"משחקי הכס": סיכום פרק 10, עונה 4

חשבתם שבפרק האחרון לעונה "משחקי הכס" תיתן לכם מנוח? הו לא! גם רגע לפני הסוף היו כמה פרידות מפתיעות לצד מפגשים שיעשו שמח בעונות הבאות. סיכום שבועי

מתוך "משחקי הכס" (צילום באדיבות HBO/yes)
מתוך "משחקי הכס" (צילום באדיבות HBO/yes)
16 ביוני 2014

וכך זה נגמר. כמו העונה כולה, גם פרק 10 המסיים אותה היה לא אחיד, עם רגעים גדולים ורגעים חלשים. אם התכנית הגדולה של "משחקי הכס" תצא לפועל כמתוכנן, אנחנו נמצאים עכשיו בדיוק בנקודת החצי של הסדרה – סוף עונה 4 מתוך 8. אם זו הייתה הצגה, אז כעת מגיעה ההפסקה ואפשר היה לצאת לשתות משהו ולשרותים לפני החלק השני.

אחרי שעה שלמה ומשמימה עם ג'ון שלג בפרק שעבר, אנחנו פותחים את הפרק הזה עם… ג'ון שלג. למה, מה עשינו? חשבתי שאחרי פרק שלם איתו אנחנו זכאים לפטור. אבל עלילת ג'ון עדיין נמשכת: הוא יוצא, בודד וללא נשק, לפגוש את מאנס ריידר ולחסל אותו, איכשהו. כפי שכבר ציינתי פעם או פעמיים, ג'ון הוא סוכן חשאי נוראי, ולכן תכנית החיסול שלו לא מתקדמת ‏מעבר לשלב שבו הוא מסתכל לכיוון סכין.‏

מאנס, מתברר, לא טיפש מוחלט. בפרק הקודם הטלתי ספק באסטרטגיה של שליחת אנשים שיטפסו על החומה בדיוק מתחת לאפם וקלשונם של אנשי המשמר, אם אפשר לשלוח אותם לטפס על כל נקודה אחרת על החומה; מאנס ריידר חשב את אותו הדבר, מתברר – עוד אתמול הוא שלח 400 מאנשים שיטפסו על החומה. חלקם ימותו, אבל חלקם לא, והם עתידים לחסל את מה שנשאר ממשמר הלילה. הכל אבוד, ג'ון הולך למות (הו לא! כה עצוב. מה נעשה), אבל אז קורה משהו מפתיע, משהו נדיר, משהו שלא קורה כמעט לעולם: איחוד של קווי עלילה.

תפסיק עם הפרצוף המדכדך הזה! (כל הצילומים מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes)
תפסיק עם הפרצוף המדכדך הזה! (כל הצילומים מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes)

מוות של דמויות ראשיות – ‏את זה "משחקי הכס" עושה פעמיים בשבוע. היפוך מוחלט של הסטטוס קוו – קורה בלי למצמץ. אבל מפגש של ‏דמויות מקווי עלילה שונים, זה כבר דבר נדיר ביותר, אירוע שנשמר רק למועדים חגיגיים ביותר, כמו סופי עונה, ‏ובפרק הזה קרה יותר מפעם אחת.

ג'ון כבר היה אמור למות, אבל אז הגיעו כל סוסי המלך ופרשיו. רגע, איזה מלך? המלך סטאניס. מתברר שבאיחור של כעשרה פרקים, סטאניס קיים את הבטחתו, והגיע לסייע למשמר הלילה בצפון. ובדרך הוא אסף איכשהו צבא ענק ואלפי סוסים (איך כולם עלו על הספינות? זאת בוודאי היתה הפלגה מפרכת ומלאה בקש וקקי). הצבא הצפוני הענק מובס, אבל העיקר: סטאניס וג'ון, שתי הדמויות המשעממות ביותר בסדרה, סוף סוף ביחד. נהדר, רק לזה חיכינו. עם כל הכבוד לסטאניס (שמקפיד להשאר פוץ כתמיד), ג'ון היה יכול וצריך לשאול אותו: לא יכולתם לבוא יום קודם? כמה מהחברים שלי יכלו עוד להיות בחיים. רק אומר.

