צלצולי פעמונים

"Broken Bells – "After the Disco

עשר שנים בדיוק אחרי שרקח את "The Grey Album", פרויקט המאש־אפ שערבב את האלבום השחור של ג'יי זי עם הלבן של הביטלס, דיינג'ר מאוס סגר בשבוע שעבר מעגל. זה קרה בתוכנית של דיוויד לטרמן במסגרת שבוע מיוחד לציון 50 שנה להופעה של הביטלס אצל אד סאליבן, שצולמה אגב, באותו אולפן ניו יורקי בדיוק שבו נתנו ברוקן בלז ביצוע קטן ויפה ל"And I Love Her". על התופים – רינגו סטאר, או לפחות בן דמותו מ־1967, נתון בתוך טלוויזיית וינטג' קטנה שמנגנת שוב ושוב את לופ התופים של "I am the Walrus". על הגיטרה והשירה – ג'יימס מרסר, חברו של דיינג'ר מאוס לברוקן בלז וכותב מלודיות שנגע בשלמות הביטלסית יותר מרוב בני דורו.

לעומת מרסר, שכבר מזמן גיבש לעצמו זהות קלה להבחנה (קול צלול, מנגינות מושלמות), דיינג'ר מאוס עדיין נשאר קצת לא מפוענח. אם בהתחלה היה נדמה שמדובר במפיק ביטים מהדור החדש, ממשיך דרכו הדיגיטלי של דן דה אוטומייטור בגורילז ובכלל, שיתופי פעולה מגוונים עם מוזיקאים אחרים – בק, הבלאק קיז וספרקלהורס למשל – ניערו את התפיסה הזו, גם אם לא החליפו אותה באחרת. "After the Disco" של ברוקן בלז הוא פנייה עכברית אל תוך האייטיז, סמטה שמרסר הציץ אליה לא פעם עם להקת האם שלו, השינז, וזה אומר כמובן הרבה מקלדות נוצצות, ריפים ניו ווייבים על מיתר גיטרה בודד ואווירת רשת ג' בשירים היותר נמרצים. הרבה להקות ומוזיקאים כבר ביקרו כאן, ואנשים שצורכים באופן קבוע את תוצרת האינדי־פופ של השנים האחרונות, כלומר כאלה שמחכים לאלבום חדש של הברוקן בלז, עלולים להגיע טיפה רוויים. ובכל זאת יש לצמד את הכישרון הבלתי מנוצח של מרסר למנגינות יפהפיות שבהתאם למסורת הגל החדש־ישן מחביאות בתוך השמחה החיצונית לא מעט עגמומיות.

"A Perfect World" למשל, סאגת הפתיחה הניו אורדרית מאוד, מצליחה לשלב קור מכני עם פזמון שגדל ומתחמם ובבית האחרון, על חמיצות החיים וההשלמה איתם, מתפוצץ בהרמוניות קוליות נהדרות. "Lazy Wonderland" יכול היה להיות באותה מידה פנינה סודית של השינז, ואפילו שיר הנושא, עם מטאפורת הדיסקו השחוקה בשם, מתחבב עם כל שמיעה. אין כאן שום דבר ברמה של"Australia" או של "Phantom Limb", משירי מרסר המפילים באמת שהגיטרות של השינז רק עזרו לשבח, אבל כן יש מספיק פופ אייטיזי שדוף כדי להחזיק את האוזן עד סוף החודש. כלומר עד שייצא האלבום החדש של מטרונומי.

השורה התחתונה: חופן מספק של שירים טובים בהפקה בינונית של דיינג'ר מאוס. אתה החוליה החלשה. שלום.