"מגש הכסף" כנראה לא תוציא אתכם לרחובות

הסדרה התיעודית של דורון צברי ואמיר בן־דוד היא בעת ובעונה אחת הסדרה הפסימית והאופטימית ביותר שתראו בישראל השנה

"מגש הכסף". צילום: אלדד רפאלי
"מגש הכסף". צילום: אלדד רפאלי
28 באוקטובר 2015

(פרקי ״מגש הכסף״ זמינים לצפייה בתחתית העמוד)

פרטים רבים דחוסים לשלושת הפרקים בני השעה של "מגש הכסף" (ערוץ 8) – הסדרה התיעודית של דורון צברי ואמיר בן־דוד (גילוי נאות: בן־דוד כיהן בעבר כעורך של Time Out). כותרת המשנה של הסדרה היא "מורה נבוכים למציאות הישראלית" ומטרתה היא לפזר את ערפל המלחמה השורה על פני הכלכלה הישראלית. הנחת היסוד היא: כשהעם יידע, העם ידרוש את המגיע לו. זהו דוקו־אקטיביזם מובהק, והעריכה הצולבת התדירה עם קטעי ארכיון מהפגנות המחאה החברתית מבהירה את הנקודה הזאת.

כל פרק נצמד לגיבור אחר: סגן מו"ל "הארץ" ומייסד "The Marker" גיא רולניק, החשב הכללי באוצר לשעבר ירון זליכה וההיסטוריון פרופ' דני גוטוויין, וכל הפרקים מפורמטים כהרצאות (מלוות באנימציה מצוינת ושנונה) שהשלושה מעבירים בפני קהל מגוון (דרך חכמה ועדינה לייצג את העם על המסך). אכן, יש לנו הרבה מה ללמוד. הבעיה היא שהטון של "מגש הכסף" כל הזמן אומר לצופים: עכשיו אתם אמורים להידהם מהמידע שנציג בפניכם, והתדהמה לא תמיד מגיעה. הרי אנחנו כבר יודעים שדופקים אותו. לתת לדופק שם, פרצוף ונפח זה פרויקט עיתונאי חשוב, אבל לא לגמרי מספק. האם באמת מה שחסר להיווצרותה של תודעה חברתית־כלכלית בקרב ההמון הוא לדעת איך קוראים למפקח על הבנקים שעבר אחר כך לכהן כסמנכ"ל של בנק כזה או אחר? זהו מידע מעניין מאוד, אבל הוא לא הדבר ששולח את היד אל הקלשון והלפיד.

מבין שלושת גיבורי הסדרה, זליכה הוא הדמות המעניינת ביותר והפרק בכיכובו הוא ללא ספק המוצלח והקולח שבהם. שני הפרקים האחרים הם בעיקר אינפורמטיביים באופיים (אף כי רולניק, שהופך בפרק מהר מאוד ממרואיין למראיין, מעניק כמה רגעים טלוויזיוניים מעולים, בעיקר בעימות הכמעט קומי שלו עם רוני דניאל). דווקא לפיכך הפרק עם זליכה – שמחציתו מוקדשת לסיפור האישי שלו – טוב כל כך: הוא מתאר את חציית הקווים של זליכה, את סירובו להתיישר לפי הנורמות המקובלות בחלונות הגבוהים, ואת האופן המצמרר שבו הגיבה המערכת כאשר קלטה באיחור שלשורותיה הסתנן בטעות איש ישר – מעין גרסה מקומית ל"מיכאל קולהאס", רק עם סוף טוב.

בעוכריה של "מגש הכסף" עומדת נקודת עיוורון אחת, עצובה ומייאשת: הנחת היסוד העומדת במרכז הסדרה, היא מודרניסטית במהותה: נילחם בבורות וכך יבין העם מי הרעים וייצא לרחובות. אבל זה לא נכון וזו אינה העת שאנו חיים בה. מי שרוצה להיחשף למידע הזה כבר מוצף בו. בישראל של 2015 חיים כמה מאות, אולי כמה אלפים, של אנשים שנותרו במעין זמן סטטי של סתיו 2011, עדיין מנסים לקבץ המון זועם להפגנה הבאה. הם – החל מעיתונאים כמו שאול אמסטרדמסקי, דרך קבוצות כמו "באים לבנקאים" וכלה בעמודי פייסבוק כמו "צדק חברתי – חדר המצב" – מציפים את המידע הזה על בסיס שבועי, אם לא יומי. המידע כבר נוכח: בעיקר בפייסבוק, לפעמים גם בתקשורת. צברי ובן־דוד עושים עבודה מצוינת באריזתו, תמצותו והנגשתו, אבל לעתים קרובות מדי "מגש הכסף" מתנהגת כאילו היא זו שתוציא את המיליון הבא לרחובות. לעם לא חסר מידע, חסרה לו אנרגיה.

השורה התחתונה: דוקו־אקטיביזם למכורים לאסקפיזם

שלושת הפרקים של "מגש הכסף" יהיו זמינים לצפייה ב־HOT VOD וכן לצפייה חופשית ברשת

ציון ביקורות - 8

לצפייה בפרקים:

פרק 1: השליחות של גיא רולניק

פרק 2: ירון זליכה שומר הקופה

https://www.youtube.com/watch?v=E6HqZgWPTT0

פרק 3: דני גוטוויין ושודדי מדינת הרווחה

https://www.youtube.com/watch?v=WdkLJrz4jJY