מישהו אמר מסיבה?
מישהו אמר מסיבה?

עדיין בצפון, עדיין בשלג, אנחנו רואים עוד דמויות מסתוריות מהלכות. יש שם איזה איש גדול, שגורר אחריו איזו מזחלת עם ילד. רגע, זה נראה לי מוכר באופן מעורפל. לא ראינו אותם כבר פעם? לפני שנים רבות? הו! בראן! הוא עדיין קיים, מתברר! ולא רק זה, הפעם הוא וחבריו גם עשו דברים. הם נלחמים בשלדים מהלכים. אחד מהם מת. והם ממש מגיעים אל המקום שאליו הם הלכו מאז עידן הקרח (לא האחרון. הקודם). אין ספק, זהו האירוע המהפכני ביותר בתולדות הסדרה. והיקום.

אבל רגע – לפני שהם מגיעים אל העורב בעל שלוש העיניים הם צריכים קודם לעבור קרב בוס. שלדים פורצים מתוך השלג ומנסים לקרוע אותם לגזרים (באנימציה יפה מאוד, אגב). ג'וג'ן נדקר על ידי יד שלדית. היה שלום, ג'וג'ן. היית יקר לנו. במקרה שאתם לא זוכרים, ג'וג'ן זה ההוא שהלך ליד בראן. לא, לא ההוא שאמר "הודור". השני. לא, לא הבחורה. באמת, נשבע לכם שהיה שם עוד אחד. בראן, הודור ומירה ניצלים בזכות הגעתה הפתאומית של ילדה מוזרה, שבעצם שייכת לגזע של יצורים שנראים כמו ילדים, אבל בעצם הם עתיקים יותר מבני האדם. אלפים? אלפים עם רימוני יד, מתברר. ושוב זה חוזר: יופי שבאת, אלפית עם רימוני יד, באמת תודה, אבל לא יכולת אולי לבוא דקה קודם? אנחנו מבינים שבטח היית נורא עסוקה מתחת לאדמה בניקוי שורשים או משהו, אבל אם היית קצת מזדרזת החבר שלנו ג'וג'ן היה יכול להיות עוד בחיים. אני לא מריר או משהו.

ואז, סוף סוף, אנחנו פוגשים את העורב הארור עם שלוש העיניים, שהוא בכלל איש זקן שיושב במערה עם הרבה שורשים, ומבטיח ללמד את בראן לעוף. מעניין, אולי נראה משהו בקשר לזה בעונה הבאה. או בזו שאחריה, יש זמן. ואני מודיע מראש: אם בפרק הראשון של העונה הבאה ה'עורב' אומר לבראן "יש לי משימה עבורך, לך צפונה" אני שורף ‏את המועדון.‏

אוף! מחכים לעונה המיליון שבה הוא אולי יהפוך למעניין
אוף! מחכים לעונה המיליון שבה הוא אולי יהפוך למעניין

בהרים שבסביבות קן הנשרים התרחש עוד מפגש נדיר של קווי עלילה, עם השלכות גורליות. אבל לפני שנגיע אליו, כמה עניינים. קודם כל, חייבים לפתוח חקירה: מה לעזאזל הקטע עם היעלמויות הסוסים בהרים שמסביב לקן הנשרים? לפני שני פרקים, הכלב ואריה הגיעו לשער ברגל, בלי שום הסבר לאן נעלמו הסוסים שלהם בדרך; בפרק הזה, בריאן ופוד מתעוררים ומגלים גם הם שהסוסים שלהם נעלמו. האזור הזה הוא משולש ברמודה של סוסים.

