"איש מבוקש מאוד": פרידה מאכזבת מפיליפ סימור הופמן

מעריציו של פיליפ סימור הופמן לא ירצו לזכור אותו כפי שהוא מופיע ב"איש מבוקש מאוד"

"איש מבוקש מאוד"
"איש מבוקש מאוד"
14 באוגוסט 2014

סוכן הביון הגרמני גונת'ר (פיליפ סימור הופמן) וסגניתו אירנה (נינה הוס) עוקבים אחרי עורכת הדין אנבל (רייצ'ל מקאדמס). כשהם מבחינים בה ברחוב, אירנה שואלת את גונת'ר אם הוא נמשך אליה, והוא משיב "היא לא הטיפוס שלי". "מה הטיפוס שלך?" מקשה אירנה. "את הטיפוס שלי", הוא אומר, ומחבק אותה כדי שאנבל לא תבחין במעקב. המבט העגום על פניה של אירנה מגלה שהיא משתוקקת לחיבוק אמיתי. הסצנה האופיינית כל כך לסרטי ריגול קלאסיים היא היחידה בסרט שמציצה לרגע לחייהם הפרטיים של הסוכנים המסורים, והיא מעוררת תהייה משום שהוס ומקאדמס הן בדיוק אותו טיפוס – יפהפיות בלונדיניות דקות גזרה, עדינות תווים וכחולות עיניים. האם חוסר ההתאמה הבולט בין הנאמר לבין הנראה הוא תוצאה של פספוס בליהוק, או שמא זו הדגשה מכוונת שהפלרטוט של גונת'ר חסר תוכן משום שאין לו חיים מעבר למקצוע? כך או כך, העיבוד האחרון לספר מאת ג'ון לה קארה לוקה באפיון דמויות בנאלי ולא מספק, ובשל כך הוא נטול הד רגשי.

הופמן שמן ומוזנח מתמיד בתפקיד ראש יחידת ביון סודית שהוקמה אחרי פיגועי ה־11 בספטמבר במטרה לאתר תאי טרור מוסלמיים. עכשיו הם עוקבים בעיר הנמל המבורג אחר מהגר צ'צ'ני בעל זקן ארוך ועבר חשוד (גריגורי דוברינין) ועורכת דין יפת נפש שנרתמה לעזרתו, ובמקביל מנסים לאתר לאן הולך הכסף שעובר דרך ידיו של פרופסור מוסלמי מתון לכאורה. בתווך נמצא בנקאי גרמני מפוקפק (ווילם דפו). היחידה משתדלת לפעול בזהירות ובאחריות, אך המשטרה נושפת בעורפה כמו פר בזירה, וגם נציגה של השגרירות האמריקאית (רובין רייט) בוחשת בעניינים. כדרכו המחושבת של גונת'ר, סיפור החקירה מתקדם לאט ומותיר לנו זמן לבחון את יחסינו המשתנה לחשודים בלי להפעיל עלינו מניפולציות בולטות (פרט לליהוק של דוברינין, שאחרי גילוח הזקן נראה כאליל בנות). כל זה מעורר הערכה ומעניין למדי, אבל המתח אינו חד דיו. הקצב המדוד משתנה בבת אחת בסוף המצוין של הסרט, ששומט את הקרקע מתחת לרגלינו ומנסח אמירה דרמטית ופוליטית עזה.

זה לא ייזכר כאחד מתפקידיו הגדולים של הופמן המנוח, שימים ספורים לפני מותו נכח בבכורה העולמית של הסרט בפסטיבל סנדנס. נדמה שהופעתו מסתמכת בעיקר על מראהו המוזנח ועל המבטא הגרמני שאימץ (בניגוד לעמיתיו), והיא חסרת עומק. גם המבורג העשירה נראית כאן עלובה ולא מזמינה. אנטון קורבין ("קונטרול") בחר לצלם את הסרט באתרים כעורים ומנוכרים שתורמים לאווירה הקודרת. את אירופה הקלאסית והזוהרת מוצאים היום בעיקר בסרטים של וודי אלן.

בשורה התחתונה: הופמן אינו במיטבו במותחן ריגול רציני וראוי, ולא מלהיב