האלכימיסט: הדי.ג'יי של אמינם מסמפל את ישראל

באלבום הביטים שהוציא בשבוע שעבר, "Israeli Salad", מסמפל המפיק הותיק עשרות שירים ישראלים, בין היתר את כוורת, עוזי פוקס ומתי כספי. אבל הוא לא היחיד שגילה את הסמפול העברי. מי סימפל את המכשפות, מי נדלק על עופרה חזה ואיזה שיר ילדים של אילנית הפך לאנדרגראונד ראפ?

עטיפת האלבום "סלט ישראלי" של The Alchemist
עטיפת האלבום "סלט ישראלי" של The Alchemist
2 ביוני 2015

בשבועות האחרונות אנחנו זוכים לראות פריחה מחודשת של ההיפ הופ הישראלי. שירים חדשים, מצליחים ומוצלחים להפליא של נצ'י נצ', טונה וקפה שחור חזק, יחד עם פרויקטים מתקרבים של חסיד, פלד, זי קיי, הסופרגרופ "הקבינט" ועוד, מראים על מגמת חיובית של חזרתו של הז'אנר למיינסטרים, מינוס המניירות הפוזאיסטיות של העבר. אבל עכשיו הסצינה המוזיקלית הקטנה הזו מקבלת חיזוק מפתיע.

המפיק המוערך The Alchemist נמצא כבר מעל לעשור בליגה של הגדולים. הוא הפיק בעברו לראפרים ידועים ומוערכים כמו נאס, קול ג'י ראפ, ליל ויין, סנופ דוג, סייפריס היל וכיום מטפח ועובד עם דור הצעירים המבטיח, נגיד ארל סווטשירט, אקשן ברונסון, אב-סול ועוד. בין כל זה הוא מוצא זמן להיות הדי.ג'יי הקבוע של אמינם מזה עשור. אבל בתכלס, בבית קוראים אלן ממן, בן לאב ישראלי שירד מהארץ.

ואכן, מדובר בילד טוב ירושלים שמדי פעם קופץ למולדת של אביו. בין אם זה ביקור משפחתי ובין אם זה ביקור מקצועי (כפי שעשה לפני כשנה כאשר תקלט בערב מצוין בפסאז'), ממן עושה מה שכל מפיק הגון נוהג לעשות ומסתובב בחנויות תקליטים במטרה למצוא את ברייק הזהב. אחרי שחזר לביתו בהוליווד עמוס המוני תקליטים ישראלים, אי אז ב-2011, הוא החל לבנות מחלקם ביטים לאלבום המוקדש לסמפולים ישראלים. רק כאשר חזר לישראל בשנה שעברה נזכר באותו פרויקט מוזר. שבוע שעבר האלבום, שנקרא "Israeli Salad", יצא לאוויר העולם. אלבום ביטים אמריקאי שלם שבנוי אך ורק מסמפולים בעברית.

במסגרת 20 הקטעים הקצרים של האלבום, הנעים בין דקה ל-3 דקות בלבד, אפשר למצוא עשרות סימפולים ישראלים מפורזים – כחלקם כקטעים אינסטרומנטלים המהווים בסיס לביט וחלקם סתם כקטעי סאונד ווקאלים שמשובצים לאורכו כמיטב מסורת הביטמייקרים, כפי שהנציח ג'יי דילה ביצירותיו. עם שמות שירים משעשעים כמו "Bone Thugs N' Haifa" או "Za'Atar Smoke", הקשר הישראלי בולט מתמיד.

בין השירים שמסומפלים באלבום, ניתן למצוא את השירים "ילדונת" של עוזי פוקס (בקטע "Meduza"), "זמר אהבה לים" של אריק איינשטיין (בקטע "Collage, Pt. 4: Sunset"), "מקום לדאגה" של מתי כספי (ב-"The Type"), קטע הדיסקו הנדיר "Ya Shabab!" של אבו חפלה אורקסטרה ("Yala Yala"), את השירים "סיפור הארון" ו-"למרות הכל" ("Turn This Shit Up, Pt. 1") של כוורת ואיך לא – סימפול בולט ביותר של "עושה שלום במרומיו" (כנראה בגרסתו של יגאל בשן) שבשיר "Shalom Alechem" הופך לביט שובר צוואר בידיו של האלכימיסט.

(עדכון 3.6) ורק שבוע לאחר יציאת האלבום יוצא פרויקט בהשראתו. הראפר המבטיח Saga מטורנטו, שפועל בעיקר בברוקלין, לקח 8 משירי האלבום של האלכימיסט והקליט עליהם בתים – בכל הפך את האלבום האינסטרומנטלי ל-EP ראפ מלא ומהנה במיוחד. לסגה עצמו אין זיקה ישראלית כלשהיא, אבל נדמה שהביטים המזרח תיכוניים של האלכמיסט משכו את אוזנו, מה שהוביל אותו לראפרפ לצלילי כוורת. להאזנה ל-EP:

ובחזרה לאלבום עצמו, שזוכה לתגובות מצוינות בחו"ל, המכיל עוד זווית ישראלית מעניינת מאוד. העטיפה המאוד דומיננטית שלו, הכוללת חיבור דימוי שמחבר בין אישה כורעת ואבוקדו חתוך, אויירה ע"י אמן הגרפיטי Unga מהקולקטיב החיפאי Broken Fingaz. החיבור, כפי שתיאר אלכימיסט כשהתארח בתכנית הרדיו "ג'יגה ג'וס" מהרדיו הבינתחומי, קרה כאשר ראה קומיקס שיצר אונגה בשירותים של הביטמייקר Samiyam, אותו קיבל במתנה ממיכאל כהן (כהן@מושון).