שאלה אחרת: למה אריה והכלב עדיין משוטטים בדרכים, בכלל? בפעם האחרונה שראינו אותם הם הגיעו אל שערי קן הנשרים, ושם אריה הזדהתה בשמה המלא ובקול רם, בפני המון שומרים. הם קיבלו את הידיעה על כך שדודה ליסה מתה, אריה חשבה שזה קורע, ואז – מה, הם פשוט הסתובבו והלכו? אף אחד מהשומרים לא חשב להמשיך את המשפט "דודה שלך מתה" ב-"…אבל אחותך הרגע היתה פה"? ואפילו אם נניח שהשומרים שמסביב לא ידעו על זהותה של סאנסה – עדיין, עומדים לפניכם אריה סטארק, נצר לבית סטארק, שנחשבה למתה, ולצידה סנדור קלגיין, המכונה הכלב, שעליו הלאניסטרים הכריזו כופר של מאה מטבעות כסף. ואף אחד לא חושב להכניס אותם לטירה לפחות לשתות איזה שוקו חם או משהו? ואז לשלוח עורב בהול לבאיליש, ללאניסטרים, לחומה, ל"ווסטרוז היום", למישהו? פשוט תיתנו לשניהם פשוט להסתובב וללכת? אני יודע שלא שוכרים שומרים בגלל האינטליגנציה העודפת שלהם, אבל בחייכם. ברגע שבאיליש, הבוס החדש, ישמע על זה, אני צופה שורה ארוכה של שימועין לפני פיטורין, שייערכו לצד דלת הירח.

הרגע שלו חיכיתם: קרוס-אובר של שני הסיטקומים! "עלילות אריה והכלב" פוגש את "בריאן מטארת' והגולם מפראג". בריאן ואריה, שבינהן יש הרבה מהמשותף, מחליפות רשמים על החרבות שלהן כמו שבנות אחרות היו משוות ברביות (-"לחרב שלי קוראים מחט, ולשלך?" – "אורטל"). אבל אז מגיע הכלב וקצת הורס את האווירה. הוויכוח בין בריאן לבין סנדור קלגיין מזכיר קצת מריבה בין הורים גרושים: שניהם טוענים שהם רוצים בטובתה של הילדה, אבל בסוף כולם נפגעים מזה. המצב מידרדר לאלימות, ושניהם מתחילים להילחם מלוכלך. מילא הבעיטות מתחת לחגורה של הכלב, לזה אנחנו מצפים, אבל – אני הזיתי, או שבריאן נשכה לו את האוזן?! בהחלט לא התנהגות אבירית במיוחד, אבל חוץ מזה, זאת הפעם השניה שבה סנדור חוטף נשיכה העונה הזאת. מה יש לכולם מלנשוך את סנדור? הוא טעים במיוחד או משהו?

כמעט וזכה בתואר בייביסיטר השנה
כמעט וזכה בתואר בייביסיטר השנה

בריאן זוכה בקרב, אבל לא באמונה של אריה (כל אי-ההבנה הזאת היתה יכולה להימנע אילו רק בריאן ופוד היו מגישים לאריה מיד את הלחם-בצורת-זאב שקיבלו בשבילה. פוד בטח אכל את זה לבד, הטמבל). הכלב יודע שבא יומו. הוא שוכב מוכה, חבול, פצוע ושבור. אריה מסתכלת. וזה כל מה שהיא עושה. למרות תחנונים, למרות התגרויות – היא רק מסתכלת. היא אפילו לא מדברת. זה היה מאוד מטריד. אוקיי, עכשיו זה רשמי: אריה מפחידה אותי.

זמן קצר לאחר מכן, אריה מגיעה רכובה אל עיירת חוף – רגע, רגע, עכשיו פתאום יש לה סוס?! מאיפה הוא הגיע? סוסים פשוט מופיעים ונעלמים באזור הזה באופן שמאלדר וסקאלי חייבים לחקור. טוב, הסוס ממילא לא רלוונטי, כי הוא ננטש. אריה מממשת את קופון העלילה שניתן לה בעונה הקודמת על ידי ז'נקן הג'אר, וזוכה בהפלגה לבראאבוס. מכיוון שלא ידוע על קרובי משפחה של אריה שנמצאים בבראבוס, נראה שהעיר בטוחה בינתיים.

