ידו הארוכה של הצחוק: "השוטר הטוב" היא קומדיה מהסוג הטוב ביותר

בלי שום אג'נדה, ללא טיפת חשיבות עצמית ועם איש אחד בתחפושת חציל, "השוטר הטוב" בכיכובו של יובל סמו היא אחת הקומדיות הכי מרעננות שנעשו לאחרונה בישראל. רק חבל שמי שאין לו כוח להעביר ערוץ אחרי החדשות עלול אפילו לא לשים לב שהיא קיימת

"השוטר הטוב". צילום: אוהד רומנו
"השוטר הטוב". צילום: אוהד רומנו
12 באוגוסט 2015

בסצנה הראשונה של "השוטר הטוב", עוד לפני הפתיח, קרה משהו בלתי צפוי – צחקתי בקול רם. שאגה מתגלגלת, מהסוג שכמעט אף סדרת טלוויזיה לא מוציאה ממני. זה היה שילוב ביזארי של קרם לחות עם חוחובה ואיש מחופש לחציל – בדיוק החומרים שעשוי מהם חוש הומור מהסוג שכמעט לא רואים, ודאי לא בארץ – הומור שאי אפשר להסביר או להגדיר כי הוא נע בין מטופש לחלוטין למבריק ממש.

"השוטר הטוב" של yes היא עוד הוכחה לעליונותה של ספקית הלוויין על פני המתחרה HOT בגזרת הפקות המקור. כשיובל סמו, המככב בסדרה, הופיע ב"אולי הפעם" של yes – בתקופה שבה עוד לא ידענו שהוא יותר מרק קומיקאי – הוא הוכיח כבר אז שהוא יכול לשאת על כתפיו סדרה שלמה, אף שהיה מדובר בסדרת אנסמבל. עכשיו הוא רק מחזק את הטענה. דני קונפינו, דמותו של סמו, הוא שוטר במשטרת פתח תקווה. יש לו חברה (ורד פלדמן, שכבר חלקה עם סמו מסך ב"אולי הפעם") שבדיוק החליטה שהנטייה המינית שלה היא זו שבמאקו מכחישים שקיימת – ומחליפה אותו בבלונדינית לוהטת. הוא נאלץ לחזור לגור עם הוריו בגילומם של לאורה ריבלין ומשה איבגי (בתפקיד מרענן ומשעשע שלא שם אותו בטייפקאסט הרגיל והמאיים שלו).

"השוטר הטוב" היא קומדיה. עובדה זו כשלעצמה לא אמורה להיות מרגשת, רק שלא כל כך עושים קומדיות בארץ, גם לא בשנת 2015. אנחנו חזקים בדרמות קומיות או בתוכניות מערכונים, אבל כשזה נוגע לסתם קומדיה קשה למצוא סדרה שתסתפק בלהיות מצחיקה ותרשה לעצמה להיות נטולת אג'נדה או אמירה עודפת. "השוטר הטוב", לעומת זאת, היא קומדיה מהסוג הטוב ביותר. מי שצורך הרבה טלוויזיה יתקשה לפספס את הפרטים הקטנים ואת המקצוענות הנוטפת מכל רגע – מסיפור המסגרת עד קווי העלילה הקטנים והבדיחות הלא קשורות (כמו אשכולית שנזרקת מהחלון בדיוק מושלם). הפרק הפותח עושה עבודה מעולה של הצהרת כוונות עם תסריט מהודק, משחק מדויק, עריכה בקצב הנכון וגם פתיח שקושר הכל בסרט יפה של פאן.

מבחינה זו חבל קצת ש"השוטר הטוב" מצאה את עצמה ב־yes ולא בפריים טיים של ערוץ 2. אף שהיא נהגתה במוחם של אנשים אינטליגנטים, היא לא נישתית או קשה לעיכול, ולגמרי הייתה יכולה לעבור גם את הקהל מזוגג העיניים של אחרי החדשות, בעיקר כי בפלטפורמה שכזאת היא יכולה להתפספס על ידי קהל היעד הפוטנציאלי שלה שכבר מזמן לא מחובר ללוויין או לכבלים, אלא צורך את הטלוויזיה שלו באמצעות קובצי טורנט או סטרימינג בנטפליקס. עד שמתחילים לעשות כאן הפקות מקור מקומיות העומדות בסטנדרטים של התכנים הטלוויזיונים המוצלחים שנעשים בארצות הברית, הן פשוט לא מגיעות לקהל הנכון וחבל.

השורה התחתונה: שווה את המאמץ. ציון 8/10.