הקרב על ירושלים: עיר הקודש בין שושקה לגלריה ברבור

בגלריה ברבור, שעמדה בשבוע שעבר בלב סערה ציבורית, מתאוששים מגל תשומת הלב, אוספים את השברים, ובעיקר מתכוננים לפתיחה הבאה. ובמרחק כמה רחובות משם, שושקה - הדמות הבדיונית הפרובוקטיבית של זאב אנגלמאיר - כמעט הסתבכה בצרות אחרות

שושקה (צילום: דין אהרוני; עיבוד תמונה: סיון לוסטגרטן)
שושקה (צילום: דין אהרוני; עיבוד תמונה: סיון לוסטגרטן)
15 בפברואר 2017

שבוע עבר מאז הסערה בגלריה ברבור הירושלמית והרשת עדיין רוחשת וגועשת, בעיקר במחוות הזדהות באווירת "Je Suis". אבל בגלריה העסקים כרגיל: השבוע מתקיימת סדרת אירועי הסאונד Wire Week, ובשבוע הבא תיפתח תערוכה לביאנקה אשל גרשוני ואורי הולבן. ביום שני אחר הצהריים, בסמטה השקטה שמובילה לגלריה לא היה כל זכר לסערה שהתחוללה בשבוע שעבר בעקבות החלטת העירייה (בעידודה של מירי רגב) לסגור את הגלריה בגלל הרצאה של יולי נובק, מנכ"לית שוברים שתיקה (שהספיקה בינתיים להודיע על פרישה מהארגון). האמנית מאשה זוסמן, מנהלת הגלריה ואחת המייסדות, מסיידת את הקירות, שאריות של פתיחת ליל אמש. היא מסבירת פנים וסבלנית למרות תפקיד הדוברות שנכפה עליה. לפני כמה דקות היה כאן צוות ערוץ 10 שניסה לעמת אותה חזיתית עם הטרול שהצית את הסערה, שמאי גליק (פעיל ימין שהגדיר עצמו פעם בריאיון לאתר המקום הכי חם בגיהינום במילים "אני סוג של פעיל טרור. לא של אלימות, של עשייה"), הידוע גם בשם העט שי גליק. לפני כן היו כאן גם ערוץ 1. מי היה מאמין שגלריה קטנה בשכונת נחלאות תפתח את כל מהדורות החדשות? "אני חושבת שהיה פה ניצחון, גם בשבילנו וגם בשביל אחרים", אומרת זוסמן כשהיא נשאלת אם יש נחמה בעובדה שהאמנות יוצאת את גבולות הביצה שלה. "זה מה שצריך לקחת מהסיפור הזה".

גלריה ברבור נוסדה ב־2005 על ידי בוגרי בצלאל צעירים, שבניגוד לחבריהם לספסל הלימודים שמיהרו לעזוב לתל אביב, החליטו להמשיך לחיות ולעבוד בירושלים. בעידוד העירייה הם הקימו את המקום, והוא היה, עם אלפרד התל אביבית, מהגלריות השיתופיות הראשונות בארץ. הגלריה, שחברים בה היום שמונה אמנים, שוכנת במבנה בגודל 60 מ"ר ששייך למינהל הקהילתי ופועלת ללא מטרות רווח. הכל התנהל על מי מנוחות עד לפני שנה וחצי, כשהגלריה והמינהל הקהילתי החליטו להתפצל וחברי הגלריה הגישו לעירייה בקשה להקצאת מקום.