זה נכון, בניכוי קרובי משפחה שנמצאים בצרות – אין לך אף אחד בעולם
זה נכון, בניכוי קרובי משפחה שנמצאים בצרות – אין לך אף אחד בעולם

בינתיים במירין: כבר הרבה זמן אני טוען שהחיים של חאליסי פשוטים מדי, הכיבושים שלה קלים מדי, ושזה בטח אומר שיקרה לה משהו נורא. ובכן, כן. משהו נורא אכן קורה לה, וזה אכזרי יותר משחשבתי. היא לא נרצחת ולא מעונה, היא עדיין בשלטון, אבל זאת בדיוק הבעיה: הקללה של דאינריז היא הצורך להמשיך מעבר ל"והם חיו באושר ובעושר". היא השיגה דרקונים ומשרתים, כבשה את מירין ושיחררה את העבדים, ואם זה היה סרט – היו מגיעים הקרדיטים וכולם היו שמחים. אבל החיים הם לא סרט, וחאליסי מגלה בהדרגה ובאופן כאוב שהבעיה הקשה היא מה שקורה אחרי שכובשים ומשחררים. שתי מכות ניחתו עליה היום: האחת – מתברר שישנם עבדים-לשעבר רבים שאין להם יכולת או רצון להיות חופשיים, ובניסיון לדאוג לשלומם, חאליסי, המשחררת הגדולה של זמנה, מחזירה למעשה על כנו את מוסד העבדות, גם אם בשם אחר. רגע אחר כך, מכה קשה עוד יותר: הדרקונים האהובים שלה הפכו למסוכנים מדי. דרקונים הם חיות פרא והם צריכים לאכול. אם הם עושים שישליק מאיזו עז – תמיד אפשר לפצות את הרועה, אבל מה קורה כשבטעות נקלעים גם ילדים קטנים לאש?

חאליסי, כמובן, לא תרשה שזה יקרה שוב. וכך דאינריז פרי-סער, "שוברת השלשלאות ואם הדרקונים", נאלצת לכבול בשלשלאות שניים מדרקוניה (השלישי עדיין נעדר). אני לא מתלהב מסצינות אפקטים בסדרה בדרך כלל – הן יפות, אבל לא בשביל זה אני רואה את הסדרה – אבל כבילת הדרקונים הייתה סצינה עצובה, מצולמת ומונפשת נהדר.

גברת, תשגיחי על הילדים שלך
גברת, תשגיחי על הילדים שלך

אני חושב שוייס ובניאוף באמת לא מבינים למה אנשים צופים בסדרה: למה ג'ון מקבל כל כך הרבה זמן לעצמו – כולל פרק שלם! – בעוד האירועים במעלה מלך, הידועים גם בכינוי "הקטעים הטובים", נדחקים לשולי הפרק ועוברים בזריזות. ובכן, הגענו סוף סוף למעלה מלך. במשפחת לאניסטר הגרעינית יש כמה חיכוכים, בכמה מובנים. האבא דן את הבן הקטן למוות, אבל רוצה להשיא את הבת. היא מסרבת, ובמקום זה מספרת לאבא שהיא שוכבת באופן קבוע עם אחיה התאום. זמן קצר לאחר מכן, האח רוצח את האבא. זה קורה במשפחות הכי טובות. לא. רגע, תיקון: זה לא. זה ממש לא קורה במשפחות טובות. גם לא במשפחות בינוניות. למעשה, אירועים כאלה הם סימן היכר של משפחה דפוקה לחלוטין.

