"לחנך את ריטה" היא עסקת חבילה מצטיינת

אחרי יותר מ־40 שנות יצירה, הרזומה של המחזאי הבריטי ווילי ראסל אמנם מתהדר בשלוש יצירות בלבד, אבל כל אחת מהן מופת בתחומה: המחזמר סוחט הדמעות "אחים בדם", והדרמות הקומיות "שירלי ולנטיין" ו"לחנך את ריטה". השתיים הראשונות כבר זכו לכמה וכמה עיבודים מקומיים. השלישית מוכרת כאן, אם בכלל, בזכות הסרט משנת 1983 שבו כיכבו מייקל קיין וג'ולי וולטרס. מפתיע שרק עכשיו מגיע "לחנך את ריטה" לתיאטרון הרפרטוארי, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

ראסל גדל בצפון התעשייתי והאפור (בכל המובנים) של אנגליה, הטריטוריה ששילמה את המחיר הכבד ביותר על המדיניות הכלכלית בשנות כהונתה של מרגרט תאצ'ר. לכן אין פלא שהוא עוסק בקביעות בנשים קשות יום המנסות, כל אחת בדרכה, להיחלץ משגרת חיים מוגבלת ההופכת אותן למכונות ילדים ולמתות בעודן בחייהן. כך גם סוזן ווייט (מגי אזרזר) – ספרית מלאת שמחת חיים המשנה את שמה לריטה ונרשמת להשלמת לימודים באוניברסיטה הפתוחה. היא אולי בורה לחלוטין, אך חכמה דיה להבין שהמפתח לחיים טובים יותר טמון בחינוך. כדי להתכונן לבחינות היא שוכרת את שירותיו של פרנק (רמי הויברגר), מרצה לספרות, משורר כושל ושתיין מצליח.

רבים משווים את "לחנך את ריטה" למחזה "פיגמליון" מאת ג'ורג' ברנרד שאו, וכמובן למחזמר הקלאסי "גברתי הנאווה" המבוסס עליו. גם כאן האינטלקטואל הפגום רגשית מתאהב במחשבה על בריאת מודל משופר של האישה הבורה, ונתקף פרנויה וכעס כאשר היא דורשת עצמאות ויחס שווה בסיום התהליך. ואולם, השאיפות של ריטה גדולות בהרבה מאלו של לייזה דוליטל. היא רוצה "לדעת הכול" ואינה מגלה כלל עניין רומנטי בפרנק. הוא זה הנופל בקסמה, מנסה לפלרטט איתה, ומשתמש בה כדי לעורר את חייו מלאי האכזבות ואפופי האלכוהול. לכן הניסיון לשווק את "לחנך את ריטה" כקומדיה רומנטית מנותק מהמציאות. אם כבר, אף שהטקסט רווי הומור, דמותו של פרנק הצועד בבטחה לעבר אובדנו היא טרגית. הסצנה שבה הוא מסביר לריטה מהי טרגדיה, בעזרת "מקבת'" של שייקספיר, היא הוכחה חותכת לכך.

נשאר דואט מפואר לשני שחקנים גדולים, שעליו מנצח ביעילות הבמאי רוני פינקוביץ'. קשה להאמין, אבל זוהי הופעה ראשונה בתיאטרון הרפרטוארי של מגי אזרזר, שהפכה תפקיד משני בסדרה "נויורק" למכרה זהב ומאז עולה ופורחת. ריטה/סוזן בגילומה היא טור דה פורס גונב הצגה, ובניגוד לג'ולי וולטרס יש לה גם סקס אפיל בשפע. כל זה רק מעצים את גדולתו של רמי הויברגר, לא רק כשחקן, אלא בעיקר כפרטנר. הנינוחות שבה הוא מקבל את נוכחותה הגעשית, ומפנה לה מקום למצות עד תום את יכולותיה, היא חוויה מרגשת בזכות עצמה. "לחנך את ריטה" איננה יצירת מופת מהפכנית, אך כהצגה שכתובה, מבוימת ומשוחקת היטב, היא עסקת חבילה מצטיינת.

השורה התחתונה: כוכבת נולדה