שלום עכשיו: מוריסי חוזר באלבום מלא סתירות פנימיות

"Morrissey – "World Peace Is None of Your Business

עם יד הלב, מי מאיתנו שמאזין לאלבום חדש של מוריסי לא מכייל את עצמו קודם למצב "הנחת קריירת סולו"? כלומר אוהב את האיש, את הקול החם שלא מתכלה ואת האינטגריטי, אבל נדרש לגייס את כל הסנטימנטים האלה באופן פעיל כשהיבול התקופתי של שירים פוליטיים־צמחוניים־ציניים נוחת על סף ביתו. זו לא רק ההתרפקות המובנת מאליה על הסמיתס שלנצח יטילו צל ענק על כל מה שהוקלט אחרי שהמלכה מתה ושהחיילים פנו לקריירות עצמאיות. זו התחלופה התדירה של שותפים מוזיקליים שרק לעתים נדירות הצליחו לתת למילים החריפות של מוריסי קונטרה שוות ערך כמו שהיה בצימוד שלו עם ג'וני מאר.שירים כמו "How Soon Is Now" או "Last Night I Dreamt That Somebody Loved Me" יישארו יצירות מוזיקליות מלאות עוצמה שמביעות את הכוונות שלהן באמצעים מוזיקליים טהורים, גם אם היו מורידים מהן את השירה ואת המילים.

השיר האחרון של מוריסי שהתקרב לפסגות דומות היה אולי "Life is a Pigsty" מ־2006, ולכן משמח לגלות שיש ב"World Peace Is None of Your Business" כמה רגעים שטעונים באנרגיה מוזיקלית דומה והופכים את האלבום העשירי של מוריסי בן ה־55 לראוי מאוד. הבולט ביניהם הוא "I'm Not a Man" שתחום בפתיחה ובסיום אינסטרומנטליים, ההתחלה שקטה כמו מפעל נטוש, הסוף רועם בגיטרות חומציות וזעקות שמהדהדות את "Meat is Murder". באמצע נפרשים כל אותם דברים שגבר אמיתי על פי מוריסי צריך להיות ושאין לו שום חפץ לגלם – כלומר וורקהוליק, תאב רצח וכמובן תאב בשר. וככה, בשעה שצמחונות ואופני מאבק הם נושאי דיון חמים וסוערים, מוריסי ממשיך לייצג באישיותו ובשיריו דואליות מבולבלת של ערכים. הוא מגן עיקש על זכויות בעלי החיים ב"The Bullfighter Dies", אבל גם מיזנתרופ מפורסם שלא ממש מצטער על מותו של לוחם השוורים. הוא אמן שתוקף לכאורה בשיר הנושא את המנגנון שעל פיו "העשירים מוכרחים להמשיך להתעשר (והעשירים להשאר עניים)", אבל כותב את המילים האלה באחוזה שבה הוא מתגורר בלוס אנג'לס, או באחד משאר הבתים שהוא מחזיק ברחבי העולם.

מהצד השני של החריפות ושל עבודת הגיטרות החזקה שבאלבום עומד היסוד הלטיני שלו, בחסות המפיק ג'ו צ'יקארלי, שעבד עם גיבורי אינדי כמו הסטרוקס והווייט סטרייפס אבל גם עם שורה ארוכה של אמנים מאמריקה הלטינית. הבחירה הזו נשמעת כמו הכרת תודה לקהל האוהדים הלטיני הגדול של מוריסי (הסרט התיעודי "The Importance Of Being Morrissey" מנסה להסביר את הקשר הזה) אבל לא תמיד עולה יפה, ובשילוב בין מקצב לטיני, גיטרות ספרדיות ואקורדיון יש משהו שמזכיר לפעמים את אתניקס של "דינרוס". אבל בסיכום הכללי "שלום עולמי זה לא עניינכם" הוא אלבום נשכני לפעמים ומתוק לפרקים כמו הכלב שעל העטיפה שלו, עם שורה של בונוסים יפים בגרסה המורחבת. וכרגיל, אי אפשר לדעת אם מאחורי הכותרת שלו עומדת קריאה אמיתית לפעולה, עקיצה כלפי התמימים שמנסים לעשות שינוי בעולם או בדיחה על חשבון כל הצדדים. כלומר – מוריסי קלאסי.

השורה התחתונה: פה גדול מכה בעשירית