מה באמת עומד מאחורי ההחלטה להקים ערוץ של "משחקי הכס"?

ערוץ פופ אפ של "משחקי הכס" שמשדר מדי לילה את כל פרקי הסדרה ברצף לצד קטעי בונוס, נשמע כמו מתנה למעריצים הממתינים בדריכות לעונה השישית. אבל רגע, אם כל הפרקים זמינים ב־VOD, מי צריך את זה? מתברר שמערך יחסי הציבור של yes

משחקי הכס. צילום: יח"צ
משחקי הכס. צילום: יח"צ
11 באפריל 2016

תענוג הבינג' – צפיית הטלוויזיה המרתונית – נכנס לחיינו לפני כמה שנים (בעיקר דרך המחשב), ומהר מאוד כבש את מקומו כצורת הצפייה המועדפת על מכורי הטלוויזיה הכבדים, שיעדיפו לפעמים להשלים תוך יום־יומיים עונה שכבר הסתיימה על פני המתנה של שבוע שלם בין פרק לפרק. כשנטפליקס התחילו להפיק תוכן מקורי ולהעלות עונות שלמות לאוויר במכה, הם השתלטו על השוק – לפחות בחו"ל – באופן כה מובהק, שעבור רבים "נטפליקס" הפך לשם גנרי לצפייה בטלוויזיה (ע"ע "נטפליקס אנד צ'יל"), ותהיה הפלטפורמה אשר תהיה. אבל ערוצי הטלוויזיה המסורתיים עדיין קיימים, הם חזקים והם משדרים את הסדרות הכי מצליחות והכי מדוברות בנמצא. אז איך בכל זאת – להוציא שירותי ה־VOD הוותיקים – הם יכולים לתת מענה לצופים שרוצים את חוויית הבינג'? ב־yes מצאו פתרון יצירתי והקימו ערוץ פופ אפ של "משחקי הכס" שבו ישודרו פרקי הסדרה מדי לילה, מתשע בערב עד לשש בבוקר שלמחרת, לצד תכנים נלווים כמו צילומים מאחורי הקלעים, ראיונות עם אנשי הסט, פרשנויות של היוצרים והשחקנים ועוד. כאילו לא היה מספיק ברור שמדובר במתאבן לקראת העונה השישית, הערוץ יסיים את חייו מיד עם שידור פרק הבכורה של העונה חדשה, שישודר במקביל לשידורו בארצות הברית (כלומר, בשעה הבלתי סבירה חמש בבוקר).

במערך יחסי הציבור של yes מסבירים שהם זיהו שהפופולריות של הסדרה בארץ כה גדולה שהיא מעוררת באזז גם בקרב מי שלא צפה בה, ומבחינתם זו הזדמנות עבור כל הסקרנים להדביק את הפער ולהישאב לווסטרוז. אבל רגע, צפייה מרתונית כל לילה, כל הלילה, במשך 50 יממות? עם כל הכבוד לחאליסי, כולנו אנשים עובדים והתרגלנו שהבינג' מתאים את עצמו ללוח הזמנים שלנו, לא להפך (זהו בדיוק היופי בו). מי שרוצה להשלים חוסרים בעונות הסדרה, יכול לעשות זאת בימינו בקלות ובלי תלות בלוח השידורים של הערוץ הייעודי, שמבטיח לבקרים שלכם גורל אכזר יותר מזה של בית סטארק. אז למה בכל זאת צריך את הערוץ הזה?

"באיזשהו מקום המהלך הזה מתבקש", אומר יקי ז'אק, מנהל ערוצי הסדרות של yes. "'משחקי הכס' היא תופעה ענקית גם בעולם וגם כאן. להוציא שתיים־שלוש סדרות אני לא זוכר סדרה כל כך רחבת היקף וקהלים. על הנייר לא הייתי חושב שזה יעבוד, אבל זו סדרת פנטזיה שצופים בה נשים, גברים, מבוגרים, צעירים, אפילו אימא שלי. זו סדרה שאף אחד לא מרשה לעצמו לפספס בה פרק או לחכות לסוף העונה".

אבל אם זה ככה, למה לא לתת לערוץ בינג'? אנשים באמת אמורים לצפות בזה, או שזה רק כלי שיווקי?

"נכון שכבר יש לנו את yesBinge והפרקים של 'משחקי הכס' תמיד זמינים גם ב־VOD, אבל החוויה של הערוץ היא אחרת. הערוץ הוא שיר אהבה ל'משחקי הכס'. יש לו אריזה גרפית פסיכית, קטעים מאחורי הקלעים, פרסומות פיקטיביות ועוד. אחד הצופים אמר לנו שזה 'ערוץ ההיסטוריה הכיפי'. אני חושב שרוב האנשים יבואו בשביל לראות את המסביב. הוא לחלוטין ערוץ נצפה אצלנו ואני מופתע לטובה מהנתונים. "הציפיות היו שלא יהיה רייטינג היסטרי ושהערוץ יהיה רק לחובבי הסדרה, אבל התוצאות הפתיעו אותנו".

אז מה באמת עומד מאחורי ההחלטה להקים ערוץ כזה, שלא יועד לספוג נהירה של צופים? התשובה, כמו במקרה של שאלות רבות בחיים המודרניים, היא הון סימבולי. אם השימוש שהצופים עושים בו מתמקד, כדברי ז'אק, בעיקר בסוג התכנים שממלאים בדרך כלל את האקסטרות ב־DVD, הרי מדובר קודם כל בדרך עבור yes לומר: אנחנו יודעים לשחק את המשחק. חוויית הבינג' נתפסת היום כמותרות, כפינוק עבור הצופה שיוכל לשבת בביתו ולהתרווח מול שעות אינסופיות של טלוויזיה ולא לכסוס ציפורניים במשך שבוע עד הפרק הבא של הסדרה האהובה עליו. אנשי yes – בחוכמה רבה, יש לומר – זיהו את היוקרה שנעוצה בערוץ שכזה. עבורם הוא עוד דרך לנפנף בכך שהסדרה המדוברת ביותר בעולם נמצאת אצלם.

ערוץ "משחקי הכס", אפיק 16 ב־yes