הרוח נושבת קלילה

תרגום חדש ומוער ל"הרוח בערבי הנחל", יצירתו הקלאסית של קנת גרהם, הוא הזדמנות טובה לחזור לספר השנון והביקורתי

22 בספטמבר 2013

קצת יותר מ־100 שנים עברו מאז צאתו לאור של "הרוח בערבי הנחל", והוא עדיין נחשב לאחד מספרי הילדים האהובים, השנונים והפרועים ביותר שנראו בספרות האנגלית. קנת גרהם – שהיה סופר מוערך מאוד כבר בזמנו וילד נצחי הכלוא בעולם אורבני ותעשייתי – המציא את עלילותיהן של החיות המתגוררות באזור הכפר כסיפורים לפני השינה לבנו היחיד. בשלב מסוים החליט גרהם לרכז את כל המעשיות בספר, וכך זכו ארבעת החברים – חפרפר טוב הלב, נברן המשורר הנמרץ, גירית המנומנם ומר קרפד השחצן – לתהילת עולם בלבם של ילדים ומבוגרים כאחד.

"הרוח בערבי הנחל" הוא ספר מיוחד במינו שניחן בתמימות ילדותית לצד ביקורת חברתית ואחריות סביבתית. הוא הזוי, מצחיק ומבולבל ועם זאת הגיוני לחלוטין, מסוג הספרים שמציתים את הדמיון ומהלכים קסם על הקורא. יוצרים רבים הושפעו ממנו, בהם א"א מילן (מחברו של פו הדב) וסיד בארט האגדי שכתב את רוב אלבומיה הראשונים של פינק פלויד. הספר תורגם לעברית כמה פעמים, ולאחרונה התפרסם לראשונה במהדורה המוערת בתרגומו של יניב פרקש אשר הוסיף לה גם הערות משלו. פרקש (40) מספר על הרלוונטית של הספר גם ממרחק של מאה שלמה ועל הצורך במהדורות מוערות כדי לספק את הסקרנות הבסיסית של הקורא.

למה בעצם צריך ספרים מוערים?

"לשאול למה צריך ספרים מוערים זה קצת כמו לשאול למה צריך לינקים בעמודי אינטרנט. הטקסטים שאנחנו קוראים – אם על נייר ואם על המסך – מעוררים בנו באופן טבעי כל מיני שאלות. באינטרנט יש דרך מאוד פשוטה להשביע את הסקרנות הזאת. אבל בספרים – לפחות כשקוראים אותם על הנייר ולא בקינדל או באייפד – האפשרות היחידה היא הערות בשולי הדף".

האיש והנחל. קנת גרהם
האיש והנחל. קנת גרהם

האם לדעתך התכנים הביקורתיים המועלים בספר עדיין רלוונטיים לתקופתנו?

"ביקורת מעמדית היא תמיד רלוונטית, גם אם אדונים ומשרתים בנוסח הבריטי הישן כבר אין במקומותינו. אני חושב שכולנו יודעים מה זה להסתכל על מישהו מלמעלה וגם מלמטה, אני מניח שכולנו חווינו את זה משני הכיוונים. בסופו של דבר זה ספר אנושי מאוד (למרות גיבוריו החייתיים), והאנושות לא ממש השתנתה. גם עניין התיעוש המשתלט הוא עוד רלוונטי. אני לא יודע מתי נוסדו התנועות הירוקות של ימינו, אבל קנת גרהם ודאי היה נחשב היום ירוק, וסדר היום הזה מעולם לא היה רלוונטי יותר. קצב החיים רק הולך ונעשה מהיר יותר, ולכן גם כאן מובן שהביקורת רלוונטית מתמיד. בהקשר הזה אני אוהב להביא ציטוט מניטשה, שכותב ב'המדע העליז' איך האדם כבר לא יכול לאכול את ארוחת הצהריים שלו ברוגע בגלל מוסר העבודה האמריקאי שהדביק את כל אירופה ב'בהילותו עוצרת הנשימה' ועכשיו – אנחנו מדברים על 1882! – 'אדם חושב ועיניו בשעונו, כשם שהוא אוכל בצהריים ועיניו בעיתון הבורסה. אדם חי כאילו עלול הוא בלי הרף לאחר משהו'. אני לא רוצה לחשוב מה קנת גרהם היה חושב על דואר אלקטרוני, על האייפון או על טוויטר".

מהו סוד קסמו של הספר בעיניך?

"בשבילי הוא היה מצחיק ולפרקים גם מרגש ובעיקר לגמרי לגמרי הזוי – בגלל החיבור הבלתי אפשרי בין העולם האנושי לעולם החייתי שמתבצע בלי תיווך של פטנטים כמו יקום חלופי או כשפים. יש חברה אנושית, ובצדה חיה עוד חברה אנושית, אבל של חיות; והגדלים היחסיים פשוט לא מתאימים ובכל זאת הספר עצמו מתייחס למציאות הזאת בשיא הרצינות. כלומר, מבחינת הדמויות אין שאלה אם הקרפד יכול לנהוג במכונית רגילה ולרתק את הנוסע שלצדו אל המושב בנעיצת מרפק ולהתחפש לכובסת. כמו מין הנחת יסוד כזו שעכשיו נשחק גולף אבל עם כדורסל ולא עם כדור גולף, ובלי שמץ מודעות עצמית. זה כמובן יוצא מאוד מבדח מבחינת הקורא, אבל מצד הדמויות נדמה שהן חיות בסרט, במין טריפ תמידי".