בחזרה לעתיד: ג'ואי באדאס עושה ראפ מהניינטיז באופן מושלם

ינואר 1995. סוף תור הזהב של ההיפ הופ. הראפ המתוחכם והחברתי של ראשית הניינטיז מתחיל להיאכל על ידי הצד הרברבני ועמוס הדולרים של הגנגסטר ראפ. טופאק וביגי, שבקרוב יקפחו את חייהם, נמצאים בשיאם ונדמה שהז'אנר מתחיל לחדור למיינסטרים והתאם לכך – גם להידרדר באיכותו. בעיתוי קריטי זה נולד בבד־סטיי שב ברוקלין (השכונה בה גדלו ג'יי זי וביגי) ג'ואי באדאס – בנה הביולוגי של מעריצת היפ הופ אדוקה ובנם הרוחני של נאס, גנג־סטאר, The Pharcyde, טרייב קולד קווסט ועוד רבים וטובים.

יוני 2012. אותו באדאס מוציא בגיל 17 בלבד מיקסייפ סולו ראשון בשם "1999", ונדמה שעולם ההיפ הופ עוצר לרגע. ההשפעות הדומיננטיות של הניינטיז ששילב במוזיקה שלו גרמו לבאדאס להישמע כמו קפסולת זמן שנפתחה וזיכו אותו במעמד יורשם של אותם ראפרים שהתרברבו ביכולת הישרדות שלהם ברחוב במקום במספר השרשרות שהצליחו לגנוב. שלוש שנים אחר כך – ביום הולדתו ה־20 ותחת הכובד של צפיות בלתי ריאליות להפליא – מוציא באדאס את אלבומו המלא הראשון.

"$$.B4.Da" הוא לא הצלחה מיידית. באדאס איבד את אלמנט ההפתעה ונשאר עם הגימיק הנוסטלגי ועם הכישרון הגולמי שלו. נדרשות כמה האזנות כדי להבין שיש באלבום הרבה יותר מהדהוד לאותן שנים. ראשית, המאזין פוגש את משחקי המילים המתוחכמים של הראפר ואת הקול המחוספס שלו, אך הם רק פתח לרבדים העמוקים והנהדרים שבאלבום הבכורה הראוי ביותר.

תחומי העיסוק של באדאס נרחבים בהרבה מכפי שאפשר לצפות מיוצר בגילו: המאבק מול היצר להתעשר בקלות, חוסר ביטחון, בדידות, החיבור לשורשיו; ובעיקר עיסוק בהיותו גבר שחור בעידן שבו נשיא ארצות הברית שחור אבל המשטרה עדיין צדה אנשים שחורים ברחוב. בהפקות שמתכתבות עם העבר אך גם מתקשרות עם ההווה, מצליח באדאס לפרוס את משנתו האינטליגנטית והפשוטה בצורה מדויקת. כבר לא עושים ראפרים כאלה.

שתי המראות שיש להעמיד מול האלבום הזה – מראה של הניינטיז ומראה של היום – מחמיאות לבבואתו של באדאס. הראשונה נוכחת מאוד באלבום, אך למרבה ההפתעה לא תופסת בו את המקום המרכזי. השנייה בולטת פחות אבל בהחלט קיימת – בתוכן וברוח הדברים.

שם האלבום, "$$.B4.DA" – או בפשטות "Before Da Money" – הוא לא רק חשיפת המצב המנטלי שאיתו מגיע באדאס לאלבום או משחק מילים על שמו. מדובר גם בתיאור מדויק של התת ז'אנר שבמסגרתו הוא פועל זה שפרח עוד לפני שהגיע הכסף הגדול וכיוון את הראפרים לעבר הצלחה מסחרית והפך אותם לקריקטוריות נלעגות; זה שהתמקד רק במוזיקה; זה שהנחה את באדאס להוציא אלבום בכורה מעולה, לא כדי לעשות קופה אלא כדי לבנות קרקע יציבה לקריירה ארוכה של יוצר חכם בתחילת דרכו. זה שממשיך ישירות מהנקודה בה הפסיקו ב־1995.

השורה התחתונה סטטוסים משנות ה־90, גרסת הראפר המוצלחת