קותימן עושה את זה שוב: "6AM" הוא גרוב קותימני מזוקק

דרך ארוכה עבר קותימן (אופיר קותיאל) מאלבום הבכורה שלו מ־2007 לאלבומו המלא השני "6AM" החדש. בגיל 25 קותימן היה דמות מוכרת בסצנת המוזיקה התל אביבית, הבחור החייכן והשתקן מלהקת אניקוקו שעבד קצת עם סאבו מסוליקו והסתובב במועדונים הפלורנטינאים שחיבקו את ראשית סצנת הגרוב הישראלית. היום קותימן בן ה־34 הוא כבר שם בינלאומי, עם שני פרויקטי "ThruYou" מצליחים, סרט תיעודי, רשימת פרסים מתנפחת וריספקט עולמי ברמה שגדולה על פלורנטין.

ובכל זאת קו ישיר נמתח בין שני האלבומים. בניגוד לפרויקטי היוטיוב המבריקים שלו, לאלבום הרגאיי המצוין שיצר עם סאבו או לכל יציאה מרקידה ששחרר על הדרך (והיו רבות), כשקותימן ניצב לבדו מול דף ריק יוצא ממנו משהו אחר. כל ההשפעות – פאנק, רגאיי, אפרוביט, פסיכדליה, קאנטרי, ג'אז ועוד כל כך הרבה – מתיישבות יחדיו כפאזל מוזיקלי צבעוני מסך חלקיו. זהו קותימן מזוקק, אמיתי. ThruKuti אם תרצו.

במהלך שמונה שירים בלבד מצליח האלבום "6AM" לחצות את הצמתים שרצינו לשמוע ממנו ולהפתיע בכמה פניות נכונות לעבר דרכים לא מוכרות. מהחשמלית המהפנטת ומכות תוף המרים החדות של "Jaffa Beach" הפותח ועד הסקסופון המתלטף של שיר הנושא, שסוגר את האלבום, מתגלה סאונד מחוספס וחופשי בלי לוותר לרגע על ההידוק הנדרש כל כך בז'אנר העל של קותימן – פאנק. מגע הקסם שלו, שמצליח להפוך סרטוני הדרכה מוזיקליים לפצצות גרוב, זוהר גם כשהוא ניגש לתזמר כלי מיתר, וזהו המתח שמחזיק את כל האלבום כמקשה אחת. אם זה שיר סול־רוק ממשולש הדלתא ("Stranger on the Follow") או שיר מערבון טרנטינו סטייל ("Shine Again").

בניגוד ליוצרים רבים שתמיד מוכנים לקפוץ על ההזדמנות לדבר על המוזיקה שלהם, קותימן השתקן נוהג לתת למוזיקה שלו לדבר. דמותו לעד תהיה מאחורי המוזיקה, נחשפת רק באמצעות סידורי הכלים, חדות הצליל והאנרגיה הבלתי מוסברת שעצורה בכל שיר. מוזיקה נטו, ללא פנים, ללא תדמית וללא הגדרה. למעשה המוזיקה שלו מצליחה להישאר ללא מגדר. קותימן ניגן בעצמו ברוב הכלים באלבום (למעט מעט עזרה מאורן צור וספי רמירז), אבל את חלקי השירה באלבום השאיר לאדם שפלן וקרולינה באופן כמעט שווה, ולפעמים לשניהם יחד – דבר המאפשר לקותימן למנוע כל אופציה של בינאריות.

בתוך כל המורכבות הזאת, שנשמעת פשוטה כל כך בתוצרתה הסופית, נשארת רק שאלה אחת: מדוע למסגר את כל זה כאלבום? המסע המובטח למאזין בשמות השירים – הנע בין יפו, צאלים ושש בבוקר – לא מתגשם באמת. גם כששמעתי את "Zeelim" נשארתי בתל אביב, פשוט עם פסקול מצוין. התוצאה היא אסופת שירים מהנה מאוד שעובדת בעיקר כי זה קותימן. עבר כמעט עשור מאז אלבומו הראשון, ואין ספק שגם מוזיקלית הצליח קותימן להתקדם הרבה, אולי אפילו מעבר לפורמט האלבום. עזוב, קותימן, פשוט שחרר לנו שירים באיזה פורמט שזורם לך.

מה באלבום?

הגרוב הקותימני בגרסתו הטהורה ביותר

לשמוע?

בלי שום רגע מיותר, גם בשש בבוקר

"6AM", קותימן, 2016