לידתו של הערפד היהודי: "ג'ודה" של ציון ברוך בדרך להפוך לסדרה מרתקת

הערפד תמיד היה כר פורה לעיסוק ביצרים מודחקים ומיניות, והסדרה החדשה, בבימויו של מני יעיש ובכיכובו של ברוך, מוסיפה לו גם רבדים של מיסטיקה יהודית. אם הם יתמקדו יותר בעלילה ופחות באסתטיקה, עשוי לקרות כאן משהו גדול

ג'ודה
ג'ודה
30 באפריל 2017

כמו הגיבורים שלו, גם ז׳אנר הערפדים מסרב למות. כמעט מאה שנים חלפו מהרגע בו הופיע ערפד לראשונה על מסכי הקולנוע, ב״נוספרטו״ מ-1922. מאז חווה הז׳אנר תקופות סדירות של גאות ושפל, ובדיוק כשחשבנו שהתפזרו אדוותיו של הגל האחרון עם סיומה של ״יומני הערפד״, מתנפצת עלינו סדרת ערפדים חדשה. פרי עטו של ציון ברוך ובכיכובו, ״ג׳ודה״ מבקשת להביא לצופים הישראלים את סיפורו של הערפד העברי הראשון.

סדרת ערפדים של ציון ברוך נשמעת כמו מתכון בטוח ללהיט ענק, והחיבור עם הבמאי המוערך מני יעיש (״המשגיחים״, ״אבינו״) הופך אותה לאטרקטיבית גם עבור אלו שעבודותיו של ציון ברוך אינן בדרך כלל בחירתם הראשונה. ובאמת, ״ג׳ודה״ מתגלה כסדרה מוצלחת, גם אם היא לא מהודקת לחלוטין ונוטה להתפזר במקומות בהן יועיל לה דווקא מיקוד. המפגש של ברוך, שמזוהה בעיקר עם ניסיונו הקומי, ושל יעיש, שמגיע מרקע של סרטי פשע אלימים, עם ז׳אנר הערפדים מתנקז לנקודה אחת: אמונה.

>> 20 הסדרות הישראליות הגדולות בכל הזמנים

נראה שציון ברוך טומן לצופים מלכודת: במסווה של קומדיית פשע קלילה אך אלימה ומלאת אפקטים, הוא מבקש לדון בסוגיות שנוגעות לו באופן אישי. ברוך מגלם את יהודה, עבריין צעצוע שעושה את כספו מהימורים ומבזבז אותו על נשים ואלכוהול. לאחר שהוא מנצח משחק פוקר גורלי בקזינו ברומניה, הוא נופל קורבן לצעירה יפהפיה (אנסטסיה פיין) שמתגלה עד מהרה כערפדית. היא מגיעה לחסל אותו, אבל יהדותו משבשת לה את התכניות והוא הופך כמוה, לערפד. ״מרוב שלא היתה לו אמונה, לא יכולתי לזהות שהוא יהודי״, היא מסבירה לאחיה את הטעות. גם מי שלא מאמין לא מפחד, אבל דווקא כן נענש.

דמותו של הערפד היתה אפופה מאז ומעולם בסימבוליזם. ברם סטוקר התייחס לספרו ״דרקולה״ כאל אנלוגיה למאבק בין טוב לרע, ולאורך השנים הפכה דמות הערפד מזוהה יותר ויותר עם ריסון והדחקת היצר המיני. דמותו של יהודה יונקת משתי המסורות האלו, אבל מכניסה לתמונה גם אלמנטים מעולמות המיסטיקה היהודית והקבלה. כבר בפרק הראשון מתבררת זהותו האתנית של יהודה כקריטית לעלילה, ואם ימשיכו יעיש וברוך להתעמק במשמעויות שלה, ״ג׳ודה״ יכולה להפוך לסדרה מרתקת.

נכון לעכשיו, ״ג׳ודה״ מנסה להיות יותר אטרקטיבית ופחות עמוקה. יש לה אסתטיקה מוקפדת שמזכירה פרסומות למרככי כביסה, שבאה לתת קונטרה לדם ולאלימות אבל מרגישה כמו פרומו ארוך ומייגע. היא מלאה בפילרים — קטעי מעבר קליפיים — שמשרתים יותר כתצוגת תכלית וירטואוזית של הבמאי ופחות את העלילה, ולא מצדיקים פרק שאורכו שעה. כמו ה״בואו תראו, יש מכות״ של חצר בית הספר, רק על מסך הטלוויזיה ועם השקעה כספית גדולה בהרבה. אין ספק שיש צופים שזה יספיק להם, אבל ל״ג׳ודה״ יש פוטנציאל להפוך למשהו גדול יותר.

קטנה לסיום: בטח שמתם לב שסלבה ביברגל, המגלם את השומר בבניין בו מתגורר יהודה, גילם את אותו התפקיד גם ב״איש חשוב מאוד״ עם יהודה לוי. האם יהודה לוי ויהודה בן חיים הם אותה הדמות? האם הם פשוט מתגוררים באותו בניין? האם הסדרות מתרחשות באותו יקום קולנועי או שפשוט מדובר בליהוק סטראוטיפי של שחקנים ממוצא רוסי?

ג'ודה, ימי חמישי 20:15 ב-HOT3