האיקאה של הסרטים: "האיש בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" לא מצליח לחדש

The 100-Year Old Man Who Climbed Out the Window and Disappeared במאי: פליקס הרנגרן. עם רוברט גוסטפסון. שבדיה 2013, 114 דק'

לפני שהוא יוצא מהחלון, אלן קרלסון בן ה־100 מפוצץ שועל שטרף את החתול שלו. זאת דרך רעשנית ואפקטיבית להציג את עצמו לצופים. עוד לא נרדמנו, והוא כבר מתחיל בבום. בהמשך נלמד שזה תחביבו העיקרי של השבדי המאותגר שכלית הזה, והסרט מעוטר בשלל פיצוצים בעוצמות שונות. אחרי שהוא חומק מחלון בית האבות מתגלגלת לידיו מזוודה עמוסה בכסף, והוא יוצא למסע בריחה מהבריונים הרצחניים שהמזוודה שייכת להם. בדרכו מצטרפים אליו שלושה תימהוניים כמותו, וגם פילה בשם סוניה. לאורך הדרך אלן מעלה זיכרונות מהימים שבהם חדוות הפיצוצים שלו הביאה אותו אל כמה צמתים היסטוריים (מלחמת האזרחים בספרד, פרויקט מנהטן, נפילת חומת ברלין) ולמפגשים עתירי אלכוהול עם צוררים ומנהיגים כפרנקו, סטלין (שמתגלה כרקדן טוב יותר מפרנקו), טרומן ורייגן, וגם אחיו האידיוט של אלברט איינשטיין.

לא קראתי את רב המכר העולמי של יונס יונסן ועדיין הסרט נראה לי מוכר. ראיתי אותו לפני 20 שנה בכיכובו של טום הנקס – אז קראו לו "פורסט גאמפ". וגם הסרט ההוא היה בעצם גרסה סנטימנטלית של האלגוריה הסאטירית "איש קטן גדול" עם דסטין הופמן כזקן בן 121 שסיפור חייו הבלתי אפשרי כולל מפגשים עם רבים מהגיבורים המיתולוגיים של המערב הפרוע והשתתפות באירועים שפרסמו אותם.

בניגוד לקודמיו (בהם גם "זליג" של וודי אלן), הנוסח השבדי נטול כל אמירה או משקל, והוא אינו יותר מפארסה חביבה למדי. לזכותו עומדת העובדה שלא כמו רבי מכר אירופיים אחרים שהפכו לסרטים הוליוודיים, "האיש שיצא מהחלון" נשאר בידיים שבדיות, זכה להפקה מרשימה למדי (הפיצוצים משכנעים, האיפור לא) והפך ללהיט גדול בסקנדינביה לפני שיצא לנסות את מזלו בשאר העולם.

רוברט גוסטפסון, המכונה "האיש הכי מצחיק בשבדיה", אולי לא יהפוך לכוכב ענקי מחוץ למולדתו, אבל הוא מגיש הופעה חביבה (למדי) בתפקיד הגיבור הדביל המגלה אדישות לכל המהפכים ההיסטוריים שהוא גורם להם בלי דעת. לעומתו השחקנים המגלמים קריקטורות של מנהיגי העולם אינם מוצלחים כלל וכלל, ותורמים לכך שהפלשבקים פחות מבדרים מאשר סיפור ההרפתקאות ואחוות הדפוקים שבהווה.

לפליקס הרנגרן, שכתב וביים, יש מגע קומי קל, והאלמנטים הפארסיים של סרטו (צירופי מקרים מטורפים, התנגשויות מפתיעות וכיו"ב) מחודדים באמצעות עריכה קצבית ומוזיקה טובה. דויד ויברג ממש נחמד בתפקיד בחור נבון אך מבולבל שמתקשה להחליט מה הוא רוצה לעשות בחייו, ולכן הוא כמעט וטרינר, כמעט ארכיטקט ועוד שאר כמעטים מועילים. וגם לאיוור ויקלנדר יש רגעים טובים כשתיין הזקן שמצטרף לחגיגה.

השורה התחתונה: קומדיה חביבה שיכלה להרוויח מתספורת של 30 אחוז