"משחקי הכס": סיכום פרק 3, עונה 4

בתחילת כל עונה מגיעים הפרקים האלה, שהם בעיקר הכנת הלוח לפרקים הבאים. הפרקים שבהם לא ממש קורה הרבה, אנשים מדברים ואנשים מסבירים דברים, אבל שום דבר משמעותי ממש לא מתרחש. ואז הצופים מפהקים קלות ואומרים: טוב, זאת רק תחילת העונה, הם בונים לקראת משהו, בטח בפרק 9 הם יפציצו. כמו למשל, הפרק של השבוע שעבר. איזה שיעמום היה, הא? כלומר, חוץ מהקטע הזה שפאקינג הרגו את ג'ופרי – ווהוווו!!!

כן, טוב, בעונה הזאת האקשן דווקא הגיע מוקדם מהצפוי. אבל אחרי האקשן מגיע השקט, והפרק הנוכחי – פרק 3 – היה בהחלט אחד מאותם פרקים שבהם לא הרבה, בתכל'ס, קורה. אנשים מדברים, אנשים מסבירים דברים, אנשים מתחילים להתמודד עם התוצאות של אירועי הפרק הקודם. הכלים ממוקמים על הלוח לקראת הפרקים הבאים. נחמד. אבל לא משהו לכתוב עליו לוולנטיס.

אז בזירת הרצח כולם עדיין מוכי אלם, סרסיי צורחת, הקהל צוהל וסאנסה בורחת בתוך כל זה עם סר דונטוס. אל ספינה, ואוקיי, העסק הזה היה לגמרי מתוכנן מראש, אה? הרצח של ג'ופרי וההברחה של סאנסה היו חייבים להיות מבצע גדול מתוכנן היטב על ידי מישהו. כמו למשל… פטיר "אצבעון" בייליש, שמחכה על ספינה בלב ים. סאנסה, שאת התמימות שלה איבדה כבר מזמן, לומדת שוב שבמעלה מלך אסור להאמין לאף אחד ולשום דבר. תוך דקה בערך מתברר שסר דונטוס בגד בה, ולא הבריח אותה כתודה על הצלתו אלא בשביל הרבה מאוד כסף; הוא בעצמו מקבל במקום כסף חץ של רובה-קשת בצוואר, וזה אפילו לא היה חץ יקר במיוחד אלא מהאלה הפושטיים שאפשר לקנות מאה במטבע כסף אחד; ואפילו השרשרת שקיבלה היתה רמאות, כפי שאצבעון מדגים כשהוא מרסק את אחד מששת יהלומיה (בפרק הקודם היו שבעה. פאק בקונטיניואיטי. איזו סדרה חובבנית!). ואז אצבעון עצמו מתמוטט כשננעץ בגבו סכינו של ואריז, ואז ואריז פושט את עורו ומתברר שמתחתיו היה בעצם בריק דונדאריון כל הזמן, ואז מתברר שבריק דונדאריון היה בעצם תמיד תחפושת של דאינריז טארגריין. לא כל הדברים האלה באמת קרו.

אגב, פטיר בייליש מאז ומתמיד היה תמסח חלקלק, אבל ממתי הוא מדבר ככה? תמיד היה לו סגנון דיבור כזה, צופן סוד, אבל בסדר – כזה שנשמע כאילו אפשר לסמוך עליו, למרות שלא כדאי. ועכשיו פתאום הוא מדבר כמו אחד הרעים ב"כח המחץ". כשהוא מלחשש כנחש "את בטוחההה… איתי…. מפליגים הביתה" זה, איך לומר, לא מאוד מעורר ביטחון, ולא רק בשל העובדה שהבית של סאנסה הוא וינטרפל, ולוינטרפל אין אפילו חוף. אנחנו עדיין לא יודעים מהו ה"בית" שאליו בייליש לוקח את סאנסה, אבל הוא לפחות צודק בכך שהיא תהיה בטוחה, יחסית, בכל מקום שבו סרסיי לא יודעת שהיא נמצאת.

אז בעניין הרצח: בעיני סרסיי ורוב העולם, טיריון הוא החשוד העיקרי, המיידי, היחיד, האוטומטי והאשם. לא כל כך מפתיע לגלות שבמעלה מלך החשוד הוא לא "זכאי עד שתוכח אשמתו" אלא "אשם עד שתוכח חפותו, מה שלא יקרה, ואנחנו נדאג למצוא אותו אשם גם אם הוא לא אשם, מה שלא נכון, כי הוא כן אשם. וחוץ מזה הוא גם נמוך". שיחה קצרה עם פוד מבהירה לטיריון שמצבו, שנראה רע מאוד, הוא בעצם הרבה הרבה יותר גרוע. מסתמן שמישהו בארמון – ואנחנו לא יודעים מי, אבל אפשר לנחש שמדובר במישהו בלונדינית עם משיכה לאחים – לא מעוניין למצוא מיהו הרוצח של ג'ופרי באותה המידה כמו שהם מעוניינים לתלות את הגמד, ואם אין ראיות נגדו – אז להמציא אותן. אנשים משוחדים ומאוימים כדי להעיד נגדו.

