לתפוס את השמים

1. 1.      איך נולדה הסדרה?

"ב־1993 תמר מרום ערכה את תוכנית הקאלט 'שישי חי' שהנחתה נועה ירון. התוכנית, ובעיקר ההצלחה שלה, היו טראומה גדולה עבור שתיהן. אני עבדתי אז כסטודנט במחלקת הפרומו של קשת וכולנו הכרנו דרך העבודה. שנים אחר כך אני ותמר עבדנו יחד על פרוייקטים כמו 'כוכב זורח מעל הלב' ו'אמאל'ה'. כשיצא ספרה של נועה, 'מקימי', תמר קיבלה עותק עם הקדשה וסיפרה לי. שנינו רצנו לקרוא אותו ותוך יומיים ידענו שזה יהיה הפרויקט הבא שלנו. קבענו פגישה עם נועה ירון־דיין ויובל, בן זוגה שחזר איתה בתשובה. למרות שהוצפו בהצעות, הכל קרה סביב תחושות בטן והם פשוט החליטו ללכת איתנו".

1. 2.      איך הייתה העבודה המשותפת של ארבעתכם לאור העובדה שמדובר פה בספר, שבעצמו מבוסס על סיפור חייהם האמיתי של נועה ויובל?

"מראש החלטנו בינינו שזו יצירה שאין בה אדם אחד שמכריע – אם אנחנו לא מסכימים על משהו, לא עושים אותו. בעיניי זו הבחירה ההגיונית היחידה כשמדובר במשהו שהוא כל כך אישי ורגיש כמו סיפור חיים של מישהו, ואני חושב שצורת העבודה הזאת הפכה את התוצאה להרבה יותר אמיתית ושלמה".

1. 3.      זו הפעם הראשונה שבה אתה ותמר מרום, התסריטאית, מעבדים ספר. במה זה שונה מעבודה על תסריט מקורי?

"בהתחלה חשבנו שזה יילך מהר. הרי הספר כבר כתוב, אבל זה לקח חמש שנים מפרכות. האתגר הגדול היה להעביר עולם פנימי לחלוטין לביטויים ויזואליים וקונקרטיים. עשינו תחקיר מאוד מקיף על כל הנושא של החזרה בתשובה. היה יפה לראות איך התסריט התרחק מהספר ומהסיפור האמיתי והתקרב אליהם. אחד הדברים שהכי שימחו אותי בעבודה עם נועה ויובל זה שהם אנשים אוהבי אמת. הרבה פעמים חיפשנו בחזרה בתשובה את הדבר הנשגב והנקי, ודווקא נועה ויובל החזירו אותנו למקום האמיתי, החרדתי, האותנטי".

1. 4.      יש בסדרה משתתפים רבים שאינם שחקנים מקצועיים, כמו רן שריג או עלמה זהר. זו בחירה מודעת?

"בין הדברים שאני עושה זה ללמד משחק. פעמים רבות מגיעים אלינו שחקנים שלמדו בבתי ספר למשחק ואנחנו עובדים על לנקות מהם את הטכניקה, כי זה לא מעניין בעיניי. אני מנסה להחזיר להם את האופי שלהם, את הייחודיות. בעיניי לא משנה אם הבן אדם הוא שחקן גדול, משנה אם הוא טיפוס מעניין, יצור. אני אוהב לעבוד עם אנשים לא ממושמעים, פושטקים, ולפעמים דווקא שחקנים לא מקצועיים מביאים את זה. אלישע בנאי הוא פושטק, יעל פוליאקוב היא פושטקית, מוקי נפלא. בנוגע להשתתפות שלו ב'הכוכב הבא', בהתחלה חששתי, לא ידעתי למה לצפות. אבל ברגע שראיתי אותו שם היה לי ברור שהוא הולך להביא את עצמו, שהוא לא בא לרצות אף אחד".

1. 5.      איך היה, כאדם חילוני, לעבוד על סדרה שעוסקת בחזרה בתשובה עם אנשים שעברו את התהליך?

"היה מעניין לראות איך כל אחד מהצדדים זוכר את התקופה ההיא (שנות ה־90 בסצנת הטלוויזיה התל אביבית – ב"ט) אחרת לגמרי. החזרה בתשובה של נועה נתפסה אז בעיניי כפתטית, כשיגעון, כאובדן זהות. היה לי יחס של בוז ורחמים לאנשים האלה, והאמנתי שאני יותר טוב או צודק מהם. היום היחס הזה השתנה לגמרי, אני כבר לא אוחז בפרדיגמה החילונית שלפיה חוזרים בתשובה הולכים בתלם עם ה'אופיום להמונים'. אחד הדברים שלמדנו מנועה ויובל וניסינו להעביר בסדרה, זה שלא משנה לאן אתה הולך, אתה לוקח את עצמך. הכל תחפושות. מה גם, שהיום חזרה בתשובה מתקבלת אחרת לגמרי. עוד ועוד אנשים, חלקם מפורסמים, חוזרים בתשובה ומצליחים לחיות בשני העולמות. מבחינת מצוות אני כמובן לא שומר כלום, אני מספיק אובססיבי וחרדתי גם בלי זה, אבל אני הרבה יותר מבין את הרצון לחיות כאילו יש משהו אחר – אלוהים או לא. זה לא קשור כל כך לדתי או חילוני, אלא להבנה שאני לא אלוהים, שיש דברים שאין לי שליטה עליהם".

 "מקימי", HOT3, רביעי 21:30