עסקית משתלמת

מכתבים הנכתבים ביד ומוצפנים במעטפה, מה שמעניק להם מידה של מסתוריות וציפייה מרגשת, כמעט אבדו מהעולם. כזכור, ב"היא" של ספייק ג'ונז הגיבור הבודד עובד בחברה שמספקת "מכתבים יפים כתובים ביד" (ובעצם מודפסים במחשב) – שימור אשלייתי של אותה מסורת רומנטית. היום, כדי לגולל סיפור על חליפת מכתבים אמיתית, הקולנוע צריך לחזור לעבר או לפחות לנסוע לארצות רחוקות (מנקודת מבטו של הצופה המערבי) שם נשמרות מסורות ישנות. זה לא שבהודו, מרכז האאוטסורסינג העולמי, לא שמעו על אימייל ו־SMS.

הבמאי ריטש בטרה, שזה סרטו הארוך הראשון, לא יצא לדרך במטרה לעשות סרט מכתבים רומנטי שיכבוש את פסטיבל קאן. כוונתו המקורית הייתה ליצור סרט תיעודי על מסורת אחרת, בת יותר ממאה שנה – השיטה הייחודית של העברת קופסאות אוכל במומבאי. במסגרת התחקיר הוא עקב אחרי עבודתם של שליחים על אופניים, שאוספים מדי יום את ארוחות הצהריים החמות שהכינו עקרות הבית ודואגים להעבירן לבעליהן בבנייני המשרדים, ושמע סיפורים שהציתו את דמיונו.

כך נולד תסריט על אילה, אם צעירה (נימראט קאור) שבניסיונה לעורר מחדש את אהבתו של בעלה המנוכר היא מכינה לו ארוחת צהריים טובה במיוחד. אלא שבדרכה אליו, קופסת האוכל מועברת מיד ליד ומגיעה בטעות לידיו של סאג'אן, אלמן מתבודד בגיל העמידה (הכוכב הבוליוודי ירפאן קאן הזכור מ"חיי פיי"). למחרת, אחרי שגילתה את הטעות, האישה הזנוחה מצרפת לאוכל מכתב, וכך מתחילה תכתובת יומיומית בינה לבין הגבר האלמוני שנהנה ממטעמיה, ובין שני האנשים הלא שמחים מתפתחת ידידות עם ניחוח רומנטי.

המודל העלילתי של הסרט הוא הקומדיה הרומנטית הקלאסית מ־1940 "החנות מעבר לפינה" (ברימייק "יש לך הודעה", המכתבים הפכו לאימיילים), אבל בטרה מצליח לרענן את התבנית וליצור סרט אנושי, עדין, מלא ערגה ומקסים בתכלית – אי של אינטימיות בתוך ההמולה. לכל אחד מהגיבורים יש סיידקיק שאחראי על ההומור הכובש של "לאנץ' בוקס". לאילה יש דודה בלתי נראית המתגוררת בקומה מעל ומחלקת עצות סבתא דרך החלון ואילו סאג'אן נאלץ להתמודד עם מתלמד ידידותי יתר על המידה (נווזדין סידיקו), שפולש לחייו ברוח וצלצולים. אחד המהלכים היפים של הסרט הוא האופן שבו דמויות המשנה הקומיות (גם זו הבלתי נראית) עוטות בהדרגה רבדים נוספים ומתברר שהן נושאות צער משלהן.

התסריט פיקחי ופיוטי ומאפשר לשחקנים להגיש הופעות נהדרות, המפצות על השפה הקולנועית הבסיסית. קאן ממעיט לדבר והופעתו היא רקמה מעודנת של מבטים. כשהוא צופה בקלטות וידיאו של סדרת טלוויזיה ישנה שמזכירה לו את אשתו, הסרט מוסיף לסל הדימויים עוד אמצעי תקשורת שחלף מן העולם. וגם השליחים שהתניעו את הסרט מקבלים את הרגעים שלהם, במסעם המסוכן בכרך הצפוף והסואן.

השורה התחתונה: פנינה רומנטית פקחית שובת לב