קמע מזל: היצירה החדשה של להקת המחול קמע יפה ומהודקת

שיתוף הפעולה בין להקת המחול קמע והכוריאוגרף איציק גלילי הרמוני ומשמח

מתוך "שמיים אדומים" של קמע. (צילום: כפיר בולוטין)
מתוך "שמיים אדומים" של קמע. (צילום: כפיר בולוטין)
11 במאי 2015

Galili & Ginz

להקת המחול קמע

8/10

האור הסמיך שהוטל על פינתה הימנית של הבמה חשף קסם שהמשיך לשרות על הריקוד כולו. רקדן בגבו לקהל נע באטיות כשגוו הנחשף בהדרגה ממגנט אליו את המבט: אל התנועה הגלויה והסמויה, אל הקצב, אל השליטה, אל השרירים והגידים. נשארנו שם, מסרבים להתנתק, אלא שאז, בזווית העין, גילינו התרחשות בצדה השני של הבמה ונדדנו גם לשם, ושוב בחזרה לדבר שהיה ונעלם. קסם, אווריריות, מבנים מורכבים ומעניינים וגם הומור והמון יופי הוטמעו ב"Things I Told Nobody" – יצירתו של הכוריאוגרף איציק גלילי שהועלתה בשבוע שעבר בביצוע להקת המחול קמע. היצירה המהודקת, הקצרה והיפה כל כך הייתה הזדמנות מצוינת להיווכח שוב שכשמשהו טוב, באמת טוב, הוא עובד גם – או אולי אף על פי – שהוא מופשט ובר חלוף, נעדר טקסט וסובל מדימוי של אמנות אליטיסטית.

[tmwdfpad]אחרי הפתיחה הדרמטית לבשה הבמה פרחים רעננים שנשזרו בתחתיות בגדי הריקוד השחורים של הרקדניות וסביב מותניהם של הרקדנים, בעודם לבושי תחתונים שחורים צמודים. הקריצה לבלט הקלאסי הפורמלי הייתה ברורה לגמרי: היא בצבצה הן בתלבושות בעיצוב של גלילי, שהורכבו ממחוך עליון ומטוטו, והן במשפטי התנועה שכללו בין היתר הנפות באוויר, אלא שביצירה זו גם גברים הונפו לא פעם על ידי נשים. בעבודה, שיצר גלילי לפני 15 שנים ללהקתו ההולנדית, מוצגת גם מחרוזת ריקודי עם, שנדמה שהרקדנים ההולנדים הביאו עמם לסטודיו החזרות והכוריאוגרף סִגנן, ואלה היו אווריריים ובלתי מתאמצים. אי אפשר לא להזכיר גם את המהלך המינימליסטי והמרתק שחותם את היצירה – סולו של רקדנית יפת מראה שרקדה לרוחב הבמה באופן שנדמה לעתים כריקוד שהיא מאלתרת להנאתה בו ברגע. נדמה שלטריות אפשר להגיע רק אחרי עבודה ואימון רבים.

מתוך "שמיים אדומים" של קמע. (צילום: כפיר בולוטין)
מתוך "שמיים אדומים" של קמע. (צילום: כפיר בולוטין)

ובמעבר חד המשיך הערב ל"שמים אדומים" – יצירתו של המייסד והמנהל האמנותי של להקת קמע, הכוריאוגרף תמיר גינץ. גינץ, שהעתיק לפני כמה שנים את מגוריו לבאר שבע, יצר בעקבות אירועי הקיץ האחרון בדרום עבודה שהוא מתאר כתגובה למאבק הכואב בין עמים על אדמה וזהות. הרקדנים בבגדים יומיומיים רוקדים באנרגיות של כאב עצור מחד גיסא וזעם או תסכול מתפרץ המתבטאים בהנפת הזרועות מעלה או באגרופים קמוצים מאידך גיסא. היצירה, המורכבת מקטעי אוניסונו רבים, מדגימה היטב את איכותם של רקדני קמע ואת הדרך שעשה גינץ ככוריאוגרף. גם אם במהלך 25 דקות היצירה היו נפילות מתח קטנות, חיפו עליהן התנועה החזקה, האפקט של המחול הקבוצתי והפיזיות המתפרצת של הרקדנים הטובים. והערה שלא קשורה למחול עצמו: ההחלטה של גינץ לארח בתוכנית של קמע את גלילי היא מעשה של נדיבות בלתי שכיחה.

השורה התחתונה: ערב מהנה של קצוות