האלבום האפור: החדש של הוט צ'יפ מסגיר סימני עייפות קלים

החופש, המתיקות, המקלדות המקולקלות – כל מה שמרכיב את הוט צ'יפ נמצא גם באלבומם החדש, ובכל זאת משהו לא מתחבר

הוט צ'יפ. צילום: סטיב גוליק
הוט צ'יפ. צילום: סטיב גוליק
5 באפריל 2015

מוסר העבודה הגבוה, האבולוציה המתמדת בין אלבום לאלבום, בלדות הדבש שבהן אלקסיס טיילור נשמע בדיוק כמו פול מקרטני – יכול להיות שהוט צ'יפ הם הביטלס של הסינתפופ? שלוש שנים בדיוק עברו מאז "In Our Heads", מהמשובחים והמרגשים בדיסקוגרפיה של החבורה, ואם חשבתם שהפגרה הארוכה הזו נוצלה לחופשה בנתניה ולמה שקרוי בשפה של זמרות ישראליות "איסוף חומרים" – כדאי שתפתחו ויקיפדיה.

ג'ו גודארד, הלנון של טיילור, היה עסוק עם The 2 Bears, הרכב הצד החמוד שמתפקד כשלוחה הקלאבית של הוט צ'יפ והוציא לא מזמן אלבום חדש. אל דויל ופליקס מרטין הקליטו אלבום שני יפהפה כ־New Build, גם הוא נספח מוצלח ומהורהר ללהקת האם. וטיילור? הקליט אלבום סולו שני, אחד נוסף כחלק מהרכב האלתורים About Group, וגם הופיע עם ה־Atomic Bomb! Band, סופר גרופ גמיש של אפרוביט שאירח כל סולן אפרופיל מדיימון אלברן ועד דיוויד ביירן.

כשמשאבי הזמן והכישרון מושקעים בכל כך הרבה פרויקטים צדדיים השאלה היא כמובן כמה דלק נשאר לדבר המרכזי. הפעם נדמה שלא הרבה. “?Why Make Sense” הוא האלבום הראשון בקריירה היציבה של הוט צ'יפ, שמסגיר סימני עייפות קלים. בדקות הראשונות קשה להבחין בהם. בשיר הפותח, "Huarache Lights", יש את כל הקסם ההוט צ'יפי האהוב של מסיבת דיסקו במוזיאון המדע. גם "Dark Night” שייך לעילית השירים של הוט צ'יפ – מלנכולי ומרחיב לב כמו סופה של מסיבה או של סיפור אהבה (אצל הוט צ'יפ זה בדרך כלל אותו הדבר). ובכלל, כל רגע שבו ג'ו גודארד לוקח את המיקרופון מטיילור או מצטרף אליו בקול רך ומבויש מזכיר למה החבר'ה האלה חייבים להמשיך לשיר ביחד. אבל יש גם חיסרון מסוים בקילומטרז' המשותף והוא מורגש ביותר מדי שירים שנוסעים על ההילוך ההוט צ'יפי האוטומטי. כל הרכיבים עדיין כאן – החופש, המתיקות, המקלדות המקולקלות – אבל ברוב השירים משהו לא מקליק עד הסוף, לא מפריש את החומרים הנכונים ובעיקר נשמע מוכר מדי. את בלדת הסול הרובוטית “White Wine and Fried Chicken” שמענו כבר באלבומים קודמים של הוט צ'יפ והיא תמיד הופיעה בדיוק באותה הנקודה. לעומת זאת, את הקטע המוצלח ביותר שהוט צ'יפ הוציאו השנה, "Go Bang", לא תמצאו באלבום הזה אלא בפרויקט המחווה המעולה לארתור ראסל שיצא לפני כמה חודשים.

“?Why Make Sense” מזכיר את אותה סצנה ב"התבגרות" שבה אית'ן הוק נותן לבנו את "האלבום השחור", מיקסטייפ אישי שהרכיב מקריירות הסולו של חברי הביטלס המפורקת ואמור לייצר אלבום מופת לא קיים של הלהקה המתה. לא צריך להרחיק לכת ולפרק את הוט צ'יפ טרם זמנם, אבל כדי למצוא את היופי ההוט צ'יפי בנקודה הזו בזמן כדאי לחפש דווקא מסביב לדבר עצמו.

שורה תחתונה: לפחות העטיפה מכוערת כרגיל