"האיש שרצה לדעת הכל": הקורא הטוב הוא הקורא שמדחיק

הספר השלישי והנפלא בסדרת החוקר אברהם אברהם של דרור משעני מעודד את הקורא לא למהר להבין הכל

דרור משעני. צילום: ינאי יחיאלי
דרור משעני. צילום: ינאי יחיאלי
3 ביוני 2015

"האיש שרצה לדעת הכל", הספר השלישי בסדרת החוקר אברהם אברהם של דרור משעני, מסופר משתי נקודות מבט. הראשונה היא של אברהם עצמו, כעת ראש אגף חקירות בחקירת הרצח הראשונה שלו. הנרצחת היא קורבן אונס שנפתר, ולחץ רב מופעל על אברהם למצוא את הרוצח בהקדם. נקודת המבט השנייה היא של מלי בנגטסון, קורבן אונס אחר, שבעלה לא מוצא מנוח לנפשו מאז האונס.

קריאת סיפור בלשי היא פעמים רבות תחרות בין הקוראים לבלש מי יפתור ראשון את התעלומה. משעני מבליט את העמדה ההפוכה – הרצון לא לדעת. המשותף למלי ולאברהם הוא התעלמותם או חוסר רצונם להכיר במשהו שהיו צריכים לדעת. הידע חולף בשולי תודעתם אך הם לא שמים לב.

"הכל יכול היה לקרות אחרת אילו התבוננה בקובי יותר באותן שעות", נאמר על מלי בפתיחת הספר. אבל זו האשמה לא מוצדקת. זה לא כישלון לשים לב לפרטים, אלא הצלחת התודעה לדחוק הצדה את מה שמאיים על תמונת העולם. האקדח המופיע כבר במשפט הראשון יכול להיות או סיבה לפחד או מקור לתחושת ביטחון.

"האיש רצה לדעת הכל" מאת דרור משעני
"האיש רצה לדעת הכל" מאת דרור משעני

מול פעולת ההדחקה עומד, כמו בכל סיפור בלשי, הרצון לדעת הכל. אחד הדברים שעושים את אברהם אברהם לדמות מעניינת הוא המיזוג בין שני היסודות הללו. לצד ההדחקה, העובדת אצל אברהם כמו אצל כל אדם, קיים גם מה שדחף אותו להיות בלש. הוא נעשה בלש לא רק כדי להציל אנשים מצרה, אלא גם כדי לדעת, לדעת הכל. מאז שהיה ילד חלם להיות במשטרה בגלל ההתמכרות שלו לספרי בלשים והתחושה שלו שהוא יכול להוכיח שהם טועים ושהאנשים שהרשיעו היו חפים מפשע.

כמו בספרים הקודמים בסדרה, משעני מזמין אותנו להתבונן גם על הספרות הבלשית עצמה ועל המנגנון שאנחנו מפעילים כשאנחנו קוראים סיפור בלשי. לשני אנשים אין קול בספר – לנרצחת ולמי שאנס אותה ויושב בכלא. משעני מעלה את האפשרות שאולי המורשע חף מפשע, והספק מנקר בלב הקוראים עד סוף הספר. הם צריכים להכריע למי להאמין, לנאנסת או לאנס. משעני לא נותן להם קול, ולא במקרה.

הסיפור הוא תחליף למציאות, אנחנו מספרים או קוראים את מה שאנחנו לא יכולים להיות. כמו אברהם, שכתחליף להצלת אנשים מפענח את סיפורם. לצד הרצון לדעת הכל אנחנו מדחיקים את מה שמאיים עלינו, את מה שמערער את העולם. ההדחקה היא אנושית, והרצון לדעת הכל הוא היבריס – ניסיון להידמות לאלוהים. הקורא הטוב, לפי משעני, הוא הקורא שמדחיק, שלא שם לב לכל הפרטים, שנותן לסופר לומר לו את מה שברצונו לגלות ומניח למה שאי אפשר לדעת. לעומתו הקורא הרוצה לדעת הכל, המפענח את מה שהסופר הסתיר, הוא מעין פושע שכופה על הסיפור את כוח רצונו ואונס את הסופר לתת לו את מה שהוא רוצה.

השורה התחתונה: איך לקרוא סיפור בלשי