אלבום הקאמבק של The Avalanches סוחף לחלוטין

אחרי 16 שנה מאז אלבום הבכורה, The Avalanches חוזרים עם אלבום אלקטרוניקה פסיכדלית מוצלח מאוד באווירת היפ הופ עם המון סימפולים ואורחים

The Avalanches - Wildflower
The Avalanches - Wildflower
21 ביולי 2016

קשה לקבוע אם השם של האלבום החדש של ה־Wildflower" ,Avalanches", הוא אירוני במכוון. ב־16 השנים שחלפו מאז שהם שחררו את "Since I Left You" המסקרן, המעניין והמאתגר, עם הקליפ הבלתי נשכח של "Frontier Psychiatrist", נכנסו האבלנשז לפנתיאון המפוקפק שחנכו לפניהם גאנז אנ' רוזס וד"ר דרה (עם "Chinese Democracy" ו"Detox" בהתאמה): האלבום שלא יוצא. אפשר לומר הרבה דברים על "Wildflower", שצמח מאז 2005 באולפנים של הטריו האוסטרלי (במרוצת השנים הם גם הספיקו להצטמצם לצמד), אבל פרח בר הוא לא, זהו אלבום ללא רגע ספונטני אחד.

במקרה של האבלנשז לא רק שזה לא דבר רע, זה גם דבר בלתי נמנע. כשמפיקים אלקטרוניקה פסיכדלית, היפ הופית אבל לא בדיוק, מתפקעת מסימפולים ("Since I Left You", לפי הדיווחים, נדגם מ־3,500 קטעים שונים, החל מפופ סיקסטיז וכלה באלבומי ספוקן וורד עלומים), הכל חייב להיות מתוכנן ומתוקתק עד התו האחרון. עם זאת "Wildflower" מצליח לא ליפול למלכודות היומרנות בזכות האווירה החתרנית וההומוריסטית שלו. גם השימוש האינטליגנטי בסולנים אורחים עוזר לקטעים להתאחד ולהתגבש: הפלואו המושלם והאגבי של דני בראון בסינגל "Frankie Sinatra" או הקריינות הכבדה של דיוויד ברמן (סולן להקת האינדי האהובה סילבר ג'וז) ב"Saturday Night Inside Out".

תוצאת השנים הארוכות של נבירת חברי האבלנשז בארגזי תקליטים נשכחים, שמהם הרכיבו את הקליידוסקופ שלהם, היא כמו נסיעה מהירה ברחוב עמוס, עם המון פרצופים זרים וגם כמה שנראים מוכרים אבל קשה להיזכר מאיפה בדיוק. "Wildflower" מרגיש כמו התפרעות של חברים בעלי ידע מוזיקלי אינסופי, שמיעה אבסולוטית וחוש אסוציאטיבי מפותח. נכון, זהו לא פרח בר, אבל זה כן חיקוי מושלם של אחד כזה.

מה באלבום? אלקטרוניקה פסיכדלית באווירת היפ הופ עם המון סימפולים

לשמוע? כן. אלבום רבגוני, משמח, מלנכולי, אפי אך לא יומרני וסוחף לחלוטין