זה הוא לא הקשר היחיד בין השניים – שכן גם כהן התחפר בעברו בין תקליטים ישראלים רק כדי לצאת עם אלבום על טהרת הסימפולים. תחת שם המפיק שלו, CohenBeats, הוציא בשנת 2012 המפיק והראפר אלבום ביטים המכיל יותר מ-30 סימפולים משירים ישראלים, תחת השם ההולם "חלב ודבש volי1".

והוא לא היחיד. אלבומם היחיד של סופרגרופ הראפ שאטגאנז (שי360, אורטגה, טונה) גם בוסס על לופים של שירי המולדת, משירי אריק איינשטיין, שלום חנוך ועד המכשפות. הפעם, בניגוד לאלכימיסט וכהן, לביטים הוצמדו בתים של הראפרים המצוינים, מה שהוביל ליצירה רפלקסיבית, מעניינת ומהנה של ראפ שנטוע בהיסטוריה המוזיקלית שעליו הוא בנוי.

גם יוצר הביטים הותיק דיגיטל_מי יצר בעבר מיקסטייפ בשם "מסיבה ישראלית" ב-2008, אשר אמנם נמצא רק באיכות נמוכה ברשת, אבל מבוסס כולו על עיבודי היפ הופ וביטים מעוקמים הבנויים משירים ישראלים בלבד. את הטייק-אוף הנהדר שלו על "ואיך שלא" של אריאל זילבר חובה לבדוק.

אך לא רק לישראלים ובני ישראלים יש משיכה למוזיקה המקומית בכל הנוגע לסמפולים. זה אמנם נדיר עד כמעט ולא קורה, אבל כן נשמעו מקרים בהם מוזיקה ישראלית סומפלה שלא במסגרת שיר ראפ ישראלי – דווקא במולדת הז'אנר, גם ע"י אנשים שלא אוכלים סלט ישראלי.

למעשה, המקרה הראשון בו סומפל שיר מארץ הקודש קרה הרבה לפני שהיה בכלל סממני היפ הופ בארץ. בשנת 87 הופקדו צמד המפיקים הבריטיים קולדקאט על הפקת הרימיקס לשיר "Paid in Full" של צמד הראפ אריק בי & ראקים, אז צמד צעיר עם אלבום בכורה, היום אגדות בז'אנר. קולדקאט, בתור אירופאים מתוחכמים שהם, הכירו את אלבום השירים בתימנית של עפרה חזה, שבאותה התקופה החלה לפרוץ בחו"ל, ואהבו מאוד את הביצוע שלה ל"אם ננעלו".

הסימפול הזה היווה מהפיכה לא רק בקריירה של עופרה, שהמחירות שלה קפצו בחו"ל והפכו אותה להבטחה של ממש גם באמריקה, אלא גם בהיסטוריה של הז'אנר. הכנסת המוטיב המזרח תיכוני לתוך הביט הדיי מונוטוני דחפה את רמת ההפקות בדיוק בעת תור הזהב שלו.

מאז אמנם לא נראה סימפול משמעותי כל כך, למוזיקה העברית ולהיפ הופ, אבל כן היו נסיונות כאלו או אחרים. נגיד הראפר קאניבוס, שלתקופה מסוימת בשנות ה-90 נחשב להבטחה הגדולה של עולם הראפ, שנייה לפני שהפך לאכזבה הענקית של עולם הראפ. באלבומו השלישי, אחרי שכבר היה ברור שאגדה הוא לא יהיה, בחר הראפר בביט עם אווירה ג'מייקנית קופצנית ותופים הולמים שהכיל סימפול של לא אחר מהשיר "אדון עולם" של עוזי חיטמן בפיצ' גבוה בסגנון שהפך למזוהה עם קנייה ווסט.

האווירה הכלייזמרית אולי משכה את מפיקי הקטע של קאניבוס, אבל רק אדון עולם עצמו יודע מה משך את לייבל הראפ העצמאי QN5, בהם הראפרים סאבסטנשואל ולאסט אמפרר, להגיע לשיר "בשנה הבאה" של אילנית.

הקיצוץ של הסימפול אמנם הופך את זה לקצבי, אבל ברגע שמתחיל ה"לה לה לה" המוכר לכל ילד ישראלי, אנחנו שואלים את עצמנו איזה עוד שירים של נעמי שמר יסיימו יום אחד בתור שירי ראפ.

ואולי הסמפול היפה הוא דווקא הלא צפוי ביותר, ועם זאת זה שהכי מתאים. הראפר האלטרנטיבי עדן, גם הוא בן להורים ישראלים, לא התלהב מהמוזיקה שהוריו אהבו. אבל כאשר חיפש סימפולים לאלבומו השני והמופלא, Beauty and The Beat, הוא נתקל בשיר אחד מופלא שהצליח להסתנן לסופו של האלבום.

לא ברור אם עדן אפילו יודע מה אומר איינשטיין בשיר "כהה כהה", אבל הבחירה לסיים בביט הנפלא שמבוסס על השיר את אלבומו התגלתה כמושלמת. ברגע שעדן מסיים להמטיר את הראפ הממולמל שלו משתחרר הביט, ומקור הסמפול מתגלה. זה רגע שבו כל ישראלי נדלק, שומע את קולו הערב של איינשטיין, ומבין כמה יפה יכול להיות סימפול. מאלכימיסט, דרך כהן ועד עדן, היכולת לזהות פוטנציאל, לשאוב אותו משיר ישראלי נושן ולהפוך אותו לזהב חדש היא התגלמות האמנות הפוסטמודרנית. ואולי בעצם סתם צריך ביט טוב.