אדום לוהט: הדברים שגרמו לעולם להתאהב בלואי סי.קיי

סטנד־אפ

לאורך שנים הביטוי "סטנד־אפ" העביר צמרמורות באנשים רבים, בעיקר כאלה שמעדיפים לא לבלות את הערבים שלהם במועדונים צפופים ולספוג עלבונות מאדם עם הפרעת אישיות שעומד על במה. ובהתאם, קומיקאי שבמקום לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר ולהצליח, העדיף לעשות את הקומדיה שלו חכמה ופילוסופית, נאלץ להסתפק בסצנה הקטנה והאיכותית שמתקיימת כבר שנים בניו יורק, ושממנה קשה מאוד לפרוץ. כשסי.קיי הצליח לעשות זאת, הוא חשף לעולם גם קומיקאים נוספים מהמילייה שלו, והחייה מחדש את התחום כולו. גם בארץ אפשר לזהות את ההתעוררות הזאת. תום יער, למשל, עד לפני כמה שנים קומיקאית שלא ממש דיברה לקהל של שלום אסייג, רכבה בחוכמה על הגל הזה ובעקבותיה קמה סצנת סטנד־אפ קטנה ואיכותית בגבולות העיר, שלאט לאט פורשת זרועות גם לשאר הארץ.

הגבר הלא מאצ'ו

סי.קיי הוא מסוג הגברים שבריונים מאצ'ואיסטים אמריקאים אוהבים להחטיף להם מכות, אבל משום מה, הקהל האמריקאי מקבל אותו בחיבוק ובחיבה. אולי זה מכיוון שהוא מעז להיות כל מה שהם מפחדים: גבר שלא מגדיר את עצמו באמצעות תבניות מגדריות קלישאתיות. הבנות שלו הן מרכז חייו, הוא מנומס, קצת חסר ביטחון, רומנטיקן חסר תקנה ולא אגרסיבי כשזה מגיע לקבלת החלטות.

אנטי־טלוויזיה

במקרה של "לואי", ללא ספק המדיום הוא אינו המסר, אלא רק דרך להעביר אותו. השפה של התוכנית היא קולנועית, לא טלוויזיונית. כל אחד מהפרקים של "לואי" יכול לעמוד בפני עצמו כסרט קצר וככזה, מצליח להותיר מאחוריו מחשבה מנוסחת היטב שאפשר לדון בה שעות. כשלינה דנהם פרצה עם "בנות", היא לא הסתירה את חיבתה הברורה ל"לואי", ובפרק אחד אפילו הייתה העתקה ממש ברורה של השפה ה"לואית" (עונה 2 פרק 5, למתעקשים). מאז היא הצליחה לפתח שפה משלה, אבל ההשפעה של "לואי" על דנהם היא רק ההתחלה, וסביר להניח שבשנים הקרובות נראה את הטלוויזיה הולכת יותר ויותר לכיוון הקומדיה הקיומית והמהרהרת. אפילו בארץ כבר יש לנו את "רון".

טיפול מקורי באחר

האקסית ואם ילדיו של דמותו של סי.קיי בסדרה היא אישה אפרו־אמריקאית. הילדות שלו – בלונדיניות. המיינד פאק הזה מכניס את הצופה לסחרחורת של שאלות: איך זה יכול להיות? למה זה בכלל מפריע לי? האם אני גזענית? אבל אין כאן עניין של ביקורת חברתית מורכבת, אלא פשוט בחירה בשחקנית שהתאימה לתפקיד. איך מסבירים את אי הדמיון בינה לבין הילדות? לא מסבירים, למי אכפת. סי.קיי סומך על הצופים שיהיו פתוחים מספיק כדי לזרום. אך הטיפול שלו במיעוטים או במגוון אנושי לא מסתיים שם. הדמויות שלו והרגישות שבה הוא כותב אותן מאפשרות הצצה נוגעת ללב לנקודות מבט של שלל סוגי אנשים שלא מקבלים טיפול מחמיא בתרבות הפופולרית: נשים שמנות, הומלסים, סכיזופרנים, מהגרים, ילדים או פונדקאיות.

הקומדיה האקזיסטנציאליסטית

זו כנראה הסיבה שבזכותה "לואי" הצליחה להפוך לכל כך פופולרית, כנגד כל הסיכויים. זה לא מובן מאליו שהמיינסטרים האמריקאי אימץ גבר שמנמן שמתהלך בגב שפוף בניו יורק, ודרך עיניו הצלחה אישית וכלכלית נחשפת במלוא עליבותה, במקום להיות דוגמה ומופת לערך העליון של האומה. אבל הקומדיה של סי.קיי נוגעת במשהו כל כך אוניברסלי, איזשהו משבר קיומי כל כך בסיסי, שאפילו כשהוא מדוברר על ידי גבר לבן בגיל המעבר, כל אחד יכול להזדהות איתו. לואי הוא המכנה המשותף הגבוה ביותר של האנושות.

רומנטיקה

יכול להיות שזה חומק מעיניהם של הצופים שאינם רומנטיקנים עד העצם, אבל איש לא מסתכל על אהבה כמו סי.קיי: בעיניים גדולות, נוצצות ומוקסמות. אם זה דייט שנמשך לילה שלם ושיאו מתרחש תוך כדי ארוחת טעימות בעמידה בדלי ניו יורקי, אם זו מערכת יחסים עם אישה שאינה דוברת אנגלית או תשוקה עמוקה וכנה לידידה קרובה, לואי יודע לאהוב כפי שכל אחת ואחד ודאי היו רוצים שיאהבו אותם.

אבהות

כמו במציאות, גם בסדרה יש לסי.קיי שתי בנות. וכמו בחיים, גם בסדרה יש להן השפעה גדולה על הקומדיה שלו. כשהוא רואה את העולם דרך העיניים שלהן לפתע לא הכל שלילי, פתאום יש מקום לנאיביות, לאופטימיות ולזווית ראייה מעט מוזרה ומאוד משעשעת. האבהות של סי.קיי היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלו ומתהליך קבלת ההחלטות שלו. ואף שהוא קצת מיואש מהקיום, הוא לא לבד ולא מרגיש לבד, ובזכות הבנות שלו הוא מוצא הומור במקומות לא צפויים.

לואי, yes Comedy, רביעי (29.4) 22:00