מאז הגלריה חיה על זמן שאול ובצל תלונות בעיקר מצד שי־שמאי גליק, שלמרבה ההפתעה העביר פעם הרצאה במקום. בשבוע האחרון חברי ברבור מאוימים במילים מפוצצות כגון "היועץ המשפטי" כדי לעורר פחד ולהסיט את הדיון הפוליטי, אבל הם מסרבים להתקפל אף שיש להם הרבה מה להפסיד. את הרחשים האפלים בעיר ואת הכעס על ניר ברקת, שנחשב לחסיד נלהב של המעמד היצירתי בירושלים, זוסמן מסבירה בעובדה ש"יש התחזקות של אנשים שמרגישים שיש להם רוח גבית ושהם יכולים לעשות דברים שפעם לא יכלו. אין לי בעיה עם מי שרוצה להביע דעה ואפילו להתלונן. הבעיה היא בתגובה לתלונות".

איך אתם מגיבים לביקורת שלא הייתם צריכים לארח את שוברים שתיקה, אלא לרדת למחתרת של אי ודאות לגבי עתיד הגלריה?

"מה אנחנו, בברית המועצות? בצ'ילה? לרדת למחתרת זה להוריד פרופיל ולהתחיל לצנזר, לחשוב מה כדאי לנו להגיד ומה לא".

אבל ידעתם שזה יגרור סערה ציבורית.

"זה לא שפתאום נהיינו חתרניים ומציקניים. כל השנים העלינו לדיון כל מיני דברים, תמיד הייתה פה אמנות, תמיד הייתה פה גינה קהילתית, תמיד היה פה דיון ציבורי. מבחינתי זה התפקיד של הגלריה, לשאול מה מקומה במרחב הציבורי. ודאי שמרכז הפעילות שלנו הוא האמנות, אבל אנחנו אזרחים ומעניינים אותנו עוד דברים. פונים אלינו גם אזרחים לערוך פעילויות והם מתקבלים בברכה כל עוד הם לא קוראים לגזענות ולאלימות או מקדמים אג'נדה מפלגתית".

בשעה תשע בערב עורכים אסיף קאופמן ואריאל ברנשטיין מיצג סאונד לקהל של כעשרה אנשים. גם במתחם הלל־שמאי הסמוך, שם נערכים אירועי שאון חורף, המציאות פחות זוהרת וגועשת ממה שמצטייר ברשת. בשעה שבע בערב בקפה תמול שלשום עולה זאב אנגלמאיר בדמותה של שושקה המעורטלת, שנישאה בימים האחרונים על גלי סערת ברבור. האירוע לא נעלם כמובן מעיניהם של פעילי ימין נחושים, ובראשם חבר מועצת העיר אריה קינג, שקרא לביטולו ואיים להתפטר מהקואליציה אם האירוע שאותו כינה "מופע זימה, פריצות ותועבה" יתקיים. יממה לאחר המופע של שושקה הוא גם עמד במילה שלו. תשובת היועץ המשפטי הגיעה ערב לפני האירוע וקבעה שתחפושת אישה עירומה אינה פוגעת ברגשות הדת והצניעות. עובדי תמול שלשום מספרים שבסופו של דבר העניין נפתר אחרי שההופעה של שושקה הוגדרה כאירוע פרטי. למרות הסערה והחשש מפני התנגשויות אלימות, שאון חורף – שהוגדר כאירוע סולידריות עם ברבור – עבר מול קהל מצומצם יחסית ובלי הפרעות מיוחדות, והאירוע של שושקה משך בעיקר עיתונאים ותל אביבים. שלושה סדרנים/מאבטחים שפוזרו במקום נראו מפוהקים למדי. העניינים התלהטו קצת לקראת סוף המפגש כששושקה נשאלה מהקהל על התלונות האנונימיות מארגוני נשים (שככל הנראה היו פיקטיביות) והמהומה סביב הניסיון לבטל את האירוע. היא מספרת שהציעו לה להגיע לאירוע מכוסה או לבוא בתור זאב ולהעביר סימפוזיון. "לבוא לאירוע בתור זאב זה להרים ידיים ולהיכנע", היא מסכמת.

Wire Week, עד שבת (18.2); "SlowLand" – ביאנקה אשל גרשוני ואורי הולבן, פתיחה בחמישי (23.2), גלריה ברבור, שריזלי 6 ירושלים