סיים לאכול חרא, אנחנו מקווים
סיים לאכול חרא, אנחנו מקווים

אחרי כל התהליך הארוך – הרצח, הכליאה, המשפט, המשפט בקרב – מתברר שכל מה שהיה צריך לשחרר את טיריון ולהוציא אותו לחופשי היה רצון ומפתח. טיריון משוחרר, ונשלח אל ואריז כדי לברוח אל מעבר לים בתוך ארגז, אבל בדרך מחליט לעשות טיול קטן, אל חדריו של אביו. הוא מוצא שם את שאי – זו שגרמה לו להישבר. הוא חונק את שאי למוות, ונדמה שהוא מצטער על כך יותר מכל אחד אחר. לאחר מכן הוא תופס את אבא עם המכנסיים למטה, בשירותים. אחרי דיון קצר ושקט שעניינו יחסי אב ובן, טיריון תוקע בו שני חצים מוצדקים ביותר. האיש העשיר והחזק ביותר בווסטרוז מת על האסלה.

ואריז מבין מה קרה, ומבין שעדיף שגם הוא ישמור מרחק ממעלה מלך בזמן הקרוב. טייווין איננו, טיריון איננו, ואריז איננו, באיליש נעדר; מעלה מלך נשארה בידי סרסיי לאניסטר ובנה הקטן והלא-פסיכופט-עדיין-אבל-תנו-לזה-זמן. תושבי העיר, הגיע הזמן לחשוב על מעבר לפריפריה.

תושבי ווסטרוז, שיהיה לכם בהצלחה
תושבי ווסטרוז, שיהיה לכם בהצלחה

אז זה היה הפרק, וזאת היתה העונה. התחושה הכללית שהם הותירו מאחוריהם היא מעין דכדוך, וזה לא מקרי. כולם מתלוננים תמיד על כך ש"משחקי הכס" הורגת את הדמויות הכי אהובות, אבל האכזריות האמיתית שלה היא מה שהיא עושה לדמויות שנשארות בחיים. דאינריז, אריה וטיריון הן שלוש מהדמויות החיוביות והאהובות ביותר בסדרה, שמלוות אותנו עוד מתחילתה. שתי הבנות והגמד שורדים, בעוד מסביבם אחרים נופלים כמו זבובים – אבל שלושתם משלמים על כך במחיר כל מה שהיה חשוב להם. אריה מאבדת בהדרגה את אנושיותה; דאינריז מתפשרת על עקרונותיה; טיריון, האדם היחיד בעל המצפון במעלה מלך, הפך לרוצח אהובתו ואביו. הדבר הרע באמת ‏שיכול לקרות לדמויות בסדרה הוא לא למות, אלא להשתנות, ולהפוך למה שהן שנאו. אתה מת גיבור, ‏או שאתה חי מספיק זמן כדי לראות את עצמך הופך לנבל, כמו שאומר הפתגם הואליריאני הידוע.‏

הסיום הזה בהחלט משאיר את "משחקי הכס" במקום שונה, מכמה בחינות. דמויות רבות החליפו מיקום גיאוגרפי: אריה, טיריון וואריז עזבו את ווסטרוז ונדדו מזרחה; סטאניס ומליסנדרה עברו לצפון ואיחדו כוחות עם ג'ון. מעלה מלך תהיה שונה מאוד בלי טייווין. אבל שינוי משמעותי אחר שעברה הסדרה בפרק הזה הוא פרימת הקשר הבל-יינתק בין הספרים לבין הסדרה. הפרק הזה היה מפתיע יותר עבור מי שקרא את הספרים מאשר עבור מי שלא: יש דברים שקרו בפרק אבל לא בספר, דברים שקרו בספר אבל לא בפרק, ודברים שקרו בשניהם, אבל אחרת. נראה שהסדרה מכינה את עצמה לעונות עתידיות שבהן קווי עלילה שלמים יהיו חדשים לגמרי, ללא כל קשר לספרים של ג'ורג' מרטין – לטוב ולרע. נקווה לטוב. היו שלום, נתראה בעוד שנה פחות עשרה שבועות.

נעדרים: תיאון ומשפחת בולטון, סאנסה ובאיליש.

דמויות מתות: סנדור קלגיין, שאי, ג'וג'ן ריד, טייווין לאניסטר. מאז החתונה האדומה לא היה קציר כזה של דמויות ראשיות בפרק אחד.

עירום לא רלוונטי: אין.

הסצינה: דאינריז, כובלת הדרקונים.