השאלות הבוערות של השבוע: תקיעות ניינטיז, LOL וביונסה
החרמנות הנסתרת של ביונסה, "החדש של עומרי גורדון" כמקרה מבחן לאובססיה של הטלוויזיה הישראלית לרוקרים והדרך הנכונה לצחוק באינטרנט. כל התשובות שחיכיתם להן
לכבוד עליית הסדרה של עידו רוזנבלום "החדש של עומרי גורדון", הגיע הזמן לתהות – מדוע התסריטאים המקומיים אוהבים כל כך את קלישאת כוכב הרוק החבוטה?
אכן, הטלוויזיה הישראלית באובססיה על רוקרים. זה התחיל עם "תעשה לי ילד", ועכשיו בבת אחת עולות שתי סדרות חדשות שעוקבות אחר מוזיקאים – "אטלנטיקה" ו"החדש של עומרי גורדון". בכולן מוצגת פחות או יותר אותה דמות – כוכב מצ'ואיסטי ורודף שמלות שמתהלך בעיר כאילו הוא מתת האל. כמו הרבה דברים בביצת היצירה המקומית, גם הטלוויזיה שלנו לוקה בסימפטום התקיעות בניינטיז. אז הרוקרים היו לוהטים, הבירה זרמה כמו מים והסצנה המוזיקלית המקומית פרחה. היום – אין דרך יפה לומר את זה – הרוק מת. לפחות הסקס אפיל שלו מת. הלהט האמיתי מגיע מז'אנרים כמו פופ או היפ הופ. האחד מחייב זוהר וחוסר נגישות שלא מתאפשרים במדינה קטנה, והשני גדל בסביבה תרבותית שאצלנו היא נישתית מאוד. לכן נתקענו עם הרוקרים. הארץ כולה מלאה במוזיקאים מתוסכלים ובמוזיקאים מתוסכלים ברוחם (חלקם תסריטאים), שגם כיום ממשיכים לחלום על לאסוף גרופיות בפרילנד שעה אחרי שסיימו סט ברוקסן.
[tmwdfpad]
"איך בכל זאת תצליחו לצפות בסדרות מבלי לגלגל עיניים בכל שורת דיאלוג שנייה? נסו להתעלם מהקלישאות החבוטות, עד כמה שזה קשה, ולשפוט כל סדרה שכזאת כאילו הדמות הראשית בה הייתה עוסקת במקצוע אחר, אולי רלוונטי יותר לתקופתנו. למשל – שף סלב. זה תרגיל מאתגר, אבל הוא עובד, באחריות! כך תוכלו להבחין בין הסדרות הטובות יותר לטובות פחות, ולפנטז על מנת דגיגי ים שוחים בקרם ארטישוק צעיר בזמן שעל המסך מתנגנים שירים בינוניים".
בעוד מיילי סיירוס וריהאנה סופגות ביקורת על כל פטמה שהן חולצות, ביונסה מצליחה להתחמק עם תיאורים לא פחות מפורנוגרפיים בשירים שלה. למה זה קורה?
אולי התופעה הצליחה במקרה לחמוק מהרדאר שלכם, אבל אין דרך אחרת לומר את זה – לביונסה יש פה מלוכלך שהגיע לרמות חדשות באלבומה האחרון. "Drunk in Love", למשל, הוא שיר שמתאר לילה שלם של סקס שיכור בכל חדר בבית הענקי שהיא חולקת עם ג'יי זי (כולל רכיבות על הווד שלו). בשיר "Partition" היא מתארת אינטראקציה בינה לבין גבר שבין היתר עושה "מוניקה לוינסקי" על השמלה שלה. המלכה בי? עם שפיך דביק על שמלתה? ואין איש מרים צעקה? אנחנו כמובן מעודדים חרמנות מכל הסוגים והגוונים, אבל רוב העולם שמרן בהרבה, ואין ספק שזה מוזר שביונסה מצליחה לשמור על מעמדה המלכותי. אז מה הופך אותה לפרה קדושה עבור האומה האמריקאית והעולם כולו?
ובכן, באחד המערכונים ב"סטרדיי נייט לייב" אמר שחקן שגילם את דמותו של ג'יי זי, שביונסה לא יכלה להגיע כי "היא בדיוק מצלמת קליפ לסינגל חדש ואגרסיבי מינית על מונוגמיה". הבדיחה הזאת מתמצתת את התשובה בצורה הטובה ביותר: ביונסה יכולה להיות כמה מלוכלכת שהיא רוצה כי היא לא מהווה איום על אף אחד. היא אישה נשואה כדת וכדין, היא נמצאת עם בן זוגה מגיל צעיר והם מגדלים ילדה ביחד. תני לזה להיות לקח גם עבורך – מיניות האישה מפחידה רק כשהיא מחוץ למסגרת הנישואים. אבל אני אומרת, למה לא. אם המעמד הזוגי של ביונסה מאפשר לה לאונן ליריקלית – טוב לראות שהיא מנצלת זאת עד הסוף. סולידריטי, סיסטר.
אחרי שעברתנו את ה"לול" ומיצינו את ה"חה" – איך הכי נכון לצחוק באינטרנט הישראלי?
באתר הניו יורקי Hopes & Fears בדקו לאחרונה איך צוחקים ברשת ברחבי העולם ונתקלו במגוון של תשובות, החל מ־xaxaxa ביוונית וברוסית, 5555 בתאילנדית (מכיוון שהגיית הספרה חמש דומה לצחוק) ועד לגרסאות שונות לראשי התיבות ROFL. לא מפתיע לגלות שבתחקיר השטחי יחסית, הייצוג של הצחוק האינטרנטי בעברית הוא "חחח". מדובר בצירוף אותיות שבימים הראשונים של הרשת הישראלית נחשבו ללא פחות ממגונות, וכל ערוץ עם רף סינון גבוה ב־mIRC הרשה לעצמו להדיח משתתפים רק על שימוש בו. כיום הוא קצת יותר מקובל, אך בכל זאת יש דרכים טובות יותר לצחוק. מה ההמלצה שלנו?
ראשית, השימוש ב"חחח" לגיטימי במקרה אחד בלבד – כשהוא נעשה על ידי אנשים שצוחקים כך במציאות. זה נדיר, אך זה קיים, ואלה מקבלים כרטיס חופשי להשתמש בחרחור המשונה הזה גם במקלדת. מה נותר לשאר? בדיוק כפי שדוברי האנגלית זנחו את ה־lol לטובת haha ו־hehe, כך גם אנחנו צריכים לאמץ יותר ויותר חהחה וחיחי. אבל כמו בכל דבר, גם כאן מילת המפתח היא מידתיות. אם תיתנו לאנשים יותר מדי צחקוקים, זה עוד יעלה להם לראש. לכן מומלץ להתאים את התגובה הפונטית לתגובה האמיתית. גרמו לכן לחייך קלות? הסתפקו בסמיילי. גיחכתם? "חה" אחד יספיק. בדיחה מוצלחת במיוחד יכולה לזכות את מספרה ב"חהחהחה!", ואם באמת התגלגלתם מצחוק פרגנו ב"צחקתי בקול רם". אין מחמיא מזה.