טינה פיי למדה לכתוב נשים חזקות

רק 20 שניות לתוך הפרק הראשון של ”Unbreakable Kimmy Schmidt" וטינה פיי מופיעה. לא היא בעצמה, אבל המילים שלה. עבור מי שצפה באדיקות ב"רוק 30" או עקב אחריה ב"סאטרדיי נייט לייב", מדובר בשעשועון קל במיוחד – זהה את הבדיחות של פיי. לעתים הן חמודות וילדותיות ולעתים ממש מוזרות (בקטע טוב!), אבל בכל פעם שהן צצות, אפשר להתנחם – היא חזרה.

העונה הראשונה בסדרה החדשה של היוצרת צולמה עבור NBC, הרשת ששימשה בית ללהיט הקודם שלה. רק בסוף צילומי הסדרה נודע ש־NBC מוותרת עליה ומוכרת אותה לשירות הסטרימינג נטפליקס, מה שאומר שהעונה הראשונה זמינה לצפייה בשלמותה. מצד אחד – הזמינות פוגעת בסדרה כיוון שהיא לא נבנתה לכך מראש וכיוון שהיא מלאה בעקיצות קטנות על NBC ובתכסיסי צנזורה למיניהם, שלא רלוונטיים בנטפליקס, שם אפשר לומר פאק ושיט כמה שרוצים. מצד שני – צפיית הבינג' מאפשרת להתקרב לדמויות, שאולי עם הפסקות של שבוע בין פרק לפרק היה קצת קשה להבחין בצמיחה האישית שלהן.

קימי שמידט (אלי קמפר מ"המשרד" ו"מסיבת רווקות") היא תושבת עיירה קטנה באינדיאנה שנחטפה בגיל 14 והוחזקה בבונקר עם שלוש נשים נוספות על ידי מיזוגן משוגע ששכנע אותן שהעולם הגיע לקצו. 15 שנה לאחר מכן הן ניצלות, ושמידט, שמבינה שהיא חייבת לנצל את החיים החדשים שניתנו לה, מסרבת לחזור לאינדיאנה ועוברת לניו יורק. קמפר, שהייתה מעצבנת למדי ב"המשרד" בתור צעירה תמימה ואופטימית עד כדי טיפשות, דווקא מתאימה כאן להפליא. כשזה מסתדר עלילתית, כל מה שהיה מעצבן בקמפר הופך למעורר אמפתיה.

גם הצד הפמיניסטי של פיי מנצח כאן היכן שהוא נכשל בעבר. עד היום, בעיקר אהבה פיי לפזר הצהרות פמיניסטיות, אבל לא ממש הצליחה לכתוב דמויות נשיות חזקות. אבל לא עוד – כבר בשיר הפתיחה של הסדרה נאמר שנשים הן חזקות לאללה, ונקודת המוצא הזאת בולטת לכל אורך העונה. ולמרות שמדובר בקומדיה קלילה שמתחמקת באלגנטיות מהתמודדות עם נושאים קשים, פה ושם כן צצות בדיחות שמבהירות שחייה של שמידט מתחת לאדמה היו מחרידים; היא דוכאה ונוצלה מינית ומנטלית על ידי מנהיג כת אכזר, ולמרות זאת שמרה על שפיותה ונאבקה בשטיפת המוח שלו. גם כשהיא יוצאת לעולם, שמידט ממשיכה להיאבק. היא מתעקשת לשרוד ללא השכלה או הבנה בסיטואציות אנושיות של עולם המבוגרים, ובעזרת הנאיביות שלה, פיי מצליחה להכניס עקיצות אפקטיביות לעולם הגברי השוביניסטי שמתעקש להפוך נשים כמוה לקורבנות.

בניגוד לדמויות ב"רוק 30", שפעלו בתעשיית הבידור ההזויה והיו מוזרות מאוד בפני עצמן (בקטע טוב!), את שמידט וחבריה קל יותר לחבב. לב הזהב או חוסר הביטחון של הדמויות נחשפים בקלות מתחת לאקצנטריות, אפילו כשמדובר בדמותה של ג'יין קרקובסקי – אחותה התאומה של ג'נה מרוני (דמותה ב"רוק 30"), שאוחזת באותן שאיפות להיות עשירה ומפורסמת ולהיראות צעירה, פחות הניתוק הקיצוני מרגשותיה ומהעבר שלה.

ובכל זאת, מי שמחפש תחליף ל"רוק 30", עשוי להתאכזב. קימי שמידט לא מגרדת את רמת הביזאריות ששכנה ברוקפלר 30, אבל יש לה הרבה דברים אחרים להציע – נאיביות מקסימה, ביקורת חברתית במינון לא מעיק ובעיקר ליהוק אחד מושלם לתפקיד החוטף, שמציל את הסדרה מעצמה בפרקים האחרונים של העונה. מי שישרוד עד הסוף יקבל מנת טינה פיי הגונה.

השורה התחתונה: נשים הן חזקות לאללה