מלכת הדבורים

במקום להתרגש מהילדות שמנסות לתפוס לה את המקום, ביונסה הוציאה יצירה כמעט מושלמת שמוכיחה שוב שהיא הדבר האמיתי

ביונסה (צילום מסך מעמוד היוטיוב הרשמי)
ביונסה (צילום מסך מעמוד היוטיוב הרשמי)
18 בדצמבר 2013

2013 מגיעה לסיומה כשזירת מצעדי הפופ עקובה מדם נשי. כולן רצו לזעזע, כולן רצו להדהים ואין כמעט כוכבת פופ בעולם שלא השתתפה השנה במלחמה על הכס. בקרבות האלה, החיילות עושות שימוש בנשק החזק ביותר שיש להן להציע – הן עצמן.

ביונסה, ריהאנה, גאגא, קייטי, בריטני, מיילי, קאשה, ניקי. יש לי חבר שאומר שהן כולן זונות, רק בדרגות שונות. "Some whores are bigger than others" הוא כתב בקבוצת הווטסאפ שלנו ביום שבו דנו, באריכות ובתדהמה כמתבקש, ב"BEYONCÉ", פצצת האטום הוויזואלית שהטילה כוכבת הפופ הגדולה בעולם בהפתעה מוחלטת בוויקנד שעבר. אני חולקת עליו. המלחמה הזו היא לא רק המלחמה הכי מעניינת בשטח, היא גם המודרנית מכולן. אם מוותרים על המחשבה שישבן נשי חשוף הוא עלבון לאנושות, מגלים שהיא גם מלחמה פמיניסטית – כוחנית, אך לא אלימה, שמכנסת לתוכה את כל האלמנטים שהופכים את העולם למקום מעניין: כסף, אופנה, מוזיקה, אגו, הומור, רגשות ושלל תסרוקות מופרכות.

אילו היו יודעות שאר הלוחמות כי בסתר מעשירה ביונסה את האורניום שלה ושבכוונתה לנצח את המלחמה במהלומה בודדת, ייתכן וחלקן, לפחות הטיפשות שבהן, היו מנסות להילחם בחזרה. סיירוס, שהאמינה למפקדיה כשאלה סיפרו לה שבקרב של 2013 היא יצאה המנצחת, בוודאי הייתה משייפת ציפורניים בנויות וכעורות ומנסה לשרוט את המלכה. אבל ביונסה אינטיליגנטית מהן והיא קראה את המפה היטב לפני שיצאה לקרב. היא ידעה שבלי אסטרטגיה מושלמת אין לה סיכוי לנצח. את האלבום החדש היא הוציאה כשמנהלי תעשיית המוזיקה כבר חיממו את המנועים של המטוס הפרטי בדרכם לחופשת הכריסמס. שנייה לפני שאלה כיבו את האור, הם ביקשו מהפקידה לבדוק שכלום לא נשכח מאחור. מיד אחרי שזו שילמה, בלי להסס, 15 דולר עבור אלבום חדש ומרגש, היא סימסה לבוסים שאת מה שהם שכחו, היא כבר לעולם לא תוכל – ביונסה.

הקליפ לשיר XO מתוך האלבום החדש, בבימויו של טרי ריצ'רדסון

"BEYONCÉ" חוגג סטייל אימתני, יצירתי, חריף ומהפנט, שנוכח בכל פרמטר באלבום. סטייל שמגדיר הרבה מעבר לטרנדים או בגדי מעצבים – אלא את האישה של 2014. מעבר להיותו אלבום מוזיקלי ראוי, שמלווה בערמת קליפים הנושקים למצוינות, האלבום מציג את עבודת התדמית המרהיבה ביותר שראה עולם התרבות הפופולרית מזה זמן רב. והתדמית, כפי שתדמית צריכה להיבנות אם בכוונתה לנצח, לא מתפשרת ולא מתנצלת.

מזה כמה שנים שביונסה מחפשת את האמצע בין הזהויות שלה, בין האם הבשלה והנחמדה ללוחמת הפופ שמנהלת את העולם. באלבום החדש נדמה שהקונפליקט הוכרע: באף אחד מהקליפים החדשים ביונסה לא מציגה את עצמה כאישה מן היישוב שבמקרה יודעת גם לשיר, שכנה שנוכל להיתקל בה בסופר. היא מציגה את עצמה כנערצת, כמי שאוהבת את ההערצה ומזינה אותה, אלה עבור ההמונים. בלו אייבי, בתם של ביונסה וג'יי.זי, אמנם מופיעה לרגע באלבום, אבל אל תתנו לנוכחותה לבלבל אתכם; היא אמנם מתוקה מאוד, אבל היא לא יותר מאביזר. בהתחשב בכך שאפילו למיילי סיירוס יהיה, יום אחד ולא עלינו, תינוק, גם ביונסה יודעת שעם טיטולים לא מנצחים במלחמות של העת החדשה. עם סטייליסט חרוץ, מלהק גאון ועורכי וידיאו שלא אוהבים לישון – כבר יש על מה לדבר. אלה הכלים שעושים רייטינג, אלה כלי הנשק שמנצחים מלחמות שעיקרן ויזואלי: זה עובד ב"כוח משיכה", זה עובד ב"אקס פקטור" וזה עובד גם אצל ביונסה. הניצחון הגדול, האמיתי והחשוב של הדיווה הוא שבניגוד למתחרות, היא מבינה את הפער שבין פרובוקציה לסטייל. פרובוקציה, גם אם היא נעשית בסטייל, חולפת. סטייל, גם אם הוא פרובוקטיבי, נשאר לתמיד. זה המסר והוא זה שהופך את האלבום לנוק אאוט עוצמתי.