"אישה מכובדת": עשויה טוב למרות הקלישאות המופרכות

הסדרה "אישה מכובדת" עוסקת אמנם בסכסוך הישראלי־פלסטיני, אבל בעיקר הופכת אותו לטלנובלה של עשירים עם הרבה לחשושים כוחניים

מתוך "האישה המכובדת"
מתוך "האישה המכובדת"
22 בדצמבר 2014

נסה שטיין, הדמות הראשית בסדרה "אישה מכובדת" בגילומה של מגי ג'ילנהול, היא מקרה קיצון של תופעה בולטת בסדרות הטלוויזיה המובחרות של העשור האחרון: העוצמה המלחששת. שטיין – העומדת בראש חברה בינלאומית ענקית שבעבר סחרה בנשק אך לפני כעשור הסבה פעילותה לפיתוח משאבים בגדה המערבית, באמונה שמשם יבוא השלום – היא אישה רבת כוח והשפעה שמשחקת בלוח השחמט רווי האינטרסים שנקרא "המזרח התיכון". המטפורה של השחמט מפומפמת בקליפ הפתיחה כמלכה שחורה שנופלת על שולחן עץ בהילוך אטי, אולי בתקווה שתאומץ על ידי מבקרי טלוויזיה.

דמויות כוחניות מסומנות בדיבור לוחש ומתאפיינות גם בקמצנות במילים. תחשבו למשל על קלייר אנדרווד מ"בית הקלפים". העוצמה שלה (שמסוגלת להגיע גם לדורסנות רצחנית) מתחזקת דווקא בזכות משפטים מינימליסטים ודיבור שקט שנשמעים כמו קטע מעבר משיר של להקת "אניגמה". נסה שטיין לוקחת את זה צעד קדימה: היא גם מלחששת כרונית וגם משחררת קלישאות דרמטיות בקצב של ממטרה. הניסיון לתאר עוצמה דווקא על ידי היעדר סממני עוצמה קורס לתוך הגוף השדוף שלה. זה פשוט מופרך מדי שעלה נידף כזאת מצליחה לקרקס את ממשלת בריטניה, להתל בחמאס, לערבב את הפת"ח ולשמן את ממשלת ישראל.

שמונת פרקי הסדרה עוקבים אחר החברה של משפחת שטיין, שאותה ירשו נסה ואחיה אפרא מאביהם – סוחר נשק יהודי אנגלי שרצה לחמש את צה"ל כדי לסייע למדינת ישראל ועקב כך נרצח באייטיז על ידי פלסטיני מול עיני ילדיו הקטנים. בפרק הראשון מפתיעה נסה את חברו הוותיק של אביה – איש עסקים ישראלי בשם שלמה שמגולם על ידי יגאל נאור. היא מודיעה לו שהזוכה במכרז להנחת כבל אינטרנט מהיר בכל שטחי הגדה המערבית היא חברה פלסטינית. שעות אחר כך נודע שמנכ"ל החברה הפלסטינית – נמצא מת בחדרו – ספק התאבד ספק נרצח. כך מתחילה שרשרת אירועים שסוחפת את בני המשפחה למערבולת סטייל סרט ריגול שבה בוחשים ישראל, הפלסטינים, השירות החשאי הבריטי והאמריקאים.

"אישה מכובדת" היא סדרה כיפית שעשויה טוב. עם זאת משהו בה מעצבן. העיתונות הבריטית השפריצה עליה ניטים. ב"טלגרף" למשל נכתב: "מדויקת, אמינה ומוקפדת עד הפרטים הקטנים, כמו מדריך למאבק הישראלי־פלסטיני". זו אמירה מקוממת למדי, שכן הסדרה לא מראה כלל אזרחים ישראלים, פלסטינים, חיילים או מתנחלים. במקום זה היא הופכת את הסכסוך לטלנובלה של עשירים בהשתתפות סוכני ביון בריטים ואמריקאים ציניים; אנשי מוסד ואנשי עסקים ישראלים עם מבטא של מבריח סחורות מגטו ורשה (נאור, שמגלם חילוני צבר גמור, לובש כובע של חרדי בברית המילה של בנו של אפרא שטיין); ופונקציונרים פלסטינים שמבלים את רוב זמנם בלונדון. בלב הטלנובלה עומדת נסה שטיין, שכמו כדי לחפות על היעדר אנשים רגילים בסדרה מספקת רגעי "משבר" שבהם קשה לה להיות אישה עוצמתית ובמקום זאת היא מעדיפה להתכרבל בתוך עצמה במיטה. הלחשושים שלה, כך נראה, אמורים לתרום לשבריריותה ולהפוך את אשת העסקים הכוחנית לדמות עגולה. בפועל הם בעיקר מעצבנים.

השורה התחתונה: "24" פוגש את "בית הקלפים" פוגש את המלודרמטיות של "אבודים"