נבסו אימפריה: יוסי וואסה בא לעשות קומדיה ויצא לו לעשות היסטוריה

גבר שחור צועד בשכונה בורגנית אמידה. הוא לא שייך לשם, והוא יודע את זה. פתאום עוצר לידו רכב. אלו חדשות רעות בשבילו. זו הסצנה שפותחת את "תברח" ("Get Out") – סרט האימה המדובר העוסק בקשר זוגי בין צעיר שחור וצעירה לבנה (והסודות שמאחוריו), שהספיק בשבועות האחרונים לשבור קופות בארצות הברית וליהנות מקונצנזוס ביקורתי נלהב. "נבסו", שעלתה ממש באותו זמן לשידור בזכיינית השידור רשת, נפתחת באופן כמעט זהה, וגם היא עוסקת ביחסים המשפחתיים בין צעיר ממוצא אתיופי ובין אשתו האשכנזייה. רק ש"נבסו" היא קומדיה.

"אני מעדיף להגיב בהומור על דברים", מספר יוסי וואסה, מי שיצר את "נבסו" ("נשמה" באמהרית) ומגלם בה את התפקיד הראשי של גילי צ'לצ'או, אותו צעיר אתיופי שבסצינה המדוברת יוצא מהבית להביא שישיית מים, והרכב שעוצר לידו הוא ניידת משטרה.
"קשה לי להסתכל רק על עוולות. אני כן רגיש אליהן, וזו הדרך שלי לבטא את הרגישות הזאת".

המשפט הזה הוא גם תמצות מדויק למדי של "נבסו": סדרה שלא מייפה את העוולות אבל העולם של הדמויות שלה מורכב גם מפיסות רבות נוספות. "אמרנו שנעשה קומדיה, טובה עד כמה שאפשר, ונספר סיפור ישראלי עכשווי. זה מגניב, כי לפחות לפי מה שאני שומע מהסביבה ומהקהילה (האתיופית) – אנשים מרגישים שזה שלהם. אני מרגיש שיש בזה משהו שכבר גדול יותר מאיתנו".

וואסה יצר את "נבסו" עם שי בן עטר ועם ליאת שביט, והיא מבוססת על חוויות מחיי היומיום של שלושתם, בעיקר של וואסה. "הוא בחור ישראלי לגמרי ממוצא אתיופי, והמפגש שלו עם המשפחה ועם החברה הישראלית יוצר סיטואציות שמצחיקות אותי, מצחיקות את שי ואת ליאת".

שחקני "נבסו" (צילום: טל גבעוני)

כמה אתה דומה לגילי?

"לפעמים אני מתבלבל בינינו. אלו סיטואציות מהחיים שלי, וגם אני יכול להגיב באופן שהוא מגיב".

כשעוצרת אותך ניידת אתה לא מתעצבן?

"אני לא מגיב תמיד בסלחנות. בפעם הראשונה שעצרו אותי הגבתי ממש בכעס, לא הבנתי למה. כשזה קורה בפעם השנייה כבר מבינים שיש פה איזה דפוס, אז אתה חוקר את עצמך, בודק אולי עשית משהו. בפעם השלישית אתה כבר מודה שמשהו לא בסדר. זה תהליך. לי זה היה מובן מאליו שיכולים לעצור אותי, לא עשיתי מזה כזה עניין גדול. זה היה מבחינתי משהו שצריך להתמודד איתו וזהו".

אותי זה מרתיח, אבל אתה מתייחס לזה בשוויון נפש.

"זו תגובה נפוצה בחברה הישראלית: 'וואי, באמת? זה קורה?'. אני מופתע שאנשים מתפלאים שזה קורה. זה משהו שהיה שם תמיד, לא זוכר מתי עצרו אותי בפעם הראשונה, אז בשלב מסוים התחלתי להתייחס לזה בשוויון נפש. מאז ההפגנות של 2015 עצרו אותי פחות, אבל זו המציאות שלנו כחברה. אפשר לסבול אותה ואפשר לא לסבול אותה, אבל זו מציאות שקיימת".

מרבית החברה הישראלית אולי מופתעת ממה שעבור צעירים רבים ממוצא אתיופי הוא מציאות יומיומית, אולי כי היא כמעט לא נתקלת באתיופים על מסך הטלוויזיה שלה. יוסי וואסה רצה אולי לעשות קומדיה, אבל על הדרך הוא גם עושה היסטוריה.

"הקהילה האתיופית סוקרה בתקשורת בעיקר בהקשרים שליליים, וזו גם התדמית שנוצרה לה. ההפגנה הגדולה הגבירה את המודעות לבעיות של הקהילה, אבל אני לא חושב שאף אחד ידע מה לעשות עם זה. עכשיו, כשהסדרה בחוץ, אולי היא תחבר לאנשים את הנקודות. יש פה משהו שיש בו אהבה וכיף ולא בא לחנך אף אחד או להאשים אף אחד. אלו סיפורים שיכולים לקרות לכל אחד ושבאים ממקום אמיתי, ואני חושב שיש לזה כוח".