ראגנאר קיארטנסון, המרכז לאמנות עכשווית, עד 6.8