הפרידה מפוד, האמת, היתה מרגשת ועצובה. אבל נכון שאני לא היחיד שחשב שהדבר האחרון ההוא שטיריון רצה להגיד לו היה "פוד, תגיד את האמת עכשיו, מה באמת עשית שהרשים את הזונות ההן?".

ממש באותו הספוט שבו בפרק שעבר אמר "הרי את מקודשת לי", עכשיו שוכבת גופתו של ג'ופרי המלך הדביל, כמה פיוטי. ולצידו, אמא ו… הילד ההוא. והיי, הוא מדבר! רק פרק אחד אחרי שהפכנו מודעים במעורפל לקיומו של טומן, האח הקטן של ג'ופרי, והנה עכשיו הוא נאלץ לשחק תפקיד חשוב: הרי אחרי מותו של ג'ופרי הוא היורש הבא. ברגעים הבודדים איתו, טומן נראה כאילו הוא לא דומה לג'ופרי משום בחינה מלבד הבלונד. הוא סתם ילד טוב. ילד טוב שנאלץ לקבל מסבא שלו שיעור היסטוריה, אזרחות וחינוך מיני מאוחדים בתוך עשר דקות. מסכן. קשה להיות לאניסטר.

לאנשים שונים יש מנהגי אבלות שונים. יש כאלה שבוכים. יש כאלה ששוכבים עם קרובי משפחה מרחק נגיעה מהפגר הטרי. אל תשפטו.

אוקיי, ועכשיו כמה מילים רציניות יותר על מה שקרה שם: הרבה צופים כעסו על הסצינה, בגלל שמה שהתרחש שם נקרא אונס. סרסיי לא רוצה לשכב עם ג'יימי, ג'יימי אומר שלא אכפת לו. אין פה שאלה בכלל. העולם של ווסטרוז הוא נורא, וכולל כמויות עצומות של אכזריות, רצח וגם אונס – ממש בפרק הזה הוריו של ילד נרצחים לעיניו וייאכלו מעט אחר כך. איש מהצופים לא מחה. הבעיה של הסצינה הזאת היא לא שזה קיים; הבעיה היא שזה ג'יימי. ג'יימי התחיל את הסדרה בתור מניאק, ההוא שזורק ילדים מחלונות, אבל במשך הפרקים הוא הלך והפך לאחת הדמויות היותר מעוררות סימפטיה בסדרה. לרשום לחובתו אונס פתאום מצניח אותו, שוב, ישר לתחתית האפלה יחד עם שאר מתועבי שבע הממלכות. רק שהסדרה, אפשר לנחש, לא תציג כך את המצב, וג'יימי ימשיך להיות מוצג כ"דווקא בסדר יחסית" גם בפרקים הבאים. זאת היתה סצינה דוחה, ביותר ממובן אחד, גם בסטנדרטים של ווסטרוז.

בצפון הרחוק, תקיפת אנשי הפרא קרובה מתמיד. יש חמישים אלף מצפון, וחבורה קטנה ופראית של קניבלים מדרום, הם קיבלו כנראה מידע על העובדה שבטירת שחור יש פחות ממאה לוחמים מסכנים נגדם, הם צרים עלינו והמצב רע ומה יהיה ולכן אנחנו צריכים לבלות חצי שעה בקורותיהם של סאם וגילי והשאלה הכה קריטית האם היא תעבור דירה לעיירה הסמוכה או לא. ברצינות, זה קריטי? לראות את דרמת כיתה ח' של סאם – "הו אני מחבב אותה אבל לא יודע איך להגיד את זה" וגילי – "הו הוא מחבב אותי אבל לא יודע איך להגיד לי את זה אז אני אעמיד פנים שלא שמתי לב"? למה אנחנו מבזבזים עליהם זמן בכלל? אלא אם כן יתברר בקרוב איזה טוויסט מאסיבי ומפתיע באמת, למשל שגילי בעצם רצחה את ג'ופרי וסאם או אמא של ג'ון שלג, לא ברור מה הטעם בכל זה בכלל.

דברים שיוצרי "משחקי הכס" מתחרטים עליהם: הסצינה עם סטאניס ומליסנדרה בפרק האחרון של העונה הקודמת. "מלחמת חמשת המלכים היא כלום, האויב האמיתי נמצא מצפון", זוכרים? ‏כי הם היו מעדיפים בהרבה שתשכחו. כל מה שקרה עם סטאניס בעונה הזאת מתעלם לחלוטין מהסצינה הזאת, בעיקר בפרק הזה, כשמתברר שסטאניס עדיין מאוד מתעניין במלחמת חמשת המלכים, וספציפית בכס הברזל, ועדיין מעוניין – איכשהו – לגייס צבא כדי לכבוש אותו. צפון? איזה צפון? לא שמענו על זה. בסופו של דבר, דאבוס כותב מכתב לבנק.

ועכשיו אנחנו עוברים לתחת. תחת בכל מקום. הכל תחת. תחת As far as the eye can see. אומג. ברור שהסדרה מתקשה להתעלות על שיאי העבר בכל הקשור לעירום לא רלוונטי, ובכל זאת זה היה פתרון קיצוני לבחור בעירום שמכסה, פשוטו כמשמעו, את המסך מקצה לקצה. בדרך כלל זויות צילום כאלה שמורות לסרטים מהסוג שאתם לא רוצים שיישאר ברשומת ההיסטוריה של הדפדפן שלכם או בסרטים עם לאונרדו דיקפריו. אותו תחת, מתברר, מחובר לאחת מנשות-אצבעון (הבורדל מתפקד מצוין בהעדרו, מתברר) שמחוברת לאליריה, זוגתו של אוברין. שני אלה הם המקור העיקרי לעירום בעונה הזאת, מתברר. אמנם הם עצמם נשארים לבושים במידה מפתיעה, אבל הם מקיפים את עצמם כל הזמן בישבנים ושדיים מכל הסוגים וגם מכל המינים. ברצינות, יש להם בית? הם עברו לגור בבורדל?

טייווין מגיע ומבקש את אוברין מונטויה ביחידות (תגובה ספונטנית: "סבבה. תתפשט"). ומסיבות כלשהן שקצת קשה לעקוב אחריהן, אבל כנראה אפשר לסכם אותם ב"פוליטיקה", מציע לו להיות שופט. משפטו של טיריון ייערך בקרוב, בהרכב של שלושה שופטים. ואותם שופטים יהיו, כך מתברר: טייווין (אביו של הנאשם), מייס טיירל (חמו של הנרצח) ואוברין (סתם טיפוס שהנאשם פגש בבית זונות כמה ימים לפני הרצח). אם זה מה שנקרא "חבר שופטים חסר פניות" בווסטרוז, אין פלא שכל כך הרבה משפטים עוברים לשיטת ה"בואו ניתן לשני אנשים להרוג זה את זה ומי שינצח צודק".

ונסיים עם חאליסי. דאינריז מגניבה, היא חזקה, היא צודקת, היא מוקפת במשרתים חזקים ונאמנים, וכשהיא מדברת ואליריאנית היא כזאת באד-אס שבא לבכות. או במילים אחרות, הלך עליה. אנשים, זה "משחקי הכס" כאן. אנשים לא מגיעים רחוק כשהם צודקים וטובים וחזקים. ההצלחה ההולכת ומתמשכת של חאליסי – שכבר עונה וחצי רק הולכת ומתחזקת מפרק לפרק, והפרק הזה הגישה עוד נאום חוצב להבות שנראה שיזכה אותה בעוד עיר ועוד אלפי עבדים-לשעבר – גורמת לחשש הולך וגובר שמא משהו רע מאוד עומד לקרות לה בכל רגע. מפחיד.

נעדרים: בראן (זה בסדר, תנו לי להשלים לכם: הוא וחבריו הולכים צפונה). ‏תיאון-לשעבר. אגב, מה עם אחותו? היא לא יצאה פעם לחלץ אותו? יקרה עם זה משהו פעם?

דמויות מתות: סר דונטוס. אבל הוא היה שיכור. וטיפש.‏

עירום לא רלוונטי: ‏תחת!!! וגם קצת עירום גברי כדי לאזן מעט את המצב בסדרה. מעט מדי ומאוחר מדי.

הסצינה: ‏זה אמנם לא מתעלה על "דרקאריס", אבל גם "נמבטאס" היא מילה ששווה לעשות עליה ריווינד ולשמוע את דאינריז הוגה אותה שוב ושוב ושוב. אין על דאינריז כשהיא משמיעה פקודות בואליריאנית, אין.